קסדת הדמיונות של פרופסור פרסינגר

לאחרונה הפיצו ברשת ידיעה על "קסדת האלוהים" (God Helmet). זוהי קסדה עם מגנטים, אותה מניחים על ראשיהם של נבדקים בחדר אטום לגמרי, במטרה לגרום להם לחוש הזיות. השם היומרני "קסדת האלוהים" ניתנה בידי חוקר מח בשם פרופ' מייקל פרסינגר (Michael Persinger) מקנדה, אשר מנסה לתאר את ההזיות הללו כ"חוויה דתית".

פרופ' פרסינגר הוא אתאיסט, אשר מנסה לקדם את ההשקפה האתאיסטית בכלי התקשורת, וכפי שנראה בהמשך, בעיקר מנסה לפרסם את שמו. לשם כך הוא טוען בסרטי וידאו וראיונות רבים, כי הקסדה המגנטית יוצרת במוחם של הנבדקים חוויות דתיות, ובכך מעידה כי החוויה הדתית מקורה במח... אחרים מצטטים את מחקריו כדי לטעון שחווית סף המוות (מוות קליני) מקורה במח. מכיוון שמאמרים רבים ברשת התחילו לצטט את דבריו של פרסינגר כדי לקדם את ההשקפה האתאיסטית בישראל, ראוי להתייחס לדבריו.

* * *

מהי האמת?

ובכן, מלבד הזיות מעורפלות מאוד, האנשים בניסוי של פרופ' פרסינגר אינם מדווחים על חוויה דתית (מתוך 100% ממשתתפי הניסוי, רק 1% תיארו תחושה דתית). הנבדקים לא "מדברים" עם א-לוהים במהלך האפקט, ולא מתקשרים עם מלאכים או ישויות שמימיות אחרות. כל מה שהנבדקים בניסוי חשים בו, הם רק הזיות שונות של מראות חסרי כל קשר קוהרנטי, ותחושת נוכחות של ישויות בלתי מזוהות.

באחד מהסרטים שהפיקו בנושא, נראה פרופ' פרסינגר כשהוא מניח את הקסדה על ראשה של אשה בשם דומיניקה, ומשאיר אותה בחדר אטום. פרסינגר אומר: "דומיניקה נשארה סגורה בחדר ללא אור וקול, לבד עם מחשבותיה, ויתכן שאף עם א-לוהים?"
אולם מאוחר יותר, כנשאלת דומיניקה: "ציינת שהרגשת נוכחות של משהו?"
לדאבונו של פרסינגר, האשה בניסוי אינה מתארת את א-לוהים, וגם לא תקשורת כלשהי עם מלאכים או משהו בדומה לכך. כל מה שהאשה סיפרה עליו, היא רק הזיה מעורפלת ולא ברורה על כך שהיו עימה יצורים נוספים בחדר. כך היא אמרה: "כן, היו כאילו דברים נוספים סביבי.. היו פשוט גופים של כלום, לא עושים כלום, רק נרגעו".

פרופ' מייקל פרסינגר

כידוע, הזיות ניתן להשיג באמצעים רבים, בעיקר על ידי סמים. אך לא ניתן להגדיר הזיות שכאלו בתור חוויה דתית.

ההזיות שמציע פרופ' פרסינגר אינן מזכירות כלל את החוויה הדתית של התפילה, והרבה פחות מכך את חווית סף המוות. מיליוני מתים קליניים מכל רחבי העולם, דיווחו כיצד הם יצאו מתוך גופם לגמרי ושוטטו בחלל ללא גוף, בעת שהם צופים באופן צלול בכל המתרחש בחדר הניתוח או באיזור הפיגוע; חלקם סיפרו כיצד דיברו עם הא-ל, נשאלו אם ברצונם לשוב לגופם, וראו מנהרה מוגדרת וברורה אשר המתינה להם בתיקרה, ונועדה להובילם לעולם הבא. חוויה צלולה ומדוייקת שכזו, לא ניתן בשום אופן להשוותה להזיות מעורפלות ומתחלפות כפי שמספרים נדבקיו של פרופ' פרסינגר.

