הטרור מרים ראש: מדוע קורות כל הצרות?

שלום כבוד הרב. בשנים האחרונות, ובעיקר בתקופה האחרונה, אנו שומעים על צרות רבות הפוקדות את עם ישראל – גם בפרט וגם בכלל: שנאת ישראל בארץ ובעולם, מחלות, מיתות משונות לא עלינו, ונראה שזה רק הולך מחמיר. כיצד אנו אמורים להתייחס לכל זה? מה הקב"ה רוצה לומר לנו? ואיך אפשר להמשיך ולייחל לגאולה כשהמצב נהיה רק גרוע מיום ליום?

בפועל אני חש שהדבר רק מכניס בי רק עצבות וייאוש. מהי הדרך להתמודד עם זה?

מצפה לתשובתך

אהרון כהן, ירושלים

* * *

       "כך מנהיג ה יתברך את עולמו"       

כאשר מתבוננים על מצבו של העולם היום, ובתוכו על מצבו של עם ישראל, קשה באמת שלא להיתפס לייאוש. לאן הקב"ה מוביל אותנו? מה הוא רוצה מאיתנו? כיצד ניתן להתייחס אל כל מאורעות התקופה הקשות שאינן אלא חידות סתומות וכואבות?

רבים וטובים מנסים להצביע על עניין זה או אחר שהוא הסיבה למצוקותינו, וכולנו מאמינים שאין מקרה חלילה, וסיבת הייסורים והצער היא עוונותינו. אם נשוב בתשובה ונתקן עצמנו, בודאי ישוב ה ויאיר לנו פנים.

נדמה כי להבין בדיוק את הנהגת ה לפרטיה, בפרט בתקופה הרת גורל זו, זו יומרנות. על כן, בחרתי להתייחס לשאלה זו מנקודת מבט שמשום מה לא מרבים לדבר עליה. אם ננסח את התשובה במילים מדויקות וקצרות היא תהיה כזו:

אנו לא מבינים כלום.

לא מבינים, אבל מאמינים.

מאמינים שיש מנהיג, והוא מבין. משפטו צדק והנהגתו אמת.

מורים לנו חז"ל שאם יש לנו קושיות על הנהגת ה' בעולמו, כך נאה וכך יאה לבורא עולמים, שמחשבתו תהיה רחוקה מאיתנו ובלתי מובנת לשכלנו. אם לא כן, אילו היינו מבינים את דרכיו, במה היה רם ונישא מאתנו? בשל מה הוא נקרא בורא ואנו נבראים?  

אחד מגדולי ישראל סיפר מעשה שהתרחש בתקופתו: "בבית מרזח באחת מעיירות אירופה דר עני מרוד, המטופל במשפחה מרובת ילדים. במשך כל שלוש שנים היה מחדש היהודי את חוזה השכירות עם הפריץ המקומי, וכך נהג שנים רבות.

משהגיע תום מועד השכירות, היה הפריץ מכריז מחדש על השכרת בית המרזח לכל המרבה במחיר, אולם איש לא הציע את מועמדותו מלבד אותו יהודי, שכן אפילו שכניו הגויים ידעו על דלותו הרבה, חסו עליו ולא רצו לקפח את פרנסתו.

פעם אחת, בעת מועד המכרז החדש, הגיע אל העיירה יהודי עשיר, ואף שנודע לו על מצבו של העני, הציע סכום גבוה ממנו עבור שכירות בית המרזח, ולא שם לבו למצוקתו הגדולה. הפריץ ביטל את חוזה השכירות הישן עם החוכר הקבוע, ונתן את בית המרזח לעשיר אשר הרבה במחיר. לאחר שנסגר בית המרזח וקופחה פרנסתו, נאלץ העני לצאת עם כל בני ביתו אל הרחוב באמצע החורף הקר, ללא כל משען ותמיכה.

אותו עשיר, ששכר ברוע לבו את בית המרזח, חשוך בנים היה, ובאותה שנה, שבה החלה שכירותו נולד לו בן.

