הדרך להריון: מסע בין באבות ו"מקובלים"

הבהרה: המדובר בכתבה זו הוא רק על מקובלים ובאבות שגובים כסף תמורת ברכות, ולא עונים לקריטריונים של תלמיד חכם אמיתי, כפי שניתן לראות בראיון עם הרב זמיר כהן, המופיע בהמשך. אמונת חכמים היא דבר חשוב ביותר, ובוודאי שישנם צדיקים המסוגלים לפעול לישועות, אך יש לברר לעומק מיהם הצדיקים ומיהם המתחזים.

מספר ימים לאחר נישואיו לאורית (שם בדוי, כמו כל השמות המופיעים בכתבה), ניגש אל ירון דודׁוׂ החרדי. "תגיד", הוא התעניין, "מה עם ילדים?" "עזוב אותך", פטר אותו ירון, "אנחנו צעירים, מה גם שאשתי עדיין לא מוכנה לזה נפשית". הדוד לא ויתר: "אל תשחק באש. יכול להיות שלאחר מכן תתקשו בהבאת ילדים". "מה הבעיה?", השיב ירון, "אם לא נוכל להביא ילד בעוד שנתיים, לא נוכל להביא אותו גם בעוד חודש. זה או כן או לא". אבל לדוד היה הסבר משלו: "זה כמו חלון שנפתח ונסגר. יכול להיות שבחצי השנה הקרובה החלון יהיה פתוח, אבל לאחר מכן הוא ייסגר לתקופה ממושכת. הכל, אתה יודע, בידי שמיים. לקב"ה יש תכניות משלו".

החודשים הראשונים לנישואים, מספר ירון, היו מאושרים. בלי דאגות ועם הרבה זמן איכות משותף. ההורים לחצו פה ושם על נכדים, אבל בני הזוג נשארו בשלהם.

"אמא של ירון", נזכרת אורית, "תמיד לחצה עלינו להביא ילדים. היא לא השלימה עם ההחלטה שלנו לחכות, ותמיד ניהלה איתי שיחות טלפוניות בנושא. היא סיפרה שנשים שלא מצליחות להתעבר מקנאות אפילו בחתולים בהריון. היא סיפרה שזה פשוט סיוט שאי אפשר לתאר במילים".

וזה לא שינה את הגישה שלכם?

"לא ממש. היו לי מחשבות שאוי ואבוי אם זה יקרה, ושבטח זה לא ממש נעים, אבל ממש לא ידעתי עד כמה. לא ידעתי שבשנים הקרובות ניכנס לסיוט של ניתוק מהחברה, התעסקות אובססיבית בעניין, ובעיקר לתחושת בושה גדולה כל כך. גם אנשים קשי יום לחלוטין מוצאים עניין בחיים בזכות הילדים שלהם, שמביאים את האור לחייהם הלא-קלים ממילא. ומה עם אנשים שאין להם ילדים? יכולות להיות להם נקודות אור אחרות, אבל הנקודה הגדולה ביותר איננה".

כעבור חצי שנה הרגישו ירון ואורית שהם בשלים להביא ילד לעולם. "כבר בחודש הראשון", משחזר ירון, "התחלתי להילחץ ולהיכנס לפורום 'מנסים להרות' באחד האתרים הגדולים, על מנת ללמוד את הנושא. שם גיליתי מושגים שהיו זרים לי לחלוטין, כמו ביוץ, איקקלומין, ספירת זרע, ערכות ביוץ ושאר מונחים. כעבור חודש, כשהתברר שאין הריון, דאגתי קצת, אבל על פי הסטטיסטיקה ידעתי שהסיכויים להשיג הריון כבר בחודש הניסיון הראשון אינם גבוהים ממילא".

החודשים נקפו, הדאגה החלה לכרסם בלב, וירון ואורית החליטו לגשת ולטפל בעניין. השניים, שמגדירים עצמם אנשים מסורתיים, החליטו לפנות לרבנים ופתחו במסע אל הקבלה, ההבטחות, הקמעות וה"יהיה בסדר". הטיפול הרפואי הקונבנציונאלי, בהוראת הרבנים, נשאר מחוץ לתחום.

