בין המצרים: מהו השכר העצום למי ששומר על הלכות האבילות בשבועות הקרובים?

שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, היו מבחינה היסטורית ימים של אסונות לעם היהודי. בתקופה זו, חרבו שני בתי המקדש, בין כל שאר הטרגדיות האחרות.

מתייחסים לימים אלה כאל תקופת "בין המצרים", לפי הפסוק: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א', ג')

בשבתות של 'שלושת השבועות', נלקחות ההפטרות מתוך ספרי ישעיהו וירמיהו, העוסקים בחורבן המקדש ובגלות העם היהודי.

בתקופת בין המצרים נוהגים במנהגי אבלות שונים וממעטים בשמחה ובחגיגות. זהו זמן בו הדין האלוקי מורגש בחוש ולפיכך יש להימנע מלהיכנס למצבים, שיש בהם מן הסכנה.

מנהגי האבילות, החל מהיום, י"ח בתמוז (21.7.2019):

1. נוהגים שלא לערוך חתונות: יש נוהגים שלא לערוך נישואין כלל, מיום י"ז בתמוז, ועד תשעה באב, וכן היה המנהג במדינות אשכנז. נהג הספרדים בעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן, להתיר עריכת נישואין בימים אלה, עד ליום ראש חודש אב. אבל מאחר יום ראש חודש אב, אף על פי שמעיקר הדין יש להקל בזה לאדם שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה, מכל מקום, נהגו שלא לערוך נישואין בימים אלה, מפני שאין זה סימן טוב, לערוך שמחה בימים שכל כלל ישראל שרויים באבל כבד.

2. ברכת שהחיינו: טוב להיזהר מלברך ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים, מליל שבעה עשר בתמוז ועד אחר תשעה באב, על פרי חדש או על בגד חדש. ויניח הפרי החדש או הבגד החדש לימים שאחר תשעה באב, ולא יאכלנו בלא ברכת "שהחיינו". בשבת: מותר לברך "שהחיינו" על פרי חדש או על בגד חדש בשבתות שבתוך ימי בין המצרים. ומכל מקום נכון להחמיר שלא לברך "שהחיינו" על בגד חדש בלבד אחר ראש חודש אב, ואפילו בשבת.

3. תספורת וגילוח: מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב.

מנהג הספרדים: אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגם כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך.

4. שירה וריקודים: אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה. וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחדיו, אסורים בהחלט באיסור חמור בכל ימות השנה.

אף על פי שמעיקר הדין, מותר לשמוע בשאר ימות השנה דרך טייפ או דיסק וכדומה, שירים, ובפרט שירי קודש, המלווים על ידי כלי נגינה, מכל מקום, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבימי בין המצרים יש להימנע מכך. וכבר הארכנו בזה במקום אחר. ומכל מקום, בשמחת מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, או בשמחת ברית מילה, או בסעודת פדיון הבן, או בר מצוה, או סיום מסכת, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחה של מצוה, יש להקל בדבר.

5. ימי סכנה: כמובן בימים אלו יש להמנע מסכנות, ובאופן כללי ראוי למעט בתענוגים בימים אלו ולעסוק יותר באבלות על החורבן. מסיבה זו נוהגים רבים שלא ללכת לים בשלושה שבועות אלו. גם על הנוהגים ללכת, יש לשחות בזהירות ולא להתרחק מהחוף למים עמוקים מידי. בספר 'ארחות רבינו' מסופר שהגרי"י קנייבסקי חשש מהסכנה ואסר על בני ביתו ללכת לים בימים אלו.

צפו בשיעורו של הרב זמיר כהן בנושא ימי בין המצרים:

בישעיהו נאמר: "שישו איתה משוש - כל המתאבלים עליה", כלומר: כל אלו שהתאבלו על ירושלים בעת שפלותהּ יזכו לשמוח בשמחתה.

הזוהר הקדוש מבאר כי המתאבלים על ירושלים יזכו לשמוח בשמחת הגאולה, וכה הם דבריו: "... ואפילו שמיים וארץ כולם נתאבלו ... וגם מלאכי מעלה כולם נתאבלו על חורבן בית המקדש ... וגם שמש וירח נתאבלו וחשך אורם ... וכל העליונים והתחתונים נתאבלו על החורבן, מה טעם הדבר? לפי שהסיטרא אחרא שלט על ארץ ישראל הקדושה וזה גרם שליטה כביכול על השכינה ... ולפי שמלכות שמיים נכנעה והושפלה ומלכות הרשעה התגברה, לכן יש לכל אדם להתאבל עימה ולהיות בשיפלות עימה, כדי שכאשר השכינה תזדקף ותתעלה שאז העולם יהיה שמח - ישמח גם הוא עימה".

מדברים אלו נראה שלשלושת השבועות העצובים הבאים עלינו הצער והאיסורים – שם טמונה הנחמה. אם נזכה לקיים את הלכות האבילות בשלמותם ונצטער על חורבן בתי המקדש, על גלות השכינה ועל צערם של ישראל, נזכה לגאולה השלמה ולנחמה האמיתית במהרה.

שיעורו של הרב יצחק פנגר בנושא ימי בין המצרים: