"בזכות החיסרון שלי, אני עוזרת לאנשים"

"לא מזמן הגענו להורים שלי לביקור של שבת", מספרת דבורי וקשטוק, מרצה לאימון ומאמנת אישית המנהלת את "סוויטש' – אימון לשינוי". "אמי קיבלה אותנו בשמחה, רצה להביא אוכל לילדים, וגם העיפה בי מבט ואמרה כאילו בהשתאות: "וואו, כמה השמנת!"

פעם הייתי מתעצבנת. אבל בפעם הזו? ממש לא. במיוחד כשתגובת בעלי ברקע הייתה: "נו, אז מה? היום היא עושה מזה כסף!"...".

דבורי היתה מאותן ילדות שהחברה מסמנת כבר בגיל צעיר, ולא לטובה. הכינוי שנדבק אליה הכי הרבה היה 'שמנה'. ליתר דיוק: 'שמנה מאד'. "החיסרון הזה גרם לכך שלא הייתה לי ילדות נורמלית, שסבלתי מבידוד חברתי, שהגעתי למצב שכמעט עזבתי את הדרך מרוב זעם ותסכול על חוסר הקבלה שחוויתי... אבל בזכות תהליך הלימוד והעבודה על עצמי שעברתי, במקום להמשיך להיות בבור שחור ששואב אליו את החיות שלי, החיסרון הזה הביא אותי למקום האישי והמקצועי שבו אני נמצאת היום. אני עוסקת בתחום שכולו מתן עזרה, ליווי ותמיכה לאחרים ומובילה לשינוי, והחיסרון הכי גדול שלי – הוא זה שגורם לי להשפיע על העולם באופן ברור ומיידי. בזכותו נשים מטות לי אוזן, ומקבלות כוח לעזור לעצמן, להעז ולהתקדם. בזכותו אני מתפרנסת..."

דבורי היא בת זקונים במשפחה עם שמונה אחים ואחיות. "מעולם לא הייתה לי שפה משותפת עם בנות גילי", היא מספרת. "חייתי בבית של גדולים, שעד מהרה רוב אחי ואחיותיי כבר היו נשואים. מגיל קטן עניינו אותי אתגרים של בוגרים. תמיד שאלתי שאלות שלא הייתי אמורה לשאול, ומעולם לא הסכמתי לקבל שום דבר כמובן מאליו. אין 'ככה עושים וזהו'. היה לי ברור שאהיה פסיכולוגית כשאגדל, כי רציתי לעזור לאנשים".

כשבגרה, מצאה עצמה דבורי מהווה אוזן קשבת באופן קבוע לאנשים שונים. "החלטתי שזה הזמן להגשים את החלום וללמוד פסיכולוגיה. אלא שכבוגרת בית יעקב לא היתה לי תעודת בגרות והייתי צריכה להתחייב קודם כל ללימודי בגרות ופסיכומטרי. באותה תקופה בדיוק התגרשתי מבעלי הראשון ועבדתי במקום חרדי מאד. הייתי זקוקה מאד לעבודה, אבל חששתי שאם אספר שאני לומדת לבגרויות – יפטרו אותי... בלב הולם ניגשתי למנהל וסיפרתי לו שהחלטתי ללמוד לבגרויות גם אם זה במחיר פיטורין. לשמחתי, התגובה שלו היתה חיובית והוא אף עודד אותי להעשיר את הצוות בידע שארכוש".

דבורי למדה שנה וחצי במכינה, ובסופו של דבר השלימה בגרויות ועברה פסיכומטרי. אז התברר לה, לאכזבתה המרה, כי מדובר בלימודים של חמישה ימים בשבוע, שלא יאפשרו לה לעבוד במקביל. "הצטערתי מאד, אבל היה לי ברור שאין לי שום אפשרות להספיק לעבוד. לכן, אחרי כל המאמצים שעשיתי, ויתרתי על פסיכולוגיה והחלטתי למצוא עיסוק אחר במסגרתו אפשר לעזור לאנשים."

דבורי וקשטוק

יום אחד פתחה דבורי עיתון וראתה מודעה קטנה: "נותרו מקומות בודדים בקורס אימון" הקורס המדובר נערך על ידי בית הספר ידוע שנחשב למוביל בתחום האימון." על המקום היא התקשרה למספר שפורסם. המזכירה ענתה באדיבות ואמרה שהקורס כבר החל, אבל היא תבדוק עם המנהלת אם ניתן לערוך לדבורי ריאיון טלפוני.

"זה היה מצחיק. המנחה התקשרה ושוחחה איתי. לא היה לי תואר, לא עמדתי באף אחת מדרישות הסף של המכון. אבל היא שמעה אותי והשתכנעה לתת לי צ'אנס. היא אפילו הסכימה לתת לי ללמוד בשנה קורסים שתוכננו להתפרש על פני שנתיים".

מתאמנת ומאמנת

דבורי מגדירה את לימודי האימון כדבר ששינה את כל כיוון חייה. "באותה תקופה הייתי בצומת דרכים מכריעה. הייתי בדיוק אחרי ניתוח שרוול שעברתי לאחר שהגעתי למשקל מכובד של 151 קילוגרמים. היו לי לבטים לגבי איזה אורח חיים דתי אני רוצה לקיים, הייתי צריכה לקבל החלטות בנושאים אישיים שונים. הקורס הציב לי מראה: למדתי מה הכי חשוב לי בחיים, ומה סדר העדיפויות שלי. אני זוכרת שהיה לנו שיעור על ערכים והמנחה ביקשה שכל אחד ירשום לעצמו 10 ערכים שחשובים לו. ישבו שם דוקטורנטים שלא ידעו מה לכתוב... אני, לעומת זאת, סיימתי את הכנת הרשימה תוך כמה שניות ומיד כשקראתי אותה, היה ברור לי איך באמת אני רוצה לחיות, ואיזו משפחה אני רוצה להקים".

דבורי, שגדלה במשפחה חסידית ועזבה את החסידות בבגרותה, שבה אליה בעקבות קורס האימון שעברה. "ההתבוננות פנימה גרמה לי להבין שאחרי הכל, למרות המחירים שאני משלמת בהשתייכות לחסידות היתרונות עולים על החסרונות מבחינתי, כי לכל השתייכות קהילתית יש מחירים ויש רווחים. עבורי אישית, זה המקום הכי טוב. בזכות האימון מצאתי חזרה את הדרך לקהילה, הפעם מתוך בחירה ומודעות".

זמן קצר לאחר מכן, דבורי התחתנה עם חסיד 'מן המניין'. "לחתונה שלי הגיעו המון אנשים שלא הוזמנו בכלל", היא צוחקת. "אחרי כל הסרטים שהאכלתי את המשפחה שלי, אחרי שכולם ידעו שהייתה תקופה שבה עזבתי את החסידות, אנשים היו סקרנים נורא לראות אותי מתחתנת, לראות שזה אמיתי  ויותר מזה, לראות מי האדם הזה שעל אף ולמרות ההיסטוריה שלי – בחר בי..."

היום היא אם לשלושה ילדים במקביל לניהול עסק האימון שלה, 'סוויטש – אימון לשינוי' ועבודתה כמרצה לאימון. "אני עובדת עם אנשים שלא רואים את היתרונות שלהם. כולנו מסתובבים עם תחושה שיש בנו משהו 'דפוק', לא בסדר, חסר. כולנו חושבים שאם היינו גדלים בבית אחר או האף שלנו היה שונה, היה לנו טוב יותר. וזה לא נכון. כשאני מובילה נשים בתהליך הן פתאום רואות כמה הן השיגו בחיים, ועד כמה זה לא מובן מאליו! רבי ירוחם ליבוביץ' אמר: "אדם חייב להכיר את חסרונותיו – תיקונם הוא חובתו, וביותר את מעלותיו – כי הם כלי עבודתו". באימון, אנחנו מתמקדים ביתרונות ומשם מתקדמים להשגת היעדים החשובים לנו".