הדבר היה לפלא. לא די שלא נענש על העוולה הגדולה שעשה, עוד זכה לשכר גדול כזה?"

סיים אותו גדול בישראל את המעשה ואמר: "והנה – כך מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו"...

העולם הוא של ה', ולנו אין שמץ של תפיסה בהנהגתו.                                  

"האלוקים בשמיים (ורואה הכל מלמעלה) ואתה על הארץ (ואינך רואה דבר)" אמר שלמה המלך (משלי, פרק ה, פסוק א), "על כן יהיו דבריך מעטים". אל תדבר גבוהה על מה שאינו בתחום השגתך. למרבה הצער, העולם כולו, כולל חייך ומאורעותיך אתה, אינו בתחום זה...

להבין דברים לאשורם, עד תומם – לא ניתן! אך ניתן להכיר את ה ולקבל את הנהגתו בעולם – על ידי האמונה.
 

    לראות את החושך ולהאמין באור    

מרגע היוולדנו אנו שרויים בתוך מציאות מסתורית, ששני הפכים גמורים לחלוטין משמשים בה תמיד בערבוביא: יש ואין, גוף ונשמה, אור אין סוף מול עולם מוגבל וסופי.

המתגלה לעינינו ולשאר חושינו הוא רק קליפת המציאות, וכך מתאפשרת הבחירה. הבחירה האם ללכת שולל אחר מראה עיניים או לחפש דרך להתוודע אל הרובד הנסתר של העולם. האם להיסחף לאין החיצוני או לבחור ביש הפנימי. הבחירה האם להאמין שהחלל, כלומר הבריאה כולה, פנויה ונעדרת חלילה מאלוקות, או להאמין ש"אף על פי כן בוודאי יש שם גם כן אלוקות" וכך, על ידי אמונתנו, למלא את החלל הזה מחדש באור.

לראות את החושך ולהאמין באור. לראות צורה ולהאמין ביוצרה – זוהי תמצית האמונה.
 

     למלא את החלל הפנוי     

מתוך הסתרת האור נולדת כפירה, נולדת בלב מבוכה ותהייה, והאמונה היא, למעשה, התשובה לאותה כפירה. כשמוצאים תשובה לשאלה מציקה, מוצאים את השם יתברך הנחבא בה.

בליקוטי מוהר"ן כתוב: "והנה, על ידי אמונה שמאמינים שה יתברך ממלא כל עלמין (עולמות) וסובב כל עלמין (עולמות), ומאחר שהוא סובב כל עלמין, אם כן גם החלל הפנוי בעצמו נתהווה מחכמתו יתברך, ובוודאי באמת לאמיתו יש שם אלוקותו יתברך, רק שאי אפשר להשיג זאת (בשכל אנושי) ולמצוא שם את ה יתברך. כי אם היה מוצא עליהם (על כל הכפירות והמבוכות שבלבו) תשובה, היינו, שהיה מוצא בהם את ה יתברך, אם כן לא היה חלל הפנוי, ולא היה אפשר להתהוות הבריאה. אבל באמת לאמיתו בוודאי יש עליהם תשובה, ובוודאי יש שם אלוקותו יתברך (בזה אנו מאמינים, אך במוגבלות שיכלנו אין אנו מבינים)... ועל כן ישראל נקראים עבריים, על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות (ההתחכמויות והמבוכות)".

יהודים – מסוגלים לדלג באמונתם על החלל הפנוי, על הריק הקיומי הנורא הנפער בכל לב ומשתלשל מן הריק הגדול. יהודים – מבינים בשכלם את מוגבלות שיכלם. במקום שאי אפשר להשתמש עוד בשכל, הם פותחים את "עין האמונה", ובעין זו סוקרים את העולם מחד ואת מציאותם הפנימית מאידך. מתבוננים היטב, עד שמוצאים את ה יתברך ואת נוכחותו, המאירה בעולם ובתוכם. בהתבוננותם הם מגלים כיצד ה "ממלא וסובב" גם את ליבם, את ישותם ומציאותם הפנימית.