העין הרעה

ירון (28) ואורית (22) נפגשו לפני שלוש שנים במסיבה אצל חברים משותפים. כעבור שנה נישאו ורכשו דירה בעיר בדרום הארץ. ירון, בן העיר, עובד בבית הדפוס של אביו. אשתו, שהגיעה לעיר עם משפחתה מקנדה, עובדת במשרד נסיעות באזור. משפחותיהם אינן גדולות - לירון אחות נוספת ולאורית שני אחים.

באחד הימים הרים ירון טלפון לקרוב משפחה, ושיתף אותו בדאגותיהם. "תראה", אמר קרוב המשפחה, "בעיקרון, אני נגד 'רבנים' ו'מקובלים' שעושים קסמים למיניהם, אבל יש לי חבר, רב באמת גדול, טוב ומפורסם מאוד, שיש לו ספר גורלות".

ספר גורלות הוא ספר קבלי שעובר מדור לדור. על פי התפיסה הקבלית, שורש הנשמה נעוץ בשם האדם ובשם אמו, ללא כל חשיבות לשם המשפחה. ניתן לחזות את גורלו של כל אדם, מבחינת נושאים רבים, על פי צירוף שמו, שם אמו, חישוב האותיות והפיכתן למספרים. את המספר מוסיפים למספר התאריך המדויק בו האדם מבקש פתיחה בספר הגורלות, ובסוף התהליך הוא מקבל פרטים על חייו, דוגמת בריאות, פרנסה, פוריות, מהלך חיים כללי וכן הלאה.

בכניסה לבית הרב חיכה הדוד לירון, שחבש את הכיפה מבעוד מועד. "מדובר ברב באמת גדול", אמר הדוד בביטחון, "שמעתי על לא מעט נשים שנפקדו בזכותו".

חדר ההמתנה בבניין בו שכן הרב - מעין שילוב בין ישיבה לבית פרטי - היה חדש יחסית. היתה זו שעת צהרים, והאנשים החלו להתאסף במקום. בעיקר היו שם נשים. הרב הזמין אותם לשבת. הוא כבר ידע את סיבת ההגעה, וביקש מירון את שמו, את שם אשתו ואת שמות אמהותיהם. ירון ירה את השמות והביט כיצד מחשב הרב את השמות, מצרף את התאריך, ומדפדף בספר הגורלות העתיק והמצהיב שניצב על שולחנו.

"אין לך מה לדאוג", אמר הרב מקץ דקה. "כתוב כאן שיש לאשתך בעיה, אבל קמע פשוט יוכל לפתור את העניין". ירון שאל מה הבעיה, והרב לא שש לספר לו. מאוחר יותר רמז לו הדוד שמדובר כנראה בסוג של עין הרע, שהקמע נועד להפר.

הרב נטל קלף קטן, טבל נוצה בדיו והחל לכתוב את הקמע. למעשה, הוא העתיק אותו מאחד העמודים בספר הגורלות. לאחר מכן ייבש את הדיו באמצעות מכשיר פן, קיפל בזהירות את הקלף, סימן באחד מצידיו נקודה קטנה, ועטף את הכל בניילון כחול נצמד. "אשתך צריכה לשאת את הקמע על גופה בשבועות בהם היא טהורה", הוא הדריך את ירון, "כשהנקודה הקטנה שסימנתי מופנית כלפי חוץ. זה הכיוון הנכון של הקמע". ירון השאיר במקום 100 ש"ח למרות שלא התבקש לעשות כך, ויצא לדרכו עמוס בציפיות.

כניסת הקמע לביתם המרווח של ירון ואורית כחלק בלתי נפרד מחייהם עשתה פלאים לרמת הלחץ הנפשי של השניים. הם היו סמוכים ובטוחים שבתוך זמן קצר תבוא הבעיה על פתרונה. בשלב מסוים שכחה אורית את הקמע בכיס הג'ינס שלה, כיבסה אותו, וירון נסע פעם נוספת לבית הרב על מנת להביא קמע חדש. אולם ההריון בושש לבוא ואיתו החלה האמונה בכוח הקמע להתכרסם.

