אי של שפיות בתוך הטירוף

"נולדתי בבית מסורתי מרוקאי, שבו הדת היתה עניין שטחי למדי. טסתי לגרמניה כדי ללמוד רפואה ושם הכרתי גרמני, נכד לחייל נאצי. בהיותי יהודיה, זה היה קשה מאוד עבורי, והייתי חייבת לנסות ליישב את זה בנפש. יום אחד ישבתי עם סבתו שסיפרה לי שבעלה היה המזכיר של הימלר, ובכל זאת השתדל להציל יהודים. הוא פעם ידע על סלקציה שעומדת להיערך בכפר יהודי, והציל מאתיים משפחות".

"החלטתי להתחתן עם אותו גרמני. באזכרה שנערכה לסביו אמרתי, בהיותי הרה, באוזני כולם: 'אם זה נכון ואכן הצלת אפילו יהודי אחד, אז אתה חסיד אומות העולם, אבל אם זה לא נכון, אז אנחנו, העם היהודי, נמשיך לשרוד על אפך ועל חמתך! ואתה תמשיך להתגלגל שם במקום שאתה נמצא, ולא תמצא מנוחה לנשמתך...'".

הרצאה שאי אפשר לעצור

"אחרי ארבעה חודשים נפרדתי מאותו גרמני וחזרתי לישראל עם בני. חלפו השנים, וכאשר בני היה בן 11, הוא החל להקשיב לשיעורים של הרב יצחק פנגר באתר הידברות, ואמר לי: 'אמא, אני מאוד אוהב לשמוע את הרב הזה'. חברה סיפרה לי שהרב מעביר שיעור מידי יום חמישי ב'קפה מדרש' בפתח תקווה. הגעתי עם בני ונהנינו מאוד מהשיעור. זו הפכה להיות שעת האיכות שלנו. הגענו מוקדם כדי לתפוס מקום, פתחנו ספרי מוסר, ביניהם 'חפץ חיים', ולמדנו עד שההרצאה החלה. לאט לאט התחלנו להיות קבועים במקום. זה הפך לבית השני שלנו. 

"יום אחד שמעתי שהרב פנגר מתלבט אם להמשיך להעביר את השיעור. ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'אל תפסיק עם זה! השיעור שלך הוא אי של שפיות בתוך הטירוף שאנחנו עוברים, זה ממש אוויר בשבילנו. אני מבטיחה להתחזק בענייני צניעות ולקבל על עצמי קבלות, רק אל תפסיק עם השיעור. התקשרתי לרב זמיר כהן ואמרתי לו: 'דע לך שכל מי שנמצא בהידברות, מהמזכירה והשליח ועד לרבנים – לכל אחד מכם יש חלק בכל מצווה שאני עושה'.

"עבדתי אז במשרד המסחר והתעשייה, בתור מנהלת אדמיניסטרטיבית לקשרי מסחר עם גרמניה. באותה תקופה למדתי על מצוות סוכה, עד כמה המצווה של השמחה בחג חשובה. בערב חג הסוכות קיבלתי מכתב פיטורין ונכנסתי להלם: איך אני אמורה להחזיק את הידיעה הזאת בבטן ולשמוח במשך שבוע שלם, כשאיני יודעת מה הולך להיות איתי מחר?! במשך כל ימי 'חול המועד' לא סיפרתי על כך לאף אחד.

הוכחה שאפשר להשתנות

"לאחר מכן ישבתי בבית וקיבלתי דמי אבטלה. סיפרתי לרב פנגר שאני לומדת כל היום תורה, והוא אמר לי שבכל זאת צריך לעשות השתדלות בפרנסה. 'אל תתפללי שתהיה לך עבודה', הוא אמר, 'אלא שתעבדי במקום טוב'. לאחר מכן התחלתי לעבוד בחברת הייטק. לפני כמה ימים ביקשו ממני לעבוד בשבת וסירבתי. כעת שוב אני עומדת לפני פיטורין. אני חשה שזה קידוש השם ושמה את מבטחי בה'. אני מאמינה שהכל לטובה".

"בני, אופק, אינו דתי, אבל הוא מקדש בכל ליל שבת ועושה הבדלה בכל מוצאי שבת. אנחנו מדברים על הלכות שבת ובאים ביחד לשיעורים. היום אני מארגנת את כל המלגות שנותנים לסטודנטים הבאים להרצאות בנושאי יהדות. אני רואה צורך להסביר להם ולהוריהם שזה לא מקום שתפקידו להחזיר אנשים בתשובה. כיום יש שם מאה ועשרים סטודנטים שבאים לכל הרצאה, גם בזכות הפליירים שהבן שלי חילק במסירות נפש, בשמש ובגשם".

"היום אני יודעת שלא באתי לעולם בלי סיבה. הנשמה שלי ביקשה להגיע לכאן. וכל עוד אני פה – כנראה עלי לתקן משהו, וגם אם קשה לי - שם עיקר התיקון! עיקר העניין הוא לתקן את המידות ולהיות אדם טוב. בכל גיל אפשר להשתנות. כל החוזרים בתשובה הם הוכחה לכך שאפשר להשתנות. הם רק צריכים להבין למה, ולרצות טוב. אנשים מוותרים על 'כוכב נולד' ועל 'האח הגדול' כדי לבוא לשיעורים. הם צמאים לתורה. צריך לקרב אותם מהמקום של הידברות, בלי כפייה, לא להטיף מוסר, אלא להסביר למה, וללמד איך. החילוני צמא לגישה של דרכי נועם".

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il