מחנה השלום - לא מה שחשבתם

יון כמשל

מה חושבים תושבי יון, כאשר הם משיבים 'לא' - לתכנית ההצלה הכלכלית שהושטה להם על ידי גוש היורו? נראה שהם די מרוצים מראש הממשלה הצעיר שלהם,  שעושה שרירים לקנצלרית מרקל. הם  מוכנים גם לקבל את האפשרות שמדינתם 'תפשוט רגל' ובלשון המכובסת תהיה 'חדלת פרעון'...  האופציה של צנע וקיצוצים נראית להם מאיימת יותר.

כלכלנים תוהים בגלוי על שיקול דעתם של היוונים. הרי בלי שיתוף פעולה עם נציבות האיחוד, מדינתם תפשוט רגל ומצבם הכלכלי יהיה גרוע פי כמה. שוב לא תהיינה הלוואות וגם לא השקעות, האבטלה הגבוהה בלאו הכי תגבר ותעמיק, ומה שנראה עכשיו כקיצוץ מאיים, הוא כאין וכאפס לעומת מה שצפוי בקריסה טוטאלית. לפיכך הצפי מכל מדינה נורמלית לעשות הכל – כדי שזה לא יקרה.

ובכל זאת היונים 'הולכים על זה' ורובם כנראה מרוצים...

כנראה שכך אנחנו חיים. בני אדם מטבעם חושבים על ההווה כאן ועכשיו, ומעלימים עין מהעתיד. היוונים ממורמרים עכשיו ורוצים להראות לעולם שהם עם גאה ועצמאי, והדחף הזה גובר על ראית העתיד בצורה מפוכחת.

יון זה אנחנו

התורה מחנכת את האדם לשבר את טבעו. המאבק התמידי שלנו בעולם הזה הוא הבחירה בין ערכי נצח ובין הנאות חולפות. כל חיי היהודי לאור התורה מכוונים אותו ללימוד ההתגברות הזו, להעצמת ראיית העתיד מול ההווה החולף, ולהגברת השיקול השכלי הרואה למרחק מול הנטייה הטבעית של כאן ועכשיו.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת פנחס, ניתן לראות דוגמה מאלפת במיוחד לאופן בו היחס התורני לכל דבר נקבע לפי פרספקטיבה רחבה ומבט מעמיק לטווח הרחוק. על פנחס בן אלעזר, שהרג נשיא שבט מישראל על רקע של פריצות פומבית עם נוכרייה, אומר הכתוב: "הנני נותן לו את בריתי שלום".

שלום? הרבה תארים היינו חושבים להצמיד לפנחס על מעשהו. קנאי להשם, נועז, אמיץ. אבל איש שלום? במבט השטחי שלנו נראה שאין מעשה מעורר מחלוקת יותר ממה שעשה פנחס, שקם וכביכול נטל את החוק לידיו בהורגו את נשיא שבט שמעון.

אבל נקודת המבט התורנית – צופה למרחקים, רואה לעומק. השם אומר כי מעשהו של פנחס: "השיב את חמתי מעל בני ישראל". אלוקינו שונא זימה, ומעשי החטא כנגדם התקומם פנחס העמידו את העם כולו בסכנה, לא רק באותה עת אלא לדורות. כשפנחס קם והרג את הנשיא החוטא, הוא הביא על העם שלום! לפיכך אומר עליו השם: "הנני נותן לו את בריתי שלום".

יש טעות מצויה בהגדרת מיהו 'איש שלום'. הדעה הרווחת גורסת שמדובר באדם חביב ובלתי מזיק, פתוח לשמוע כל דעה, סובלני, איננו פוסל איש ומתרחק ממאבקים. זוהי, מלמדת אותנו התורה, הגדרה מוטעית שמקורה בחשיבה שטחית. אין סתירה בין איש שלום לאדם שעומד בתוקף על עקרונות – ההפך הוא הנכון. בגמרא נאמר, מצד אחד: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ומצד שני: "כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל איננו תלמיד חכם" מכאן שכדי להרבות שלום בעולם יש צורך בקשיחות ונחישות למען מטרות נעלות.

פנחס בן אלעזר היה איש עקרונות שקנאת השם הייתה בראש מעייניו. כשקם ועשה מעשה בשם אותה קנאות, הוא היטיב עם בני ישראל לא רק בהווה אלא גם בעתיד. אכן, איש שלום. תכונה זו של שלום היא אחד הנימוקים מאחורי הדעה שמצאנו בחז"ל לפיה פנחס הוא אליהו הנביא: לאדם שהשם העניק לו 'את בריתי שלום',  לו ראוי לשוב לעם באחרית הימים ולהשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.