"היו לא מעט רבנים 'קונבנציונליים' שהזהירו אותי מפני מקובלים למיניהם שמתיימרים לפתור בעיות", מספר ירון, "אבל הייתי בטוח שלחלקם יש כוחות. שמעתי סיפורים ממקור ראשון ממש על נסים ונפלאות, והתקשיתי לפקפק בהם".

צירוף מנצח

לאחר מספר חודשים, כשהזוג ממשיך להימנע מבדיקות רפואיות מקיפות מאימת ה'רבנים', התגלגל לידיו של ירון מספר הטלפון של בנו של מקובל מפורסם מאוד. ירון פנה אל בנו של המקובל, וביקש עזרה. הוא רצה להישען על מקור אמין יותר, על בדיקה שהפעם תוכיח את עצמה. הבן נענה לבקשה, רשם את השמות המתבקשים והבטיח לחזור לירון כבר למחרת.

אבל הטלפון הגיע כבר באותו יום. "בדקתי אצל אבי", בישר לו, "והוא אומר שממש אין בעיה. תוך חודש-חודשיים, אשתך בהריון".

"אז למה העיכוב הקשה הזה?", הקשה ירון.

"לכל דבר יש את הזמן שלו", ענה הלה, "והזמן שלכם נמצא ממש מעבר לפינה".

"תראה", ניסה ירון לדלות אינפורמציה נוספת, "אנחנו בדיוק חושבים להיבדק מבחינה רפואית. בכל זאת, אנחנו מנסים כבר קרוב לשנה".

"אל תלך לשום רופא", פסק הרב, "על פי צירופי השמות שלכם ומבחינת הגורל אין שום בעיה רפואית, והעניין קרוב מתמיד. חבל לבזבז את הזמן אצל הרופאים".

שוב חלפו להם מספר חודשים ללא תוצאות, והלחץ מהמשפחה החל להכביד. מבטי הקרובים-רחוקים, שלא היו בסוד העניין, נראו לירון ולאורית חודרניים יותר, פולשניים יותר, והם החלו להתנהג על פי הסטיגמה הקלאסית: נמנעו מלהגיע לשמחות משפחתיות (בייחוד לבריתות, כמובן), התכנסו בתוך עצמם, החלו להתבייש בבעיה, למרות המודעות העצמית הגבוהה וההבנה כי אין להם במה להתבייש, אבל בעיקר המשיכו להאמין. לא בעשיית תשובה בשלב זה, אלא עדיין ב'מקובלים' ובדרכים עוקפות למיניהן.

למה לא הלכתם בשלב הזה לרופאים?

"התפישה שלנו אמרה שמי אנחנו בכלל שנעז לחלוק על פי הרבנים", אומר ירון. "אם הם אמרו - זה נכון. ולמה יש עיכוב נוסף? לא ברור, אבל גם הוא עושה את דרכו לפתרון מלא.

"מבחינתי, היה לי ברור למה אנחנו מקבלים את העונש הזה. תמיד אמרתי את זה לאורית, אבל היא כעסה תמיד ולא רצתה להמשיך לשמוע. הסיבה שלי לכך היתה פשוטה: בזמנו מנענו ילד, ועכשיו הקב"ה מונע אותו מאיתנו. התייסרתי רבות בגלל זה, ועודני. אני פשוט לא מבין איזה איזה ערל לב הייתי. גם כשההורים שלי ניסו לדבר על לבי בעניין, הדפתי אותם בתואנה שאורית עדיין לא בשלה לכך. הרי זה קשקוש, לא התחתנו כשהיינו בני 16. היום, כשאני רואה צעירים בגילנו, נשואים ללא ילדים שמצהירים עוד לפני החתונה שהם באמת לא רוצים ילדים בשנים הקרובות, זה לא נתפס. אני לא מדבר מתוך מצוקה, אלא מתוך התפכחות. התפכחנו בשנים האחרונות, והיום אני מבין בדיוק מה המשמעות של ההימנעות. זה הדבר שאני הכי מצטער עליו בחיים, יותר מכל דבר אחר. בכל מקרה, ברור שאם לא היינו מעכבים את ההריון בחצי השנה הראשונה, או לפחות חושבים שאנחנו מעכבים, היינו מתחילים בטיפולי פריון כבר לפני שנה. מאוד יכול להיות שהטיפול היה מניב כבר תוצאות, והיום אורית כבר היתה בהריון".

