רגע של אמת בעולם של שקר

החיים בעולם הוירטואלי

השנה 2034 (למניינם), וחברת RealityX השיקה את הממשק החדשני שלה בין האדם למכונה. בניגוד למקלדת, עכבר וקינקט שהיו מוכרים עד היום, RealityX הצליחה לעשות את מה שקודמיה לא הצליחו – להתחבר חיצונית עם מערכת הנוירונים שבמוח, ולהצליח להבין איזו מחשבה עומדת מאחורי כל קבוצת פולסים חשמליים העוברים בה, וכיצד לייצר בחזרה פולסים חשמליים בכל נוירון במוח, על מנת לייצר קוגניציה מסוימת. כל מה שעד עכשיו קרה רק בסרטים, התרחש במציאות – החיבור המושלם בין המוח למחשב. והחיבור לא נראה מאיים כלל – קסדה מבוססת טכנולוגיית MRI, שע"י סריקה לא פולשנית של המוח מאתרת שינויים מקומיים בזרימת הדם, שמעידים על עוצמת הפעילות העצבית, לצורך קליטת המחשבות והקוגניציות, וכמו כן יצירת פולסים בנקודות מסוימות במרחב המוח ע"י שדות אלקטרו-מגנטיים נקודתיים, לצורך שתילת מחשבות וקוגניציות.

הדבר פתח עולם חדש לגמרי למפתחי תוכנות, משחקים ואפליקציות. מיד עם ההשקה החלו חברות המשחקים לפתח משחקי מחשב שיתאמו לממשק החדש, משחקי ספורט, לחימה, אסטרטגיה ומשחקי רשת. מעכשיו השחקן כבר לא צריך להיות מחוץ למשחק ולשלוט בו ע"י עכבר ומקלדת, אלא נמצא בתוך המשחק, ומשחק ע"י המחשבה שלו, ממש כפי שמתנהג במציאות היומיומית שלו.

הכל נראה היה כל כך אמיתי בתוך העולם הוירטואלי החדש – הכאב היה כאב, רגש היה רגש, פיתויים היו פיתויים, ממש כמו בעולם האמיתי. כל חוויה פיזית של המציאות שאנו מכירים תורגמה באופן מדויק ליצירת פולסים חשמליים בנקודות הנכונות במוח כדי ליצור העתק מדויק של אותה החוויה. רק הידיעה שאתה בתוך העולם הוירטואלי נצנצה מדי פעם, והזכירה לך שכל הדברים המופלאים שמסביבך אינם אמיתיים, כאילו הבנת שאתה בתוך חלום, רק שבמקרה הזה, לצבוט את עצמך לא היה עוזר.

אחת מהיכולות החזקות ביותר של ההתקן החדש הייתה האפשרות להאיץ את התודעה. באמצעות מעבר מהיר מיצירת קבוצת פולסים אחת לשנייה, המחשבות התחלפו בקצב מהיר של עד פי 14,600 מהיכולת הרגילה של האדם הממוצע לעבור בין מחשבה למחשבה. ממש כמו שחלום לילה שנמשך כמה שניות בלבד נראה לנו שנמשך זמן רב, מפתחי משחקים יכלו לשלוט באורך הזמן שהמשחק נמשך בתודעה של המתחבר, כשלמעשה במציאות שלנו הוא מתחבר רק לדקות ספורות. זה פתח אופציות מגוונות למפתחי משחקים לאפשר לכל שחקן להיכנס לתוך משחק מחשב של שנים רבות, שבפועל נמשך רק שעות מועטות.

שי ואלעד אהבו לשחק במשחקי רשת עוד לפני כן, אבל עכשיו הם היו פשוט מהופנטים מהממשק החדש, ומהר מאוד התמכרו לחוויה של להיות בתוך המשחק ולא מחוצה לו.