דבורי שופעת סיפורים ודוגמאות על מתאמנים שהפגינו חוסר מודעות מדהים להישגים עצומים שלהם. "יש לי שני תחומים עיקריים שאני מאמנת בהם: זוגיות ואימון עסקי. לא מזמן הגיעה אלי מתאמנת למטרה עסקית. במפגש ראשון אני תמיד עושה עם המתאמנת שלי תרגיל מיוחד, שבוחן מה היא כבר השיגה בחייה, ועם אלו מתנות שהיא כבר השיגה בחייה היא יוצאת למסע השינוי. כשהגענו לפלח הזוגיות היא אמרה לי: 'בעלי מלאך, הוא פשוט מדהים'. הסתכלתי עליה ואמרתי: 'תגידי, אם אני הייתי נשואה לבעלך הוא גם היה כזה מלאך?' היא מחתה מיד: "לא, מה פתאום, בעלי לא גבר סטנדרטי, הוא מאד מורכב...השנים הראשונות שלנו היו ממש קשות, כולם דיברו עליו ברחוב שהוא לא הולך "לפי הכללים"... רק כשהתחלתי לקבל אותו כמות שהוא גיליתי אדם מיוחד"... ופתאום היא פרצה בבכי ואמרה לי: 'את יודעת, אף פעם לא חשבתי על זה שחלק גדול מהזוגיות הטובה שלנו זה בזכותי'! זו דוגמא טיפוסית לכך שנשים לא לוקחות לעצמן את הקרדיט על הרבה דברים טובים שהן עשו ועושות. הזוגיות טובה, הילדים בסדר – זה מובן מאליו. מה שהן מתמקדות בו זה רק החיסרון".

"אזור הנוחות הוא אזור הנכות"

דבורי, שחולקת בשמחה את סיפורה האישי (היא אף הוציאה ספר המתעד אותו, 'מסע כבד', תחת שם העט פרידי דביר) מוצאת שהוא גורם לאנשים לתת בה אמון. "ברור שחשוב שיש לי כלים מקצועיים, אבל אין ספק שהסיפור האישי עוזר. "אני בדיוק הדוגמא של איך להפוך מינוס לפלוס. דווקא בגלל שהייתי שמנה מאד, לא מצאתי מקום במשפחה ובקהילה, בגיל 20 כבר הייתי גרושה והיה לי שם 'לא משהו'.  התחלתי לעבוד בגיל צעיר מאד ולהשקיע בזה המון. כשאין חיי חברה אפשר לטפח קריירה בלי הפרעות... המשקל העודף גרם לי להיראות מבוגרת מגילי ובטרם מלאו לי 18 כבר הייתי סוכנת ביטוח – שהוא תפקיד שמצריך מקצועיות, בגרות וניראות של אישה בוגרת. בגיל 20 ניהלתי סוכנות ביטוח גדולה והצעדתי אותה קדימה. וכמובן, גולת הכותרת: החיסרון עצמו - זה שהייתי שמנה מאד – גורם ללקוחות לבוא דווקא אליי ולהאמין שגם הם יכולים. אני מאמינה גדולה בהנעת שינויים. המוטו שלי הוא: 'אזור הנוחות הוא אזור הנכות'. האנשים שבאים אליי הם אלו שלא מוכנים פשוט להישען לאחור ולומר 'זה החיים. זה מה יש. אין ברירה', כי אני יודעת שיש ברירה! יש בחירה!'".

מה את אומרת לנערות ונשים שחושבות שהמשקל תוקע אותן בחיים, במיוחד בזוגיות?

"אני טוענת שכל תכונה שיש לך תשפיע עלייך לפי האופן שאת מתייחסת אליה. יש לי חברות רזות שלא סובלות מראות, הן לא אוהבות לראות את חוסר השלמות שלהן... אני חולת מראות. הבית שלי מלא מראות. אני עפה על עצמי בלי להתבייש. כשאני מסתכלת במראה אני לא רואה 'שמנה', אני רואה את הפנים שלי שאני אוהבת, את הבגד היפה, את היכולות שלי, את כל מה שהשגתי עד היום. אם את מגדירה את עצמך 'שמנה', או 'בת להורים גרושים' או 'רווקה מתבגרת' – אז הלך עלייך. החכמה היא לתת לזה להיות עוד פריט ברשימה של דברים חיוביים. אני לא חושבת על עצמי בתור: 'דבורי השמנה' אלא 'דבורי המוכשרת, המצטיינת בעשיית שינויים, זו שתמיד מתאמצת ותמיד מתקדמת'.

"אני גם מאמינה גדולה בשיווק עצמי. אם בחורה מעריכה את עצמה כיאות למרות עודף המשקל, כשהיא תצא עם בחור ותשווק את עצמה בביטחון עצמי – הבחור לא יוטרד מהמשקל שלה. זה בדוק ומוכח – ולראיה, תיזכרו בכל הזוגות שאתם פוגשים ברחוב שיש ביניהם פער חיצוני מהותי וזה לא מפריע להם להיות מאושרים".