מה כתוב בכתובה

אמו של ירון, מסיבותיה שלה, נדנדה כל העת לירון שילך הוא לבדיקה. אורית נבדקה כשנה לאחר נישואיהם בדיקות כלליות, והכל נראה תקין. ירון האמין שהכל תקין ומכיוון שלא רצה לעבור על איסור שפיכת זרע לבטלה (מבלי להכיר דרכים הלכתיות מותרות, ע"פ מכון פוע"ה) סירב לבקשת אמו. בלית ברירה, לא נותר לזוג אלא להמשיך ולבטוח ב'מקובלים' ובמפריחי הבטחות למיניהם.

הבא בתור, בין השורה של ה'רבנים' הבכירים יותר, היה הרב מ'. ירון שמע עליו ניסים ונפלאות מפי מכר אמין והחליט שחייבים לנסות אותו. אותו מכר סיפר על חולת סרטן אשר ה'רב' חזה כי בתוך 60 יום תמות (וכך היה, לכאורה), על חבר רווק שהרב הדריך אותו בדיוק באיזה יום, תאריך, מקום ושעה, יפגוש את הזיווג שלו (וכך היה, על פי הסיפורים), ועוד שלל סיפורים שהבהירו לירון שהפעם - כמו שהאמין גם בפעמים הקודמות - הוא הולך לרב בעל כוחות אמיתיים, שבוודאי יעזור לו ויכוון אותו אל פתרון הבעיה.

חדר ההמתנה לרב מ' היה רוחש מתמיד. על הקירות היו תלויות תמונות רבות של הרב, חלקן בגודל פוסטר ממש, רובן עם אישים בולטים - שרים, רבנים ידועים, אנשי עסקים מצליחים וכן הלאה. כ-15 אנשים, רובם חילונים, המתינו שם, רובם בקוצר רוח מופגן. אנשים שהוזמנו ל-17:00 לא נכנסו גם ב-19:00, וכשעוזר הרב יצא מתוך חדר ההמתנה השני (משם מגיעים ישר אל משרדו הקטן של הרב), עיני כולם היו נשואות אליו. מדי חצי שעה הוא הגיח, הקריא שניים-שלושה שמות, וגרם לאותם אנשים לצעוד אל החדר בחיוך של סיפוק. הנה הם מתקרבים לישועה הוודאית.

בסוף הגיע גם תורו של ירון. הוא נכנס אל חדר ההמתנה השני, הצמוד לחדרו של ה'רב', ופיתח שיחה עם העוזר הממולח, אשר הציג בגאווה, במסך טלוויזיה קטן שהיה במקום, סרט תיעודי שנעשה על הרב, ובו מספרים אנשים על הדברים שחזה בדיוק מדהים. בהמשך אפילו קרא העוזר לאדם נוסף מחדר ההמתנה, אשר סיפר לירון על אחותו, שגם לא יכלה להביא ילדים, אולם לאחר שביצעה את הוראת הרב - נושעה.

צפו בראיון מרתק עם הרב זמיר כהן אודות רבני אמת ורבני שקר:

העוזר הסביר לו שהרב הוא מקובל, שאפילו לא גובה כסף, בניגוד ל"מתחזים אחרים". מי שרוצה לתרום שקל יבורך, כמו גם מי שרוצה לתרום 200 ש"ח או כל סכום אחר.

