סיפור לשבת: הפסד ממון תמורת חיים

אחד מענקי הדורות בדור אחרון היה הגה"ק כ"ק האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זי"ע. הוא שימש כאדמו"ר בקהילת קלויזנבורג טרם השואה, ניצל בעור שיניו מן התופת תוך שאיבד את רעייתו ואחד עשר ילדים הי"ד. עוד טרם יצא מן המחנות כבר החל להקים מחנות עקורים ולדאוג לכל צרכיהם במסירות נפש מפליאה. לאחר מכן חי ביוניון-סיטי שבארה"ב, ולימים הגיע לארץ הקודש והתיישב בקריית צאנז שהקים בנתניה. דבקותו בבורא העולמים, גאונותו וגדולתו בתורה, מפעליו הכבירים שכל הצרות שעבר לא הכהו ולא החלישו, יחד עם דאגתו לבני ישראל ללא הרף – הפכו את דמותו הקטנה מבחינה גופנית לדמות ענקים רוחנית שאין לנו אלא להצטער על חסרונה. זכרו יגן עלינו.

סיפר מקורבו של האדמו"ר, רבי בן ציון רייך: נגיד אחד מחסידי צאנז התקשר לבית רבינו זמן קצר לאחר צאת השבת וביקש בדחיפות את ברכת רבינו והסכמתו לניתוח דחוף להצלת חייו שצריך לעבור אחד מבני משפחתו הקרובים, באחד מבתי החולים שבברוקלין. באותה שעה, היה רבינו עדיין בבית מדרשו, כשהוא מאריך בעריכת סעודה שלישית, בעיצומן של הזמירות מתוך התלהבות ודבקות כדרכו בקודש.

כיון שהמדובר היה בפיקוח נפש של ממש, לא ניתן היה להמתין זמן רב ותוך כדי עריכת השולחן הרהבתי ופניתי לרבינו וסיפרתי את הדברים. רבינו השיבני כי יש להעביר את החולה מיד לביה"ח 'הר סיני' במנהטן. כשהשבתי זאת לאותו נגיד, ביקשני הלה לשוב ולומר לרבינו, כי לדברי הרופא, טלטולו של החולה לבית חולים אחר יהווה סכנה מוחשית לחייו, והוא אינו נוטל אחריות לתוצאות. חזרתי והעברתי את הדברים לרבינו, ושוב ענה לי, 'להעביר את החולה מיידית', כשרבינו מורה לי לצאת אישית לדרך ולסייע להם.

יותר לא שאלתי. תוך זמן קצר כבר היה החולה בדרכו לביה"ח במנהטן. אף אני עשיתי את דרכי לעבר ביה"ח ותוך כדי נסיעה עמדתי בקשר טלפוני עם ד"ר דינאזא, רופאו האישי של רבינו, סיפרתי לו דברים כהוייתם והוא נחלץ לעזרה. הוא דאג מיידית שחדר הניתוח באותו בי"ח יהיה פנוי וכן הזעיק רופא גדול שיקבל ויבדוק את החולה מיד בהגיעו.

יודגש שהרופא בביה"ח בברוקלין היה נחרץ בדעתו שאסור להעביר את החולה בשום פנים ואופן. הוא התקשר לד"ר דינאזא והסביר לו את חומרת המצב, וזכורני שד"ר דינאזא השיב לו: "אולי אתה צודק, אבל אם הרבי אמר – אין חכמות..."

האדמו

בהגיעם לביה"ח 'הר סיני' במנהטן, בדק הרופא את החולה, ולאחר יצא ואמר: 'אינני יודע כלל מה אותו רופא ראה. אין לחולה כלום!'...

לא בטוח שאותו רופא בברוקלין לא ראה, אבל אם רבינו כך קבע, אזי כבר לא היה לרופא במנהטן מה לראות...

חלפו ימים לא רבים ולאותו נגיד, שעסק במסחר ביהלומים, נבקע לפתע יהלום ענק, ששוויו נאמד במאות אלפי דולרים! היהלום נבקע לרסיסים רבים והפך להיות כפירורי עפר. ההפסד הכספי היה רב מאוד והלה הגיע לשוח את צערו לפני רבינו. כשסיים את דבריו, האיר לו רבינו פנים ואמר לו:

"אית מאן דפרע בגופיה, ואית מאן דפרע בממוניה", יש מי שפורע בגופו ויש מי שפורע בממונו. כלומר: החולה שנתרפא היה צריך כפרה ממונית כדי שלא לאבד את חייו...

תודתנו נתונה להרה"ח רבי שלום שטמר שליט"א שנהג בנו טובת עין בפרטי המעשה.