החוויה הדתית של התפילה, טוענת לקשר מודע עם א-לוהים באמצעות מחשבה ודיבור, מה שניתן להגדיר גם בתור חוויה קוסמית, שבה המתפלל חש את האל הנמצא בכל מקום סביבו (הא-לוהים האמיתי אינו מתואר כיצור או יישות שמהלכת לה בחדר לידינו, אלא כמי שנמצא בכל מקום ובכל זמן, נצחי ואינסופי, ומלא כל העולם כולו!).

פרופ' פרסינגר משתמש בשמו לרעה, כאשר הוא מנסה לקשר את האפקט ההזייתי המוכר לנו, לחוויתו הדתית של המתפלל.

* * *

מדוע פרופ' פרסינגר לא זכה לפרס נובל על מחקריו?

מלבד הופעותיו הרבות בכלי התקשורת, פרופ' פרסינגר לא זכה לפרס נובל, וגם איננו נחשב למדען בעל שם עולמי. הסיבה לכך פשוטה: האפקט ש"גילה" כבר היה ידוע מזמן למדע, עוד משנת 1930, ומסתבר שניתן להשיגו ללא כל צורך בקסדה עם מגנטים.

ניתן לבצע ניסוי דומה מאוד גם בבית, בקלות רבה. אפקט זה נקרא בשם "אפקט גנזפלד" ("Ganzfeld effect"), אשר גורם להזיות.
ואסביר כיצד פועל האפקט: כאשר עיני האדם מכוסות, ואוזניו אטומות לקול, המח מאבד את הקשר עם הסביבה החיצונית, וכעבור מספר דקות עד שעה - הוא מתחיל לייצר הזיות. רוב האנשים יראו בדרך כלל צבעים מהבהבים מול עיניהם, וישמעו קולות מזמזמים, אך רבים מהם תיארו שראו דמויות ושמעו קולות מדברים. ההסבר הנפוץ ביותר לתופעה הוא, שכאשר המח מנותק מאור וקול לאורך זמן ללא תנועה של הגוף, הוא סבור שהאדם ישן, ולפיכך נכנס למצב של חלימה.

חוויה דומה מאוד לכך עשויה להתרחש בטבעיות במהלך שינה, תופעה אשר נקראת בשם "שיתוק שינה" (Sleep paralysis).

שיתוק שינה, הוא מצב שבו האדם מתעורר משנתו, אך אינו מסוגל להניע את איברי גופו כי המח עדיין סובר שהאדם ישן. במצב שכזה המח למעשה ממשיך לחלום בזמן שהאדם ער, תופעה מפחידה זו גורמת לאדם לחוש לרוב בנוכחותו של יצור מאיים או אנשים שמהלכים בחדרו, הוא עשוי לראות מראות או לשמוע קולות שאינם קיימים.

גם חולי אפילפסיה עשויים לחוות הזיות שונות.

מעניין לציין כי בארצות הברית ישנו שירות שמאפשר לאנשים להיכנס לתוך תאי ניתוק (Isolation tank). בתאים אטומים אלו, הגוף כולו צף על גבי מים בחושך מוחלט. תופעה זו גורמת לתחושת ריחוף וגם להזיות.

כפי שקל להבין, מחקריו של פרופ' פרסינגר אינם חדשים למדע. גם הקסדה שבה משתמש פרופ' פרסינגר איננה באמת המצאה חדשה, ואפילו איננה המצאה שלו: הקסדה המגנטית הומצאה בידי ממציא בשם סטנלי קורן (Stanley Koren), והיא נקראה לפני כן בשם "קסדת קורן" (Koren helmet).