כעבור מספר דקות נכנס ירון אל חדרו של ה'רב', חדר אפלולי למדי שהואר על ידי נר גדול אשר ניצב על השולחן. הרב קיבל מירון את שמות בני הזוג ואת שמות ההורים וערך את החישוב המתבקש. "קוראים לאשתך אורית, ולאבא שלה איציק, נכון?", ירה. "נכון", השיב ירון.

"ומה כתוב בכתובה שלכם?", הפתיע הרב. ירון חשב קמעא, ולפתע נזכר: השמות הספציפיים הנ"ל כתובים בכתובה, אולם בצורה אחרת, מכיוון שהשמות של אורית ובני משפחתה בתעודת הזהות נכתבו בלועזית. ההלם היה רב. "וואלה", גמגם ירון בהפתעה מוחלטת, "השמות בכתובה שונים מהשמות האמיתיים שלהם".

"זו הבעיה", פסק הרב בנחרצות, "בעיות כאלה בכתובה יכולות לפגוע מאוד בענייני פוריות. למעשה, זה הדבר היחיד שעומד ביניכם לבין ההריון המיוחל. תיקח את הכתובה לרב העיר שלך, תבקש ממנו דף מיוחד בשם 'כתובה דאישתכח בה טעותא', וזו תהיה הכתובה החלופית שלכם. תקפיד רק שהפעם, לשם שינוי, הוא יכתוב את השמות נכון".

ירון היה מבולבל ומאושר בו זמנית. "אבל רגע", שאל כשהוא מנסה להרוויח עוד כמה שניות במחיצת הרב שהימם אותו, "אז זה לא עונש על כך שמנענו את ההריון חצי שנה? ובכלל, יש דברים שאני צריך לעשות כדי לזרז את העניין?".

"לא", השיב הרב, "בתחילת השיחה אמרת לי שאתה שומר שבת ומניח תפילין. זה מספיק, אתה יהודי טוב וצדיק. ושתדע: בעיות בכתובה גורמות הרבה פעמים לבעיות בפוריות".

"תגיד, ירון", שאל רב העיר אליו הגיע ירון על מנת לתקן את הכתובה. "מי זה הרב הזה שאמר לך להחליף הכתובה?".

ירון סיפר לו בהתלהבות.

"תראה", אמר הרב, "אני לא ממליץ לך ללכת אל מגלי העתידות למיניהם. זה הכל שטויות. הכל בידי שמיים".

"אז איך אתה מסביר את הפגיעה המדויקת שלו?"

"יכול להיות שיש לו כוחות", הסכים רב העיר, "אבל יש כוחות ויש כוחות. כמו שאתה בטח יודע, יש כוחות של טהרה ויש כוחות של טומאה. אותם 'מקובלים' מעוותים את הדת היהודית. פשוט תתפלל ותבקש מבורא עולם שיעזור. מקסימום תלך לרב ידוע שיתן לך ברכה ולא נבואות. כל אלה שמתיימרים לחזות את העתיד או לראות על האדם מהן הבעיות שלו, בכלל לא מייצגים את היהדות".

"אז מה, העניין של הכתובה לא קשור בכלל?", שאל ירון בתמיהה.

"זה קשור", ענה רב העיר בנחת, "ואני גם אשנה לך את הכתובה. אבל עדיין, אני לא ממליץ לך ללכת אל רבנים כאלה. תלך לרופא, תתפלל ותקבל ברכות מצדיקים. קיצורי הדרך האלה לא תורמים לכלום".

אז איך יש סיפורי ישועות? תמה ירון.

"קודם כל, ישנם אנשים עם כוחות, אבל בדרך כלל אלה כוחות טומאה שלא מומלץ להשתמש בהם, ועלולים אפילו לגרום לנזק. שנית, מבחינה סטטיסטית - זוגות שמנסים להשיג הריון יקבלו זאת במוקדם או במאוחר. השאלה היא למי הם ייחסו את הישועה - ל'מקובל' האחרון שאותו ביקרו, או שמא לבורא עולם. אדם שהולך המון ל'מקובלים' בתפילה לזיווג, ובסופו של דבר יתחתן - עלול לייחס זאת אליהם, למרות שבלאו הכי הוא היה אמור להתחתן".