אחד המשחקים הפופולאריים ביותר שתפסו היה משחק הסימולציה xForce, משחק רשת שבו קבוצת סוכנים חשאיים נשלחים ע"י המלך לבצע מגוון משימות מורכבות ביותר בתוך ארץ זרה. המשימות כללו השתלטות שקטה על מתקני אויב, שתילת מרגלים בארגונים ממשלתיים, סיכול מזימות ועוד.

המשחק הפך מהר מאוד לשובר קופות, ונרכש ע"י צעירים רבים ברחבי העולם. שי ואלעד נטשו מאחור את המשחקים ששיחקו בהם עד עכשיו, והשקיעו את רוב זמנם במשחק החדש. עם הכישרון הרב שהיה להם במשחקי מחשב הם הגיעו מהר למיקום גבוה מאוד ברשימת הניקוד הארצית, ולרוב עמדו בצורה טובה ביותר בכל המשימות שנתנו להם.

לאחר כמה חודשי הצלחה מעל ומעבר למצופה, יזמה חברת המשחקים טורניר רב משתתפים של כישרונות מכל רחבי העולם במשחק xForce. שי ואלעד שניהם הצליחו להיכנס לרשימת המועמדים לתחרות, ובסופם של מיונים קשים נמצאו מתאימים מבחינת רמת המשחק שלהם להשתתף בטורניר.

משתתפים מכל רחבי העולם הגיעו ביום המיועד להשתתף בגמר. בניגוד לטורנירים אחרים שבסופם השחקנים הטובים ביותר מקבלים פרס כספי, בעוד שהשאר יוצאים בידיים ריקות, לעורכי הטורניר הייתה צורת תגמול יצירתית יותר. כל המשתתפים יכולים לזכות בפרס כספי חיובי בלתי מוגבל, והניקוד מחושב בכל רגע ורגע במהלך המשחק, עם כל פעולה, תנועה ומחשבה של השחקן, עד כמה תרמה להשגת המשימות שניתנו לו. שיטת הניקוד איפשרה גם ניקוד שלילי, במקרה ופעולה מסוימת של השחקן הזיקה להשגת המטרות שניתנו לו, כך שיתכן שבמקום לקבל פרס כספי המשתתף יצא מופסד מהטורניר ויצטרך לשלם לחברת המשחקים.

המשתתפים, שהיו כבר מורגלים במשחק ובעלי הישגים גבוהים ביותר, לא נרתעו משיטת הניקוד המאפשרת ניקוד שלילי, ומהאפשרות התיאורטית שיצאו בחובות מהטורניר. כל אחד מהם התחייב עם חוזה ומשכון שבמידה ויצא מופסד ישלם את מלא החוב לחברת המשחקים, גבוה ככל שיהיה.

המשחק עמד להתחיל. כל אחד מהמשתתפים קיבל תדרוך כללי לגבי המשימות שלו לעשרים השנים הקרובות בתוך הסימולציה, שבפועל היו אמורים לקחת כ-12 שעות במציאות. המשימות היו קשות ומורכבות, ובנוסף, כדי להעלות את רף הקושי, מארגני הטורניר שילבו בו פיתויים רבים כדי להסיח את הדעת של כל אחד מהשחקנים, לגרום לו לשכוח את תפקידו ואת המשימות שניתנו לו.

המנחה כמעט סיים את דבריו. "כמה דברים לסיום" הפטיר, "אל תכנסו ללחץ מאף סיטואציה שאתם נתקלים בה. תזכרו שכל סיטואציה שאתם נמצאים בה בתוך המציאות המדומה אינה אמיתית, אלא תוכנתה מראש ע"י מפתחי המשחק, עד הפרט הקטן ביותר, ונועדה לבחון אתכם ולאפשר לכם לקבל ניקוד חיובי. ככל שהסיטואציה קשה יותר ואתם מצליחים לעמוד בה בהצלחה, תקבלו ניקוד גבוה יותר. תזכרו, שכולכם נשלחים במטרה משותפת להביא את המשחק הזה לסיומו בצורה הטובה ביותר". שררה דממה.

