בן לוין: "תוך יום התחלתי לשמור שבת וכשרות"

בן לוין הוא איש תיאטרון ממשפחת אנשי תיאטרון: דודו, חנוך לוין, היה מהמחזאים הישראלים הידועים והמשפיעים ביותר. אביו, דוד לוין, כיהן כבימאי הבית והמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה בשנות ה-70 וה-80. גם אחיו, אסף, היה שחקן. אסף, עם זאת, חזר בתשובה לפני כעשור, ולפני כחמש שנים הצטרף אליו גם בן בשמירת תורה ומצוות.

"החזרה בתשובה שלי למעשה קרתה ממש ביום אחד – תוך יום התחלתי לשמור שבת וכשרות", מספר בן לוין. "אני זוכר שהיה ערב שבת ויצאתי להצגה. כל ההצגה הרגשתי נקיפות מצפון איומות והתנהל בי וכוח פנימי: צד אחד אמר: 'זה לא מתאים, זה לא נכון, מה אתה עושה פה', צד שני אמר: 'די, תירגע'. אחרי ההצגה הלכתי לבר שפתחה ידידה שלי לאחרונה. היא שמחה לראות שאני מגיעה ושאלה מה להביא לי, ופתאום שמעתי איך מהפה שלי יוצאת שאלה לא צפויה 'כשר פה?' היא נדהמה ואמרה לי שממש לא. אז היא הוסיפה: 'אתה שומר כשרות?' ואני עניתי: 'כנראה שכן'..."

ביום למחרת הוא כבר שמר שבת, והשליך את כל הכלים הישנים מביתו.  "לא ידעתי מה לעשות עם הכלים שלי אז פשוט זרקתי אותם וחייתי לתקופה על חד פעמי".

על אף הדרמטיות שבצעד שלו, לוין מבהיר שקדמו לו עשרים שנה של 'התבשלות'. "עשרים שנה התת מודע שלי אמר לי שיום אחד אחזור בתשובה, ואני אמרתי 'לא, לא', עד שזה קרה".

בן לוין (צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

אחיו, שהקדים אותו בתהליך, היה המדריך הצמוד שלו לכל אורך הדרך. "הוא עזר לי מאד. אני הרי לא ידעתי כלום. לא ידעתי אפילו איך מתפללים. כל הזמן הייתי מרים לו טלפון: היום עולים לברכת כהנים? מתי מתחיל הצום? הייתה לו הרבה סבלנות, למזלי".

"בתקופה הראשונה הייתי ממש באורות", צוחק לוין שהוא נזכר בימים האלה. "למשל,  מתוך 16 שעות עירות, הייתי מתפלל 14...לא היכרתי את התפילה בכלל והקפדתי להתפלל מילה במילה, כך שהייתי מסיים שחרית, מסתכל בשעון ואומר: 'טוב, עוד חצי שעה תפילת מנחה'...הרגשתי צמא אדיר לכל דבר יהודי. בכל שעה פנויה למדתי וקראתי ספרים תורניים. למדתי גמרא, תניא, מוסר...הרגשתי כמו ספוג יבש שמטפטפים עליו מים".

בימים אלה מעלה בן לוין מחזה חדש שכתב, ביים והוא אף משחק בו. הצגת הבכורה של המחזה 'פול האוס בשלושה מהלכים' מתוכננת למחר, בתיאטרון תמונע בתל אביב. בשנותיו בעולם התיאטרון, לוין מילא כמעט כל פונקציה אפשרית: הוא היה שחקן, בימאי, מחזאי ודרמטורג. במחזה החדש הוא ממלא את כל התפקידים – כולל חזרה למשחק אחרי שנים רבות. "זו הצגה על שלושה חברים מהצבא שנפגשים לערב של משחק קלפים ופתאום מגלים שאחד מהם חוזר בתשובה. אני עובד על ההצגה הזו כבר שלוש וחצי שנים, והיא שואבת מהרבה אירועים שעברתי בתהליך החזרה בתשובה שלי. כאיש תיאטרון, כמובן, אני לוקח דברים לאקסטרים, אבל הרבה מרכיבים, כמו תהליך התשובה המתואר, הם דברים אישיים מאד. לכן גם בחרתי לחזור לשחק אחרי כל כך הרבה שנים. הרגשתי שזה נכון כי אני מתחבר לדמות ולסיפור".

(צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

המחזה משקף את החוויות שעבר בן מול המעגלים החברתיים שלו אחרי התקרבותו ליהדות, הוא מספר. "היו לי חברים שקינאו בתעוזה לעשות את הצעד הזה. יש לי חבר שכששמע ממני שחזרתי בתשובה, ואז שאל אותי מה אני לומד. כשעניתי לו שאני לומד גמרא ותניא הוא הגיב: 'אין לך מושג כמה אני מקנא בך'. מהצד השני היו חברים שממש נרתעו מהשינוי. הם לא מבינים איך פתאום אתה עם כיפה וציצית, ומברך על כל דבר – זה נראה להם מזויף, כאילו אתה מנסה פתאום לדבר במבטא זר, כשכולם יודעים שאתה ישראלי".

לוין אומר שהוא שמר על קשרי חברות עם כל ידידיו הישנים, כולל אלה שנבהלו מההתחזקות שלו. "אני לא חושב שזה נכון לנתק קשר, להתנתק ולוותר על חברים. אם השם היה רוצה שאהיה דתי מלידה, הייתי נולד בבני ברק. אותי הוא הניח בעולם חילוני שגרם לי בסוף לחזור בתשובה. לכן, לחברים שלי בעולם הזה יש משמעות גדולה עבורי, גם אם הם רואים פרימיטיביות במה שאני עושה. לדעתי, החזרה שלי עושה להם משהו בפנים וזה מה שגורם להתמרמרות. ככה זה היה גם אצלי כשהייתי חילוני. אני יודע שלא הייתי טיפש ואידיוט – פשוט היו לי הדרך שלי והמסע שלי שהייתי צריך לעבור, וככה זה גם לגבי כולם".

את כישורי התיאטרון שלו מנצל היום בן לוין לקידום תכנים של תשובה וקירוב לבבות. "הרבי מלובביץ' היה אומר, שאין דבר טוב או רע בפני עצמו, אלא הכל תלוי בתכנים שיוצקים לו. אני מנסה ליצוק תכנים חיוביים של קירוב, לא ניבול פה ולא דברים לא ראויים. לתיאטרון יש כוח אדיר, ואני מנסה לנצל אותו לטובה".