אולי תעברו דירה

הדברים כמעט ולא השפיעו על ירון. הוא אמנם הבין את העניין ואת הסלידה של רוב הרבנים ה"קונבנציונליים" מה'מקובלים' מחוללי הניסים. אבל אם הם באמת עוזרים, תהה לעצמו, מה הבעיה עם זה? ואם אפשר לקבל ישועות בקיצור דרך שלא מצריך תשובה עמוקה ויסודית - למה להתאמץ לשווא?

בינתיים אצל אורית המצב היה הרבה פחות אופטימי. אחותה, הקטנה ממנה בשנה, נכנסה להריון מיד לאחר נישואיה, ומצב רוחה היה ירוד. היא התכנסה יותר ויותר בתוך עצמה, והאמונה שלה היתה קיימת, אבל לסירוגין. כמה חודשים לאחר מכן, כשהתברר שגם שינוי הכתובה לא ממש הניב פירות, היא התייאשה עוד יותר. ירון הסביר לה שגם לזוג בריא לחלוטין לוקח בממוצע ארבעה חודשים על מנת להשיג הריון, אבל היא היתה סקפטית. "לדעתי", היא אמרה לו לא פעם, "יש לנו בעיה רפואית. לא הגיוני שגם היום, אחרי שנה וחצי של נסיונות, אנחנו לא מצליחים. כבר נמאס לי להיות מסכנה בעיני כולם, נמאס לי להתחמק מחברות עם ילדים. אתה חייב להיבדק".

במקום הבדיקה, לקח אותה ירון אל ה'רב' מ', כדי שתיווכח בעצמה. והיא אכן נוכחה. העיניים החמות שלו שבו אותה, לדבריה, והוא הסביר כי עכשיו אין דבר שמונע מבעדם להשיג הריון, מלבד הלחץ הנפשי של אורית. "כשאישה נמצאת בלחץ", הסביר, "המערכות בגוף שלה מתכווצות, וזה מאוד מקשה על התעברות. אורית, את חייבת להירגע. תאמיני שזה קרוב, תפסיקי לחשוב על זה כל היום באובססיה, ותאמיני לי שהכל יסתדר במהרה".

"כן, אבל מתי?", היא שאלה.

"זה תלוי בך", השיב לה הרב בחיוך. "אם תחיי בלחץ ותזיקי למערכות הגוף שלך - זה יקח עוד זמן. אם תירגעי ותראי את העיכוב הזה לטובה, כמשהו משמיים, זה יבוא יותר מהר. בכל אופן, הבעיה היא רק בך".

דברי ה'רב' השפיעו על הזוג למשך חודשיים והשרו עליו אווירה של שקט, אולם כמו תמיד, כשהפירות לא נראו בבירור ובבהירות, חזר הלחץ. ירון המשיך להאמין ברב מ', אורית קצת פחות, ועדיין, הטיפולים הרפואיים נראו כדבר רחוק, מעין פרי אסור.

בינתיים עבר הזוג מספר 'מקובלים' נוספים. ה'רב' א' ממרכז הארץ, שנודע בעיקר כחביבם של סלבריטאי ארצנו, המליץ להם להדליק שני נרות מדי יום - אחד לאליהו הנביא והשני לאלישע הנביא, והעביר טקסט שיש לקרוא לאחר הדלקת הנרות - כל זאת לאחר קריאת תהלים יומית; הרב ו' התעניין מיד במספר הבית, וכששמע אותו המליץ מיד לעבור דירה, אם ישנה האפשרות. "אחרי שתעברו", הבטיח, "הכל ישתנה לטובה. משנה מקום - משנה מזל"; רב אחר, בעל תכנית רדיו פופולרית באחת התחנות האזוריות, המליץ להוסיף לשמה של אורית את השם שרה, אולם היא סירבה. שני רבנים שהכירו בני הזוג באינטרנט המליצו להם, בהפרשים של מספר חודשים, לעשות פדיון נפש, מהסיבה שזה הדבר המעכב. הם שלחו שתי מעטפות עם 360 ש"ח - בכל אחת 180 ש"ח עבור כל אחד מהם - וציפו לישועה שהיתה אמורה להגיע תוך 40 יום, כמובטח.