"ולהזכירכם, במהלך כל עשרים השנים שלכם בתוך הסימולציה כל אחד מכם מצולם לאורך כל הדרך, והצילומים ישודרו בשידור חי במהלך 12 השעות הקרובות בערוץ שנפתח לצורך הטורניר. גם אנחנו נצפה בכם לאורך כל הדרך באמצעות התחברות להתקן".

שי חבש את הקסדה על ראשו, כפי שעשה כבר כל כך הרבה פעמים בעבר, לקח נשימה עמוקה, עצם את עיניו ופקח אותן שוב כגבר בן 31, נשוי פלוס שני ילדים, עם  10,000,000$ בחשבון הבנק. המשחק התחיל. שי התחיל את המשחק כאיש עסקים מצליח בעל ממון רב, ותפקידו היה להשתמש בכסף בכל צורה שהיא כדי להיטמע בתוך חבורת פוליטיקאים בעלי השפעה, להתחבר איתם, ובבוא הזמן להיכנס לפוליטיקה בעצמו. הוקצב לו זמן של 15 שנים כדי להגיע לקשר ישיר עם נשיא המדינה עצמו, ומשם יקבל הוראות נוספות כיצד להפיל את הממשל של המדינה העוינת בחמשת השנים שנותרו לו.

הושתלו לו זיכרונות על הילדות שלו ועל כל מהלך חייו עד גיל 31, כדי שידע מה הקשרים והמשאבים שכרגע עומדים לרשותו לצורך ביצוע המשימה. כמו כן, ניתנו לו גם סט של כשרונות שלא היו לו במציאות, שאמורים לעזור לו לבצע את תפקידו – ידע נרחב בכלכלה ומנהל עסקים, כריזמטיות, יכולות שכנוע, וחיצוניות מרשימה. כל הזהות שלו בסימולציה הושתלה לו, ורק הידיעה שהוא בתוך העולם הוירטואלי תחת תפקיד חשוב, נשארה.

המשימה לא הייתה קלה בכלל, ושי ניצל את כל כישרונותיו והמשאבים שניתנו לו כדי ליצור קשרים עם עיתונאים, ואנשי מעמד, וכדי לבנות רשת עסקים מסועפת לצורך יצירת קשרים נוספים. הוא היה ממוקד ביותר ודבק במטרה, והזכיר לעצמו בכל רגע ורגע שהוא בתפקיד, שעל כל פעולה שתורמת להשגת המשימה שניתנה לו הוא מקבל ניקוד חיובי, ושעל כל פעולה שפוגעת בהשגת המטרה הזאת הוא מקבל ניקוד שלילי, ושבתום הסימולציה הניקוד הזה יתורגם לפרס כספי או לחוב.

לאחר כתשע שנים שי כבר יצר רשת עסקים גלובלית מסועפת, שתרמה ליצירת קשרים עם הרבה אנשים בעלי השפעה, עיתונאים ופוליטיקאים. הוא המשיך לכיוון היעד, ולא הסיח דעתו ממנו אף לא לרגע. נקל היה בעיניו להשקיע את כל כולו ולהדיר שינה מעיניו בזוכרו את התפקיד המוטל עליו, ושהמציאות שהוא נמצא בה היא מציאות מדומה וחולפת.

באחד מן הימים נתקל שי בסמית', עשיר שפגש בכנס משקיעים שהיה שם, וזיהה צורך ליצור איתו קשרים. "אני אתקל בו במקרה בפינת הקפה, ואתחיל לשאול אותו מה מעשיו כאן, ונראה איך זורמים משם", חשב שי, וחיכה לרגע המתאים. כשראה שסמית' ניגש לפינת הקפה, מיד התחיל לשוטט לשם באקראיות כביכול, והכין לעצמו אספרסו קטן. "צהריים טובים", אמר בחיוך, "גם אתה שונא את הכנסים האלה?". סמית' סרק את שלעומתו והפטיר, "הייתי מעדיף להיות ביאכטה עכשיו, אבל אני חייב להיות פה". "גם אתה חובב יאכטות? שלי חונה בנמל הקרוב". השיחה המשיכה להתגלגל, ושי השתמש בכל הכישורים שניתנו לו עד שמצא את הפתח הנכון והצליח לסגור עם סמית' על תחרות השטת סירות ביניהם אחרי שיסתיים הכנס.

