"ואחר כך פותח את ידו, ואין בה כלום": על מצג השווא של היצר הרע

בגמרא מסכת יומא (כ"ח ע"ב) מבואר שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה. וצריך להבין מנין ידע אברהם אבינו איך לקיים את כל המצוות ופרטיהן, מה אסור ומה מותר, מה חובה ומה מצוה, והרי עדיין לא ניתנה תורה, והקב"ה לא ציוהו?

מבאר הראש"ל הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א בספרו "ברכת אליהו", שבעצם כל המצוות והאיסורים שבתורה הם דברים הגיוניים ומובנים, שהאדם הישר והנקי משיג אותם בהגיונו מצד עצמו, גם אם לא ציותה אותו התורה עליהם. אלא שהיצר הרע מכניס באדם רוח שטות עד שדברי התורה נראים בעיניו כלא הגיוניים, וגם אחר שלומד ויודע מהתורה, בכל זאת יצרו מנסה לבלבלו. ולא בכדי אמרו רבותינו (סוטה ג' ע"א): אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. ליצר הרע יש כוח לשבש מוחו של אדם, עד שיאמר על טוב רע ועל רע טוב.

הוכחה מוחצת לכך, מביא הגרש"מ עמאר מאיסור עבודה זרה. בטרם נשחט יצר הרע של עבודה זרה, הציג להם היצר את העבודה זרה כדבר הגיוני ונחשק. כל העולם היה להוט אחרי עבודת אלילים, בלי לחשוב מחשבה פשוטה שהם אומרים לעץ ולאבן אבינו אתה. עד כדי כך היה היצר עז בזה, שהיו מקטירים ומזבחים את בניהם ובנותיהם לפסילי עץ ואבן, ולא יתעוררו ולא יתבוששו. ואפילו אנשים גדולים ועצומים כירבעם ומנשה, רצו אחר עבודה זרה, ולא בושו בכך. ואילו כיום, כל ילד קטן מבין שזהו מעשה שטות, ואפילו אם התורה לא הייתה אוסרת זאת, לא היה מי שמתאווה לזה. מה השתנה? פשוט מאד, היצר הרע אינו פועל כדי להראות לנו שהדבר הגיוני.

מעבירה זו שנסתלק יצר הרע שלה, יכולים אנו ללמוד על שאר עבירות שנפשו של אדם מחמדתן, שהכל הוא משום שהיצר הרע של אותה עברה עדיין קיים. עלינו אפוא לדעת שכל עוד פועל היצר בקרבנו, ראייתנו משובשת, ועלולים אנו חלילה לחשוב את הדברים הגרועים ביותר לדברים הגונים, או לפחות לדברים של מה בכך. ואכן, לעתיד לבוא, כאשר יסתלק היצר הרע גם משאר העבירות, אז יעמוד האדם ויתמה על עצמו, איך חטא חטא פלוני, ואיך עבר עבירה פלונית, אוי לה לאותה בושה.

אברהם אבינו לעומת זאת, עמד והתגבר, עד שכבש את יצרו כליל, בבחינת "ויחבוש את חמורו" (בראשית כב, ג), שחבש ושיעבד את ה"חומר" שבו. כל כך התרחק מכל רע, עד שכל רצונותיו הגשמיים התבטלו מפני רצונו יתברך, וכל מחשבותיו וכמיהותיו היו מכוונות מעתה רק לדבר אחד ויחיד, איך לעשות רצון קונו. מצג השווא של היצר התמוסס מול עיניו, ונפשו הייתה טהורה ונקייה מהשטות שהיצר מכניס באדם.

לא ייפלא אפוא, שכל המצוות ואיסורי תורתנו הקדושה היו בעיניו כמובנים מאליהם אף בלי כל ציווי, וקיימם בעונג ורצון מלא. וכבר בהיותו בן שלוש שנים, הכיר את בוראו, אחר שהבין מעצמו את השטות וההבל שבעבודת האלילים.

אמנם איננו יכולים להגיע לדרגתו של אברהם אבינו ולעקור מלבנו את היצר לחלוטין, אך ככל שנשלוט ביצרנו, נתמה תמיהה גדולה על עצמנו, ולא נבין איך חשבנו על עבירה פלונית שאיננה עבירה, ועל עבירה פלונית שהיא רק דבר קל וכדומה. בהסתלק היצר מתוכנו, תחזור הראיה הברורה לנשמה, ותיכף תבחין בין טוב לרע. וכבר אמר רבי נחמן מברסלב: דומה היצר הרע כמי שהולך וכף ידו קמוצה, מַשְׁלֶה הוא אנשים להאמין שאכן משהו בידו, אך רק יפתח ידו יווכחו לדעת שמאומה אין בה.