הסיבה היחידה שהחליפו את שמה לשם "קסדת הא-לוהים" הוא כדי לייצר רעש תקשורתי. נראה כי פרסינגר משתמש בקסדה זו כדי לזכות לפרסום בכלי המדיה השונים, במטרה שיראיינו אותו ויפרסמו את שמו בעולם. יותר מכך לא הצליח להשיג.

* * *

מה אומרים מדענים אחרים על ניסוייו של פרופ' פרסינגר?

ובכן, מדענים אחרים לא הצליחו לשחזר את הניסוי של פרופ' פרסינגר. מה שהביא חוקרים רבים למסקנה שפרסינגר משכנע באופן בלתי-מודע את הנבדקים להזות הזיות ולטעון לחוויות דתיות (הטיית הנסיין).

בדומה לתרופת פלצבו (תרופת-דמה) אשר עשויה להשפיע לטובה על תחושתו האישית של האדם בהתאם לגודל ציפייתו מן התרופה להשפיע עליו, כך קיים במדע אפקט דומה שנקרא בשם "הטיית הנסיין", לפיה עורך הניסוי גורם לנבדקיו להביע את התוצאה הרצויה לו, מתוך שכנוע בלתי-מודע שהוא מפעיל עליהם במהלך הניסוי.

כדי למנוע את האפשרות של "הטיית הנסיין" להשפיע על תגובות הנבדקים, ב-2004 ניסו חוקרים שוודים לערוך את הניסוי באמצעות מבחן סמיות כפולה (double blind). במבחן זה, מנותק הקשר הישיר שבין החוקרים לבין הנבדקים בניסוי, כדי שלא יוכלו להשפיע בשום דרך על תגובותיהם.

מבחן סמיות כפולה גילה, שהקסדה המגנטית לא גרמה לאנשים לדווח על חוויות רוחניות כלשהן; הדיווחים של הנבדקים בניסוי היו זהים בין אם הקסדה המגנטית על ראשם הופעלה או לא.

מחקרים אלה ונוספים טוענים, שאין כל קשר בין הקסדה לבין האפקט ההזייתי של המשתמשים בה. ובמילים אחרות, הקסדה בעצם מיותרת לגמרי בניסוי של פרסינגר, וניתן היה להשיג את אותו אפקט בדיוק על ידי ישיבה ממושכת בחדר אטום ללא ראייה ושמיעה:

"במחקר מדעי שפורסם על נוירולוגיה בשנת 2005, החוקר "גרנקויסט אט-אל" (Granqvist et al) הגיע למסקנה שהנוכחות או המחסור בשדות מגנטיים לא השפיעה כל השפעה על החוויה הדתית או הרוחנית על דיווחי הנבדקים, ותגובותיהם נחזו לגמרי מתוך התניות וסוג האופי".

המקורות בוויקיפדיה האנגלית, ערך: God helmet

מסתבר שכאשר אוספים אנשים שהם דתיים ורוחניים יותר בטבעם, ומושיבים אותם בחדר אטום לבדם למשך זמן ממושך, הם ידווחו לעיתים קרובות יותר על חוויה רוחנית, לעומת אנשים שלא חושבים על דת ורוחניות בחיים. דיווחים אלו לא קשורים כלל לקסדה, אלא רק לרמה הדתית של המשתתפים בניסוי.

אף קסדה אינה מסוגלת לגרום לאנשים לא דתיים לחוש לפתע חוויות דתיות. הניסוי הראה שהדיווחים של המשתתפים היו זהים עם הקסדה ובלעדיה.

אנו רואים שכלי התקשורת עשו הרבה מאוד רעש מלא-כלום.
למרבה הצער, התקשורת בימינו מנסה בכח להחדיר לתודעת הציבור את ההשקפה האתאיסטית, הרואה בדת איזו מין הזיה פרימיטיבית שצריך לנטוש. לשם כך אנשי תקשורת משתמשים בכל אמצעי דמגוגי שנמצא ברשותם, ובכל שם של מדען, ובלבד שהניסויים ישמעו "מדעיים" ככל האפשר בכדי להשפיע על דעת הקהל לרעה.

