זיוה מאיר מנטרלת את פצצת ה"חופש הגדול"

"החופש הגדול" הוא צמד מילים שמעורר שמחה וציפייה אצל הילדים, אך לרוב גם חששות ואפילו חרדות אצל הוריהם. מנחת ההורים זיוה מאיר מספרת כי הרבה מהדיונים המתקיימים בסדנאות אצלה, בימים אלה, באופן טבעי מוסטים אך ורק לנושא אחד: החופש הגדול. אימהות מתארות חרדה של ממש מהימים שבעצם הכי שמחים מבחינת ילדיהם. "סיפרה לי אימא לילדים, שבלילה האחרון לפני היציאה לחופש הגדול לא היא ולא ילדיה עצמו עין, הם מהתרגשות, והיא מחרדה", מספרת זיוה.

האם אפשר ליצור איזשהו מאזן שיכניס לפרופורציות את שני ה"צדדים"? לזיוה ברור שזה בהחלט אפשרי. "בהתאם לגילאים, אפשר לערוך ישיבה משפחתית ולהציג את הציפיות וגם את המגבלות ולראות איך בונים ביחד תכנית", היא אומרת. אבל בשיחה איתה היא מדגישה שוב ושוב שהכתובת היא לא הילדים, אלא אנחנו. "לא צריך פה הרבה פרקטיקה ויצירתיות כדי 'להמציא' דברים שיעסיקו את הילדים, אלא שינוי תודעתי אצלנו ההורים. עלינו לברר קודם כל מה כל כך מטריד אותנו ומאיים עלינו בחופש שלהם. אם נעשה עבודה טובה ונחקור את זה, נגלה שבהרבה דברים הבעיה היא אצלנו ולא בהכרח אצלם. ברגע שאנחנו נפרק לעצמנו את ה'פצצה' הזאת שנקראת 'חופש גדול', כבר בעצם התחלנו לנטרל אותה. אולי יש לי ציפיות גבוהות מידי לבילויים והילדים בתת מודע 'עולים' על כך? אולי זאת ההזדמנות לברר מה בהתנהלות הילדים מוציא אותי מדעתי? אולי לראות היכן אני מאוכזבת מעצמי ומכל הסובב אותי?"

עד כמה אנו צריכים להיות ערוכים עם תכניות לחופש כדי למלא פרק זמן ארוך כל כך?

"יותר חשוב להבין מאיזה מקום זה נובע. האם תכנית לא מעלמא הדין זה באמת מה שהילדים צריכים ורוצים? פגשתי בעבר הורים שהיו בעלי אמצעים ובילו חופשים גרנדיוזיים עם ילדיהם. לימים הם ירדו מנכסיהם וגילו לתדהמתם שבילוי תמים כמו הכנת פיתות מרוחות בשוקולד לילדים ויציאת אחרי צהריים לפארק הקרוב, שם הם ישבו במנוחה והילדים נהנו, גרם להם הנאה לא פחותה מבילויי ה'עשירים' שהיו להם פעם. כשמדברים על בילוי ו'פסק זמן', על אף שהבית כמרקחה בחופש, גם ההורים צריכים לקחת פסק זמן. לקחת כוחות ולהבין שזה לטובת הילדים. לפעמים צריך עזרה חיצונית לזה, ייעוץ וכדומה כדי להגיע להבנה שזה לא בריחה, אלא הצלה. כשמגיעים למקום הזה שמרגישים שהכל נופל, אפשר באמת להתחיל לצמוח. אנחנו מדברים על חינוך הילדים אבל וודאי שזה נכון גם כלפי זוגיות ועוד מישורים. הרבה פעמים נדמה שקשה לי עם הכל מסביב, אבל אם מחליטים לטפל בזה ולא לטאטא, אפשר לראות שבאמת-באמת, קשה לי עם עצמי. עם תודעה כזו כבר הרבה יותר קל להתקדם בכל משימות החיים".

אולי הדרך הכי טובה היא פשוט לכתוב מערכת שעות גם בחופש כך שבאמת נדע מה עושים בכל יום ובכל שעה?