תוך כדי כך, ערכה אורית בדיקות רפואיות נוספות, וכולן יצאו תקינות. "תמיד עמד באוויר העניין של הבדיקה שלי", מספר ירון, "אבל לא הרגשתי נוח לעשות את זה, ולא רק בגלל הבעיה ההלכתית; הרי כשרבנים גדולים אומרים שאין כל בעיה ומבטיחים שהעניין יפתר ממש או-טו-טו, ללכת ולהיבדק זה פשוט לצפצף עליהם, וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות".

"חבל שנבדקת"

לפני חודשיים הגיע קץ הדחיות. אורית הלכה ושקעה בדיכאון, ולאחר שביקרה פעם נוספת אצל הרופא ועברה את החוויה של להיות במקום גדוש בנשים עם עגלות ילדים, היא הודיעה לירון: אתה חייב לעשות את הבדיקה. "עזוב את הרבנים", אמרה לו, "אני כבר לא מאמינה באף אחד, אלא רק בקב"ה. ועדיין, אסור לנו להזניח את העניין הרפואי".

ירון השתכנע אבל עדיין לא קבע תור לבדיקה, עד שבביקור הבא אצל רופא הנשים הודיע לו הרופא, שהוא לא מוכן להמשיך ולהעמיס על אשתו הורמונים, כל עוד ירון לא עושה בדיקה בעצמו.

ירון ואורית הלכו יחד לבצע את הבדיקה במכון הפוריות, לפי כללי ההלכה שקיבלו ממכון פוע"ה, ולאחריה החליטו לקפוץ לביקור אצל ה'רב' מ', שגר בקרבת מקום.

חדר ההמתנה היה מלא כתמיד. שעתיים וחצי חיכה הזוג עד שסמוך לחצות נכנסו השניים לרב. הרב, מצדו, התעניין במצב, ולא ממש שמח לשמוע שירון עבר את הבדיקה כמה שעות מוקדם יותר.

"אם היית שואל אותי", אמר בפסקנות, "הייתי אומר לך לא לעשות את הבדיקה".

"אבל שאלתי אותך לפני חודשיים, ואמרת שאין בעיה, שאמנם לא ימצאו שום בעיה, אבל אם התוצאות ירגיעו אותי - זה בסדר", אמר ירון.

ה'רב' לא ויתר: "אם היית שואל אותי", אמר שוב, בנימה איטית יותר, "הייתי אומר לך לא לעשות אותה. אמרתי לך, הכל בסדר. זה רק הלחץ של אורית".

"כבוד הרב", שאל ירון רגע לפני שנפרדו, "תגיד, תוצאות הבדיקה, שאקבל מחר, יהיו טובות?".

"בעזרת השם, הכל יהיה בסדר. אתה תראה שלא היתה לך סיבה לדאוג".

למחרת בשעה 15:00 קיבל ירון שיחת טלפון מגומגמת ממנהלת המכון, שבישרה לו שמצב הבדיקה בכי רע. אחרי שלושה ימים ירון עבר בדיקה נוספת, שהעלתה ממצאים דומים: הבעיה, חד משמעית, אצלו ולא בראשה של אורית ה"לחוצה".

הרדימו אותנו

במהלך השיחה חוזרים ואומרים ירון ואורית כי הסכימו לגולל את סיפורם על מנת להעביר מסר אחד ויחיד: עם כל הכבוד לרבנים, ל'מקובלים' ולכותבי קמעות למיניהם, אין לזלזל ברפואה ובתפילה ישירה לקב"ה בשום אופן.