* * *

מה אומרת היהדות?

רגשות עשויים גם להטעות, ולכן היהדות דורשת שנשלוט ברגשותינו באמצעות השכל. כך אמרו חז"ל: "הרשעים ברשות ליבם, הצדיקים ליבם ברשותם".

התורה מצווה אותנו במפורש: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר פרק טו, לט). אחרי לבבכם - פירוש הדבר מחשבות מינות. הרגש הדתי הוא כלי חזק מאוד, אשר מסוגל למשוך את לב האדם אף למחוזות שקריים. זו אחת הסיבות לכך שהיהדות אוסרת להיכנס לכנסיות יפות של נוצרים ועובדי אלילים.

הכרתי בעבר פרופסור לביולוגיה שהגדיר עצמו אתאיסט, אך סיפר לי שהוא "מתחבר" מאוד בלבו לדת הנוצרית. הופתעתי מדבריו, כי ידוע שהנצרות היא דת מאוד לא רציונלית. הפרופסור סיפר לי שבמהלך ביקוריו בארצות הברית, הוא היה מבקר לעיתים קרובות בכנסיות מפוארות "לשם התרבות", אך לאחר ששמע את קול העוגב ומקהלת הנשים, הוא חש חיבור רגשי חזק לנצרות... אין ספק שדתות שקריות משתמשות ברגש כדי למשוך אליהן מאמינים. לכן היהדות מלמדת אותנו להימנע מהתחברות רגשית לדעות שאינן מוכחות.

בשונה מדתות אחרות, התורה טוענת שהידיעה על א-לוהים קודמת לרגש: "וידעת היום, והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-לוהים" (דברים פרק ד, לט). וידעת היום - כלומר הידיעה השכלית קודמת, ובעקבותיה מגיעה האמונה הרגשית.

גם מבחינה מדעית, המסקנה על קיומו של א-לוהים היא בראש ובראשונה מסקנה רציונלית, ולא אמוציונליות (רגשית). לכן הוגי דעות ומשכילים מכל התקופות והזמנים הסיקו על קיומו של א-לוהים באופן לוגי. היקום בנוי בצורה מתמטית גאונית, אותה חוקרים עד היום טובי המוחות. עובדה זו היא שגוררת את המסקנה הרציונלית שיש בורא לעולם.

אברהם אבינו הסיק שיש בורא לעולם לאחר שהבין שכל גרמי השמים פועלים באופן מסודר, ולמעשה מנוהלים בידי בורא אחד ששולט ביקום כולו.

לאחר שאנו מגיעים למסקנה ההגיונית המתבקשת מאיתנו כאנשים רציונלים, ביכולתנו להתחבר ליהדות גם באופן רגשי: "והשבות אל לבבך". וכפי שאמרו חכמינו: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". הלכות רבות ביהדות מדריכות אותנו כיצד להכשיר את לבנו ורגשותינו בצורה נכונה ואמיתית, ולא לתת ליצר הרע לעצב אותנו.

נא לראות גם:
- מה המדע חושב על אלוקים?
https://www.hidabroot.org/he/article/68388
- ההוכחה הפילוסופית לקיומו של אלוקים
https://www.hidabroot.org/he/article/131752
- חוקי הטבע מנין? על בריאה של יש מאין
https://www.hidabroot.org/he/article/3253
- מהו מדע אמפירי: האם האמונה באל היא פרימיטיבית?
https://www.hidabroot.org/he/article/3428

נסיונם של אתאיסטים לתאר את החוויה הדתית כמשהו רגשי, פרימיטיבי, הוא איפוא לא יותר מאשר נסיון עקר בדורנו להרחיק אנשים מן האמת הפשוטה, שיש בורא לעולם.