שי התחבב על סמית', ומהר מאוד הפך להיות לאחד מחבריו הטובים ביותר. לצורך השגת המטרה הוא היה צריך להשתלב בתוך חברת האנשים שאיתם סמית' היה מעביר את זמנו, ובמשך יותר משנה לחיות חיים של רווק עשיר ומפונק, שרוב היום מעביר את זמנו בספורט ימי וביאכטות, נוסע מחוף לחוף. כשקשרי החברות ביניהם הגיעו לרמה של אמון הדדי מספיק, הציע לו שי לסגור איתו חוזה מאוד חשוב בנוגע לאחת מהחברות שלו. החוזה היה אמור לאפשר לשי שליטה על 43% מערוצי התקשורת של המדינה, ולקדם בצורה משמעותית את המשימה הקולקטיבית של כל הקבוצה כולה. לאחר כמה חודשים של שמאות ועורכי דין חוזה הענק נחתם, ושי קבע עוד אבן דרך חשובה בדרך להשלמת התפקיד שלו בסימולציה בהצלחה.

בחודש שלאחר חתימת החוזה, שי המשיך לבלות הרבה מזמנו עם סמית', כדי שלא לנתק את הקשר בצורה מיידית ובולטת, אלא בצורה הדרגתית. לאחר כחודש עברה בראשו מחשבה, "השגת את מה שהיית צריך, תעבור למשימה הבאה! יש עוד הרבה מה לעשות לצורך מילוי התפקיד שלך בהצלחה. תאמר שאתה צריך לטוס לרגל עסקים ותמשיך ליעד הבא". אולם היה קשה שלא להתרגל לשגרת חיים כזאת. השהייה בחברת עשירים צעירים חסרי מעש, שמעבירים את רוב ימיהם בים וקופצים מיאכטה ליאכטה ומבילוי לבילוי עשתה את שלה. שי מצא שקשה לו מאוד לחזור לצורת החיים האינטנסיבית שהיה בה קודם. מה גם שנקשר רגשית לכל החברים החדשים שרכש, ובמיוחד לסמית', שהפך בינתיים להיות לחברו הטוב ביותר. "נו טוב, אולי אוריד הילוך לכמה זמן. בסה"כ מהיום שנכנסתי לסימולציה אני רק עובד ועובד, יש לי כבר בטח סכום עתק מהניקוד החיובי שצברתי עד עכשיו. לא יקרה כלום אם אקח חופש לעוד כמה שבועות".

ואכן בזמן הקרוב שי הוריד פרופיל, והמשיך בחיי הבטלה והמנוחה עם החברים החדשים שלו, הפעם שלא לצורך מילוי תפקידו. בהתחלה סינן שיחות טלפון משאר המשתתפים בטורניר, שלא הבינו מדוע הוא לא מגיב להם, ולא מספק להם את המשאבים שהם צריכים ממנו. שבוע רדף שבוע, ושי היה שבוי לגמרי בפתויים של העולם המדומה. הוא ירד מתחת לרדאר, ניתק קשר עם שאר המשתתפים שאיתם עבד, והתעלם מהטלפונים והאי-מיילים שקיבל מהם.