"מה שהכי כואב לי", אומר ירון, "זה שבזבזנו פשוט את הזמן. אותם 'מקובלים' הרדימו אותנו, גרמו לנו להאמין שהכל טוב, שאין כל בעיה רפואית, ובגלל זה הזנחנו את העניין. אם כל זה לא היה, סביר להניח שהייתי נבדק אחרי פחות משנה של נסיונות כושלים, אבל תמיד האמנתי להוא ולזה, לאחר ששמעתי עליו ניסים ונפלאות מאנשים אמינים".

אתם עדיין מאמינים בכוחות של אותם רבנים?

"האמת שעכשיו אנחנו עוד יותר מבולבלים. בגלל זה אני לא משתלח בהם בשום פורום, וגם לא בכתבה הזו. אין לי מושג האם הדברים האלה נכונים או לא. חשוב גם לציין שחלקם הגדול מפורסמים מאוד בתחומם, ויש מאחוריהם המלצות מפה ועד הודעה חדשה; לא הלכנו אל אנשים בעלי חזות חילונית, אצל כאלה שתמחרו כל ביקור או אל כאלה שאין מאחוריהם שנים של למידת תורה ויראת שמיים. כולם באמת תלמידים חכמים. ולמרות זאת, אין לי מושג מדוע איתנו זה לא עבד. הטעות שלנו היתה שהתמסרנו להם באופן מוחלט, והזנחנו את הרפואה. לך תדע, יכול להיות שאם כבר לפני חצי שנה היינו מתפכחים והולכים באופן מלא על הפן הרפואי, אורית היתה עכשיו בהריון שני".

אתם לא מרגישים שהולכתם שולל על ידי אנשים שניצלו את העובדה שאתם בתהליך של התחזקות דתית, והפחידו אתכם לשווא?

אורית: "אני לא יודעת אם הם הוליכו אותנו שולל, כמו שהם פשוט טעו בתחזיות שלהם".

ירון: "אנחנו מעדיפים שלא להתמלא בכאב נוסף. אני לא מתעסק בהאשמת אחרים, אלא מאשים את עצמי. עשינו טעות כשמנענו חצי שנה, ועשינו טעות נוספת כשהקשבנו לאותם 'מקובלים' באופן מוחלט, שבאופן די מוזר גם לא עודדו אותנו להתחזק בשמירת מצוות. מה שחיזק אותנו היו הרצאותיו של הרב זמיר כהן בערוץ המקומי. זה נשמע תמים, אבל ממילא אין לנו אנרגיות נפשיות להתמלא בכעס כלפיהם, כי זה רק יטעין אותנו בתוגה נוספת. אנחנו רק רוצים שכל זה כבר יגמר".

בקרוב אצלנו

בעוד כחודש תעבור אורית את הפריית המבחנה הראשונה, והשניים אופטימיים. "עכשיו אני כבר בונה על דברים ריאליים, ולא על הבטחות באוויר, עם כל הכבוד", מסכם ירון, "סיכויי ההצלחה של כל טיפול מסתכמים בכ-25% הצלחה, ואנחנו ממש מאמינים שזה מה שיביא לנו את הבשורה. חוץ מזה, התחזקנו מאוד בשנה האחרונה, והבנו שהקב"ה רוצה את הלב שלנו, את קיום המצוות, במקום לצבור קמיעות והבטחות מאנשים שכביכול מדברים בשמו, והגבאים שלהם מדקלמים בלי סוף את 'הצדיק גוזר והקב"ה מקיים', מבלי שברור בכלל האם ה'מקובל' שעומד מאחוריהם הוא צדיק אמיתי. במהלך השנתיים האלה חווינו לא פעם יחס משפיל, מנדה ומעליב מצד החברה והמשפחה המורחבת, ואנחנו צמאים מתמיד לתפוס שוב את מקום ה"נורמליות", ולהסתכל על כל אדם ואדם בגובה העיניים. זה עוד יקרה בקרוב, אין לנו שמץ של ספק בכך".

הכתבה פורסמה ב"מקור ראשון" בשנת 2005. היום, לאחר עשר שנים, אורית וירון הם הורים לחמישה ילדים, ומנהלים אורח חיים תורני. השמות המלאים שמורים במערכת.