"כדאי מאוד לעשות תכניות ואפילו לפרט את סדר היום לילד. כל בית מה שמתאים לו. אני לא בעד לו"ז שמקיף את כל שעות היום אלא את השעות היותר רגישות: תפילה, מנוחה, ארוחות מסודרות וכמובן בילוי. אבל משפחות שכן מתאים להן  סדר כזה שמקיף את כל היום, יפעלו לפי מה שמתאים להן. הרי ברור שאין פה נוסחה אחידה, אחרת נושא חינוך הילדים לא היה כל כך מורכב. ברור גם שכדי לא לאבד כל מסגרת צריך איזושהי מסגרת".

שיחתנו מתגלגלת, איך לא, להתמכרויות לאמצעי הטכנולוגיה מולן מתמודדים כל ימות השנה. אבל בכל זאת, בחופש צריך שימת עין מיוחדת. "סיפרה לי אישה אחת שילדיה היו יושבים שעות על גבי שעות מול מסך המחשב. היא הדגישה שכל התכנים היו כשרים וחינוכיים, אבל עם הזמן הבינה שהשקט שהיא קיבלה בזכות זה, הוא לא אמתי, הוא 'שקט תעשייתי'. ברגע שהצפייה הייתה נגמרת, הילדים הרגישו רעב ודרשו לאכול ולשתות ללא טיפת סובלנות. למה? כי הם לא באמת ישבו בשקט, סך הכל שקעו במין חלום. בסופו של דבר האישה הזאת הוציאה את המחשב לגמרי ולהפתעתה זה דווקא עבר בשקט מצד הילדים, אבל למרות זאת, אני הסברתי לה שלדעתי זה לא או שכן או שלא. במינון הנכון, גם זה דבר מבורך. רק לא כתחליף לתעסוקה אמיתית יותר".

מה לעשות במקרים קיצונים אבל מצויים מאוד, כשלפתע מגלים שילד שהיה טוב וממושמע בתקופת הלימודים, פורץ כל מסגרת בחופש?

"גם בזה אני חושבת שהעבודה צריכה להיעשות עם ההורים ולאו דווקא עם הילד. שווה ללכת להתייעץ. זה נשמע מפתיע, אבל הרבה מאוד פעמים מה שמניע את הילד לפרוץ גבולות, זה כשהוא מזהה את מי שמציב אותם כעומד נגדו. כיריב שלו. הילד ה'קטן' הזה בוחן היטב היטב את תגובת הוריו. הוא יודע בדיוק דרך איפה הוא יכול להביא לידי ביטוי את העובדה שהוא בחופש ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות. צריך להגיד לו לא, אבל לדעת מאיזה מקום זה בא. לא מהתנצחות, אלא ממקום בטוח יותר. רק בית שיודע להגיד לפעמים לא בלי לחשוש, יכול להגיד כן בכיף. לא כל תשובת 'לא' לילד צריכה להוות פתיחה לוויכוח ומשא ומתן מול הילד. לא צריך להגיד 'לא' רועם כזה, או תקיף, פשוט להגיד 'לא'. מותר לכם להגיד

את המילה הזו ולא צריך להתנצל על כך".

אז אם הבנתי נכון, כל העסק הזה סביב החופש הגדול הוא בעיקר לחנך אותנו המבוגרים?  

"אין לי ספק שיש פה הזדמנות לעשות חושבים אצל כולם. אין לאן לברוח. מתברר שגם כדי לבלות וליהנות מהחופש עם הילדים אנו חייבים קודם כל להיפגש עם עצמנו. וככל שנברר זאת באופן עמוק יותר, כך נהיה מסוגלים להתמודד בצורה נעימה יותר מול אתגרים נוספים. עבורי אישית כמדריכת הורים, אין דבר משמח יותר מהורים שמספרים שממש נהנו מהחופשה, דבר שבעבר לא היה טריוויאלי כלל".

שתהיה לכולנו חופשה נעימה.