באחד הימים כשפתח את תיבת האי-מייל, מצא הודעה בפונט מודגש, אדום וגדול:

"שי, זה אלעד! אנחנו יודעים מה קרה לך, ומה עובר עליך. תזכור, המציאות שאתה נמצא בה אינה אמיתית, החברים החדשים שלך לא באמת קיימים. תזכור שכל המציאות שאתה נמצא בה תוכנתה מראש ע"י מפתחי הסימולציה בשביל לבחון אותך. אלו פיתויים של עולם מדומה! אל תיפול! אנחנו צריכים אותך! יש לך תפקיד חשוב, שרק אתה יכול למלא. ההתנהגות שלך פוגעת משמעותית בכל חברי הקבוצה".

אבל הפיתוי שהופעל עליו היה חזק. הוא מחק את ההודעה והמשיך בשלו. כך עברו כמה חודשים עד שהדחיק כמעט לגמרי את המטרה שלשמה נכנס לעולם הוירטואלי. באיזשהו שלב חשב לעצמו, "מי אמר שאני בתוך חלום? אולי זה כל מה שיש, והרי יש לי זכרונות מהילדות, ומשנות נעורי, יש לי אישה וילדים פה, חיים שלמים לחיות ועולם שלם לראות. האם בגלל איזשהו זכרון של לפני 11 שנה אני אשרוף את כל החיים שלי?! והרי זה טירוף!". מישש את זווית השולחן, היא הייתה כל כך מוחשית. חיפוש בגוגל הראה לו שמעולם לא הייתה קיימת חברה בשם RealityX, ושאין שום ממשק שמחבר בין המוח למכונה. "הכל היה חלום", כאילו רצה לשקר לעצמו, לטמון את הראש בקרקע.

עם הזמן, עקב חוסר עניין וטיפול, החברה שרכש מסמית' קרסה, יחד עם רוב ההישגים האחרים שהשיג ב-11 השנים הראשונות שלו בסימולציה. שי המשיך לבלות את שארית שנות חייו בסימולציה ברדיפה אחר תענוגות העולם, והוציא את כספו על מלונות יוקרה, יאכטות, מכוניות ספורט והימורים. הוא המשיך במקביל לבנות קריירת עסקים מפוארת באופן שתאם לרצונותיו, וניצל את כל המשאבים שניתנו לו בשביל להנות מהחלום האמיתי ביותר שהטכנולוגיה יכולה הייתה לספק לו.

עד אותו היום, היום האחרון. השעון המעורר צלצל, והתאריך שעל הצג היה נראה לו מוכר. אימה נפלה עליו. עברו 20 שנה בעולם השקר. זה התאריך שבו אמורים להתנתק ולחזור למציאות האמיתית. "שטויות! זה לא הולך לקרות... יש לי עוד שעה וחצי פגישה עם טומסון מהעיתון, ולאחר מכן משחק גולף, כדאי שאתחיל להתארגן". הוא החל לאכול את ארוחת הבוקר שלו, אבל הפחד לא נתן לו מנוחה. "התפקיד שלי... התפקיד שלי..." המילים חזרו והדהדו בראשו. "מה עשיתי?! אני בחוב של מיליוני נקודות. גרמתי נזק בלתי ישוער לכל שאר המשתתפים". הוא ניסה להדחיק את הקולות ולהזכיר לעצמו "זה הכל דמיון, זה לא מבוסס. הזכרון יכול להטעות לפעמים".

בכניסה לרכב הדליק בעצבנות את הסיגריה, והתחיל לנסוע. במהלך הנסיעה בכביש המהיר המגיע למלון אירעה התאונה, ורכבו של שי הידרדר אל התהום. שי מת, ופקח את עיניו שוב במציאות. 12 שעות חלפו, הטורניר נגמר. מתקשה להאמין, שפשף את עיניו, וצבט את עצמו. זה כאב, תרתי משמע. כל 20 שנות חייו בסימולציה חלפו לנגד עיניו, איך התמיד והצליח בשנים הראשונות, לא הסיח דעתו מהמטרה, ואיך ע"י פיתוי אחד הידרדר לחיי הוללות וקריירת עסקים בעולם מדומה, והזניח את כל משימותיו.

