"בוא נלך להניח לאנשים תפילין בקניון עזריאלי"

בטור הקודם סיפרתי על שני הפתקים שיהודי צריך להחזיק בידיו. מצד אחד – "בשבילי נברא עולם" ומצד שני – "אנוכי עפר ואפר". שתי גישות לכאורה מנוגדות, אבל רק החיבור בניהן יכול להביא לתחושת משמעות שלמה.

בתקופה ההיא עדיין לא שמרתי תורה ומצוות, אבל הקב"ה לא חסך ממני את הדרך שבה הוא מנהיג את העולם. פגשתי את שתי הגישות הללו בהבדל המהותי שבין הקלטות באולפן והופעות חיות על במה. לקח לי זמן עד שהבנתי איך לזגזג בין שתי הגישות. בראיה לאחור אני יכול לומר בביטחון גמור: בלי לשמור תורה ומצוות, אי אפשר לפעול את שני הקווים הללו מבלי לאבד את הקסם והאיזון שכל אחד מהם מגלה בנו.

אני חושב שבמהלך החיים הקב"ה מפגיש כל אחד מאיתנו עם ניגודים וקצוות, שמקשים עלינו את החיים, כדי שנבין ונגיע לבד להחלטה שמשהו חסר. אז נוכל באמת לבחור בקיום התורה והמצוות ממקום של בחירה חופשית, ואז נוכל להיות כלי של קדושה, לשאת את כל ההפכים והניגודים האפשריים מבלי לאבד את הנקודה הפנימית שלנו – את עצמנו.

אנחנו חיים בדור קצת משוגע. כמות הגירויים הסביבתיים כל כך גדולה, שאי אפשר באמת ליהנות ולהגיע לתענוג מבלי שסף הריגוש שלנו יעלה, ובסופו של דבר נאבד טעם ועניין. אתה יכול להשיג כמעט כל דבר שתרצה - הכל נגיש וזמין, מותר לך להיות כל מה שבא לך להיות. מהמקום הזה הבחירה שלך להיות אתה, ולא העתק משובט של חלום או פרסומת, זו בחירה באמת חופשית ועצמית. אתה רק צריך לבחור.

כמובן שאת כל הדברים האלו לא ידעתי בתקופה ההיא, אחרת הבחירה שלי לא הייתה יכולה באמת להיות חופשית ועצמית. הקב"ה זיכה אותי להיות בשיא החושך של העולם, במרדף אחרי כסף ותהילה, הגשמה ומימוש עצמי, בתוך כל הבלי העולם האפשריים! אבל הקב"ה לא עזב אותי לרגע אחד. כל ההעלם וההסתר, שבהם הייתי מונח, היו מדויקים להפליא. הוא ידע לתכנן את הצעדים בקפידה כדי לזמן לי את ההזדמנות לבחור בו באמת.

אזכיר לכם שרק לפני כמה שנים חזרתי לארץ, לאחר שהות של 4 שנים בארה"ב. הספקתי לעבור המון דברים מאז שהגעתי חזרה לישראל. למרבה המזל הצלחתי להתקדם יפה, ובשלב הזה של סיפור חיי אני כבר עובד בחברת תקליטים, אחרי שניהלתי שניים ממועדוני ההופעות הנחשבים ביותר בארץ. אבל זה לא היה מספיק, הרגשתי שאני נתקע מאחורי הקלעים ולא מצליח לשבור את תקרת הזכוכית שתוביל אותי לקדמת הבמה.

אז נזכרתי בחבר מהעבר, בחור מוכשר בשם רועי לביא, שלפי מה ששמעתי הספיק לכתוב שירים לאמנים מאוד מוכרים ומצליחים. גם הלהקה שלו, התבלינים, הוציאה אלבום שמאוד הצליח בתחנות הרדיו וזכה להמון פרגון מתעשיית המוזיקה. ידעתי שכרגע הוא כבר לא בלהקה, הוא ויתר על הכל בשיא ההצלחה וחזר בתשובה. הבנתי שהוא משתייך לזרם החסידי של חב"ד, והחלטתי שאני חייב ליצור איתו קשר. דרך החיבור איתו אולי הצליח למנף את העשייה המוזיקלית שלי ואשבור את תקרת הזכוכית.

האמת שלא סתם נזכרתי ברועי. בגיל 20 עבדנו יחד כמלצרים מזמרים והוא אמר לי משפט שתמיד חיזק אותי כשהרגשתי שאני לא מצליח להגשים את החלום שלי להיות כוכב. לאחר 3 חודשים שעבדנו יחד באותו מועדון מלצרים מזמרים, הוא ניגש אלי ואמר – "אתה יודע, יש לך יכולת ממש מהירה לקלוט דברים. מדהים לראות מהצד את התהליך שאתה עובר מאז שהגעת. בשלושה חודשים התפתחת ועברת תהליך שבדרך כלל לוקח לזמר 5 שנים, אתה כמו סרט שרץ קדימה בהילוך מהיר".