אמונה היא תחושת הלב הפנימית בהכרת מציאות האור ובהכרת מציאות יוצר האור. משיפתח האדם אל כח האמונה המפעם בו, ויתן אמון במה שמעבר לחושים – יבנה כלי בנפשו, יצור בתוכו את היכולת להכיל, ואף להבין, את מה שמאחורי הקלעים של העולם הגשמי.
 

  כשתתרבה האמונה – יבוא המשיח  

ההתחזקות באמונה אינה נצרכת רק לאדם הפרטי. קיום העולם כולו, גאולת ישראל ותקנתם – תלויים בה.

"כי עיקר הגלות בשביל חסרון אמונה... כי יש בני אדם, המכסים כלליות הנסים בדרך הטבע, וכשתכלה כפירה זאת ותתרבה האמונה בעולם – אז יבוא משיח, כי עיקר הגאולה תלוי בזה, כמו שכתוב (שיר השירים ד) "תבואי תשורי מראש אמנה" (ליקוטי מוהר"ן ז א).

בכל דור נדרשה עבודה מיוחדת על מנת להשלים ולתקן מה שהוטל על נשמות אותו הדור לתקן. על דורנו, דור עקבתא דמשיחא, מוטל להשתלם דווקא במידת האמונה.

כך מצאנו בדברי חז"ל (מסכת מכות כ"ד) שלכל דור עמדו צדיקים והורו מהי עיקר עבודתו, ולבסוף חתמו דבריהם: "בא חבקוק והעמידן על אחת – "צדיק באמונתו יחיה".היו דורות שהפליגו בים התורה ודלו משם אוצרות אין קץ, היו דורות שהשתלמו בתיקון המידות, אך טרם היה עוד דור כשלנו, בו הכל חושך ואין נביא. לא גילוי שכינה ולא רוח הקודש. חכמי הדת מתמעטים והולכים, וצרות רבות בגוף ובנפש מתרגשות ובאות, שוטפות והולכות. אלו הם פניו של החלל הפנוי ביותר: היכן ה והיכן רחמיו? היכן ידו המכוונת?

את החושך הזה עלינו למלא באמונה.

שאלת – "כיצד אנחנו אמורים להתייחס לכל זה?". התשובה – עלינו לעצום את עינינו מלראות את הרע והעצב, ולהאמין, למרות הכל, שבתוך ההסתרה הגוברת הזאת יש אור גדול. כל מה שמתרחש, אף אם הוא נראה לנו קודר ומייסר, נושא בכנפיו תיקון אמיתי ונצחי, והכל נעשה לטובתנו.

"יש עניין שהכל נתהפך לטובה", אולם אנו איננו גדולים בשכלנו להבין כיצד ומתי יתרחש המהפך. יש לנו רק אמונה עיקשת וחזקה, ש"מעמידה את הכל על אחת": יש אלוקות גם בתוך מה שנראה חלל פנוי, מלא מצוקה מבהילה. יש תקווה גם בתוך הייאוש, יש רחמי שמיים גם בתוך הקשיים והסבל – זוהי תמצית האמונה.

רבים מתוכנו, שעברו התמודדות וסבל, כמו אלה שתארת במכתבך, מעידים בפה מלא, שכאשר הצליחו להיצמד אל האמונה שאומרת אף על פי כן, למרות הקושי והסבל, ה יתברך דואג לי ואוהב אותי כעת ממש ועושה הכל לטובתי – חשו איך רחמים עצומים ואהבת ה גדולה ואמיתית מתגלה להם בעיצומה של צרה וצוקה.

כך גם נביא את הגאולה, בקרוב מאוד, אם ירצה ה. כאשר נתעלם מכל ההוכחות החיצוניות לכך שהמצב מידרדר ונעשה יותר ויותר חשוך ופנוי, כביכול, מרחמי ה, וכאשר נאמין שיש אלוקות והשגחה ובשורת גאולה גם באופל הזה – אז יוסר מסך החושך, ואור ה' הגדול יזרח עלינו ועל ציון במהרה.