אלעד שקם לידו, היה מחוייך ונינוח, ארשת של שביעות רצון נכרה על פניו. "הצלחנו למרות הכל! זה ממש לא היה קל, אבל עמדתי בכל המשימות, ברמה זו או אחרת". הוא התקרב לשי, "מה איתך? איך ניתקת קשר משאר הקבוצה?!" שי לא ידע מה לומר. חוב של מיליוני דולרים עמד לנגד עיניו. אי אפשר לתאר את הבושה שהייתה לו מכל שאר המשתתפים, ומכל מי שצפה במשחק, והכל מצולם ומוקלט. הוא זכר כמה היו צריכים אותו, והוא הפנה להם עורף וירד מתחת לרדאר.

כל שחקני הטורניר הורידו מעל ראשם את הקסדה שהייתה מונחת עליהם כבר 12 שעות, וירדו לראות את התוצאות. הרוב עמדו במשימות, והשתמשו בכל המשאבים שניתנו להם לצורך המשימה. קבוצת שחקנים וביניהם שי עמדה בצד בבושת פנים, מסתכלים על לוח התוצאות. מינוס 14,243,123 נקודות... שי סירב להתחבר עד סוף ימיו לסימולציה, נאלץ למכור את הדירה שלו, ובילה את שארית חייו בעוני כדי להחזיר את החוב הגדול...

החיים בעולם הזה

המציאות שאנו נמצאים בה מורכבת הרבה יותר מהמעשה שהבאנו. אולם, הוא מהווה משל גס, שבא לעורר ולהזכיר לנו כמה דברים, בין היתר את הארעיות והשקר של העולם הזה שאנו נמצאים בו כרגע. ננסה לבאר חלק מהדומה ומהשונה בין המשל לנמשל.

מבואר בספר שפתי חיים, שחכמינו זכרונם לברכה הגדירו את העולם הזה כעלמא דשקרא (בתרגום מארמית לעברית עולם השקר) לא רק לעניין האפשרות לומר שקר, אלא שעצם מציאות העולם הזה היא זמנית, עולם שחולף, ועולם שהוא זמני בלבד ואינו מציאות נצחית אינו עולם של אמת. לעומת זאת, עולם השכר (המציאות לעתיד לבוא) שהוא עולם רוחני נצחי, זוהי המציאות האמיתית – הוא עלמא דקשוט (בתרגום לעברית עולם האמת).

תכלית בריאת האדם היא כדי להיטיב לו, ומקום ההטבה הזה הוא העולם הבא, עולם האמת, המציאות האמיתית. העולם הזה נברא כפרוזדור כדי להגיע לעולם הבא, והאמצעים להגיע אל אותה ההטבה הן המצוות, שמקום עשייתן הוא רק העולם הזה, המציאות השקרית. ולכן נשלחנו לעולם הזה כדי שעל ידי האמצעים הללו נוכל להגיע אל מקום ההטבה לנצח.

ועל הטובה הגדולה הצפונה לצדיקים לעתיד לבוא כתב הרמב"ם שאין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין, אבל אותה הטובה גדולה עד מאוד, ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל, אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ומשתה אינו כן. אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון.

ירדנו לעולם הזה, ולכל אחד מאיתנו ניתן תפקיד, לקיים מצוות ולעמוד בנסיונות. והתפקיד שהוטל על כל אחד מאתנו זהו תפקיד שרק הוא יכול לעשות. אף על פי שלראובן ולשמעון הזדמנה אותה מצוות חסד, את מה שראובן יפעל ע"י עשיית אותה המצווה שמעון לא יפעל, וכן להיפך.