תמיד נזכרתי במשפט הזה כשחוויתי קושי והרגשתי שהחלום שלי הולך לאיבוד. הוא חיזק אותי ונתן לי כוח להמשיך לנסות. אבל עכשיו אני בישראל, רועי נמצא איפשהו ממש פה לא רחוק. החלטתי ליצור איתו קשר ולספר לו. הוא בטח אפילו לא זוכר שהוא אמר לי את המשפט הזה. אני מאמין שהוא ישמח לשמוע כמה אותו משפט סתמי, שנאמר בדרך אגב, היה משמעותי בשבילי בזמנים קשים. על הדרך זה גם משרת את הרצון האגואיסטי שלי. רועי יכול לעזור לי מאוד במקומות שבהם אני תקוע מבחינה מוזיקלית. הוא הרי מוזיקאי אמיתי ויש לו קבלות על הצלחה. אם אצליח לרתום אותו לעזרה, אני בטוח שזה יועיל לי לא מעט.

גיבשתי אסטרטגיית פעולה והתקשרתי. כמובן שרועי מאוד שמח לשמוע ממני, וכמובן שהוא היה מופתע שאותו משפט ליווה אותי במשך כל השנים שחלפו. אז שלפתי את הקלף מהכיס ושאלתי אותו – "אתה רוצה שניפגש? בוא נלך להניח לאנשים תפילין בקניון עזריאלי או משהו כזה". אמנם הייתי רחוק משמירת תורה ומצוות אבל דבר אחד ידעתי – חבדניקים מניחים לאנשים תפילין ורועי בטוח לא יסרב להצעה הזו. וכך היה, רועי אמנם היה עסוק בלהיות בעל תשובה שלומד בישיבה, אבל הוא הסכים בשמחה, וכמה ימים לאחר מכן נפגשנו בקניון עזריאלי כדי להניח ליהודים תפילין ועל הדרך להתעדכן.

כשסיפרתי לרועי על השלב שבו אני נמצא, שהתחלתי לעבוד על האלבום באולפן ובמקביל אני מופיע עם נגן גיטרה בכל מיני מקומות, הוא הבין מיד שאני זקוק לעזרתו. אני צריך להקים להקה ואין לי ממש מושג איך לארגן כזה דבר ולהוציא אותו לפועל. נפגשנו עוד כמה פעמים והחברות בנינו החלה ממש להתחזק. הייתה לי מטרה מאוד ברורה – רציתי שרועי יבוא לנגן איתי ושיחד נקים להקה. חשבתי רק על הצורך האגואיסטי שלי, רציתי להיות כוכב, כשהחיבור עם רועי יעזור לי מאוד להתקרב לזה. הוא כבר הצליח בעבר הלא ממש רחוק, וחוץ מזה השילוב שלי עם בחור דוס חרדי נשמע מיוחד ויוצא דופן, זה יכול רק להועיל בתהליך השיווק ויחסי הציבור של המוזיקה.

מסתבר שגם לרועי הייתה מטרה מאוד ברורה – הוא ראה אותי, יהודי שאבוד בתוך תהומות עצמו ולא מוצא נחת ומרגוע מחלומות חסרי תוכן ומהות, וניסה לקרב אותי ליהדות כדי שאוכל לגלות את האני האמיתי שלי. נהניתי מאוד מהשיחות העמוקות איתו, לכל דבר הייתה לו תשובה והיא תמיד התחילה באותו משפט – "הרבי אומר ש...". הסתכלתי עליו בקנאה ולא רק בגלל הכישרון המוזיקלי הנדיר שלו, קינאתי שיש לו משהו שכל כך חשוב ומשמעותי בשבילו. קינאתי שאין לו קושי למצוא את הדרך להתקרב ולהשיג באותו דבר שאליו הוא בטל. יותר מזה, הדבר שאליו הוא כמהה הוא זה שעוזר לו ומדריך כיצד הוא יכול להתקרב ולהשיג בו. בשונה לגמרי מהחלום שלי, שככל שאני מנסה להתקרב ולגעת, כך הוא מתרחק יותר ויותר, עד שהוא מרגיש בלתי מושג לגמרי.

הזמן עבר, ואכן רועי ואני הקמנו יחד להקה. רועי לא רצה שזו תהיה להקה כמו זו שממנה הוא יצא כאשר הוא עשה תשובה. הייתה לו תכנית ברורה לקריירת סולו עתידית, אליה הוא שאף והתכונן. היה לי ברור שזכיתי רק לזמן מוגבל בו אני יכול ליהנות מהכישרון של רועי ולהיעזר בו כדי להרים על הרגליים את הלהקה שתלווה אותי בהמשך הקריירה העצמאית שלי. לא היה לי מושג מה הולך לקרות ממש בקרוב, כשרועי יזמין אותי להתוועדות חסידית אצלו בבית.

על זה אמשיך לספר בטור הבא...

צפו בתכנית "בכיוון אחר" עם שי דיבו כהן:

אשמח לשתף אתכם בשיר קסום של אותו אדם יקר, שבלי לתכנן ולדעת אמר לי משפט שליווה אותי במשך המון שנים ובסופו של דבר גם הוביל אותי למצוא אותו כדי שהוא יעזור לי למצוא את עצמי. רועי לביא – "עד אליך"