במשל שהבאנו לעיל, המשימות בסימולציה היו מורכבות וקשות ביותר, פריצה שקטה למתקנים צבאיים, השתלת מרגלים בארגונים עוינים, השתלבות במערכת פוליטית של מדינה זרה. בכל צבא בפועל, כל משימה כזאת דורשת את המוחות החדים והמבריקים ביותר, את הלוחמים הגיבורים והאמיצים ביותר, ומאחוריהם מאות ואלפי תומכי לחימה בעורף שמסייעים להם לעשות את התפקיד המוטל עליהם. לכל מבצע ומשימה חודשים ולעיתים אף שנים של איסוף מודיעין, תכנון, הן בצד הטכנולוגי והן בצד האסטרטגי, אימון הלוחמים שיבצעו את המשימה בפועל, ושילוב כל הכוחות ביחד. כמה גבורה נדרשת לאותו לוחם שנכנס לתוך שטח האויב בלילה כדי לסכל את תוכניותיו. כמה התמדה וכח רצון צריך אותו קצין מודיעין כדי להתחכות אחר צעדי האויב, ובקושי יתן תנומה לעיניו בעיתות מלחמה.

אמנם, מצינו מחכמי ישראל שכינו את המלחמות הללו של העולם הזה "המלחמה הקטנה", כפי שמובא בספר ארחות צדיקים, מעשה באחד מן החסידים שפגש אנשים שחזרו מן המלחמה עם שלל גדול לאחר שנצחו את האויב, ואמר להם "שבתם מן המלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה", וכששאלו אותו מה היא אותה מלחמה גדולה, השיב להם "מלחמת היצר וחילותיו".

המלחמה עם אותו יצר הרע שבתוכנו, היא המלחמה הגדולה, והגבורה הנדרשת בכדי לנצחו היא גבורה גדולה עד מאוד. וכתב שלמה המלך, החכם באדם, בספר משלי "טוב מושל ביצרו מלוכד עיר". ואם יהיה לבן חיל וינצח במלחמה הזו, יזכה לאותה הטובה הגדולה לעתיד לבוא.

אנחנו מתהלכים בעולם הזה, והכל נראה כל כך אמיתי. הקרקע מוצקה כאבן, שמש של בוקר נעימה ומחממת, והשלג כל כך קר. ראש הממשלה אמר כך וכך, והסורים השיבו, כל ציטוט כזה מזעזע לעיתים את עולמנו, מה יהיה, ואיך יתפתח המצב. הנאות העולם הזה וטרדותיו – הכסף, הקריירה, הלימודים, המשכנתא, המכונית החדשה ביותר, הטיול הבא באירופה – מושכות, סוחפות ומשכיחות מאיתנו את התפקיד שלנו, והרדיפה אחריהן לא נותנת לנו לעצור לרגע את החיים שלנו, לרגע של אמת בתוך עולם של שקר, מי אני, ומה אני עושה פה. עד כדי כך, שלפעמים אנחנו עלולים להתבלבל ולחשוב שהעולם הזה אינו פרוזדור, אלא שהוא עיקר מציאותינו, כל מה שיש לנו, חס ושלום. כשלמעשה אנחנו פשוט 'עם הקסדה על הראש', מחוברים בתוך 'עולם וירטואלי', והמציאות שאנחנו חווים אינה אמתית, ונמשכת כל כך מעט זמן, כצל עובר ביחס לנצח של העולם הבא. רודפים אחרי דברים שאינם אמיתיים, לא הווילה בסביון, לא הקריירה, ולא הדוקטורט במתמטיקה, כולם 'וירטואליים', שטרות של משחק מונופול.

כמה חשוב לעורר את עצמינו לדבר, ולהשיב אל הלב את עראיות העולם הזה, ולא לטבוע בשגרת החיים. ושלא להיות כמו אותו משתתף בטורניר שהסיח דעתו מתפקידו, ולאט לאט נגרר אחר פיתויי והבלי הסימולציה, עד שבחר לכפור במה שידוע לו בשביל להשקיט את מצפונו וליהנות כמה רגעים במציאות מדומה, ונשא לאחר מכן בעונש הגדול כשיצא ממנה...

יישומים פרקטיים – שימוש בדמיון מודרך

את התובנות הללו נוכל לקחת לחיי היום יום שלנו. להסתכל על סיטואציות בחיינו כאל משימות (ואכן מדובר במשימות, רק שבחיי היום יום אנו נוטים לשכוח זאת) ותפקידנו הוא לעמוד בהן. אחד מי"ג מעיקרי האמונה הוא "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים", לכל המעשים – כל סיטואציה שאנו נמצאים בה נקבעת עד הפרט הקטן ביותר.

כשמזדמנת לאדם מצווה או נסיון כלשהו והוא מזהה זאת, באפשרותו לעורר את עצמו לדבר, לזכור ולהשיב אל הלב שהוא בתפקיד ושזאת אחת המשימות שקיבל, ושהוא למעשה נמצא 'בתוך הסימולציה' עם ה'קסדה על הראש', זוהי מציאות שאינה אמיתית שכל פרטיה נקבעו מראש, וזהו שלב נוסף בדרך לתכלית.

דוגמא מעשית, אם הגיע לאוזנו של ראובן ששמעון סיפר עליו דברי גנאי קשים מאחורי גבו וביזה את כבודו ברבים, הוא בקלות עלול להיכשל ולספר בחזרה דברים בגנותו של שמעון מאחורי גבו, ובכך לעבור על מצוות "לא תקום ולא תטור", ועל הלכות לשון הרע ורכילות, ולעורר מחלוקת ועוד. אך אם יעצור באותו הרגע, ולפני שנותן לאותו דחף פנימי עז להשתלט עליו ולנצח אותו, יזכור שהוא 'בתוך הסימולציה', וכרגע זאת המשימה שלו, ואף על פי שזוהי משימה קשה ומורכבת – יהיה לגיבור בן חיל ויכבוש את אותו יצר חזק שמושך אותו לעבור את העבירה ולנקום.

דוגמא נוספת לאותה המלחמה החזקה עם היצר וחיילותיו, מצויה כשהאדם מתבייש מהזולת במקרים מסויימים. חוזר בתשובה שקיבל על עצמו לשים כיפה בשלב מסוים בחייו, בסביבה שבה אף אחד לא נוהג כך, יכול להעיד על סערת הרגשות שבלילה שלפני (וכן אישה שקיבלה על עצמה לשים כיסוי ראש). המחשבות שרצות ומתחלפות, מה יגידו עלי מחר בעבודה? בלימודים? איך יסתכלו עלי? אני אראה כל כך חריג. כמה קשה היא היציאה הראשונה מדלת הבית לפרוזדור של הבניין. מי הראשון שיראה אותי עם הכיסוי הזה על הראש? ובכניסה לעבודה שוב פעם מחדש. כמה פעמים אתקל באנשים שעדיין לא נתקלו בי, ואצטרך להסביר להם שאני עושה שינוי בחיים שלי. ואיך יהיו התגובות?

אם יעצור לפני היציאה ממפתן הדלת, ויזכר שהוא 'בתוך הסימולציה', עם ה'קסדה על הראש', המציאות הזו אינה אמיתית, חולפת, והדמויות שמסביבו, וכל אדם שנתקל בו, כל מבט ואפילו משפיל ככל שיהיה, כל תגובה קשה, נקבעים מראש עד לפרט הכי קטן על מנת לבחון אותו, כיצד ינהג – ודאי שיקל עליו את הנסיון הזה. והרי אם זה היה משחק מחשב כפי שתארנו ודאי שלא היה חש לדמויות הוירטואליות שמסביבו ולמה שהן חושבות עליו...

יהי רצון שנזכה להשיב אל הלב את הארעיות והשקר של העולם הזה, ובבוא היום לצאת מהפרוזדור ולהיכנס בטרקלין, הוא העולם הבא, מקום ההטבה אשר הוכן לנו...

הכותב הוא תלמיד ישיבת בנין ציון