דיאטה עם שוקולד ופיצה

שוקולד, פיצה, צ´יפס או עוגיות הם חלק מרשימת המאכלים שלא ייכללו בתפריט דיאטת הרזייה או כל דיאטת בריאות. הם כמובן פחות טובים מאחרים, אבל האם זו סיבה לנדות אותם באופן טוטאלי?

כמו בכל תחום בחיים, גישה קיצונית אולי קוצרת הצלחה לטווח הקצר, אך בהסתכלות ארוכת טווח, הגישה המתונה משיגה את המטרה. גם כשמדובר בכללי התזונה, האסטרטגיה שמנצחת היא זו שמשלבת את איכות המזון עם איכות החיים.

כאשר מבינים ששוקולד אינו משתלב עם ירידה במשקל, הצעד הבא יהיה בדרך-כלל להוריד אותו מהתפריט לגמרי. נכון, כאסטרטגיה להורדת הכמיהה למתוק יש לבסס את התפריט על פחמימות מורכבות בעלות ערך גליקמי נמוך, אבל ישנם מצבים בהם התאווה היא אך ורק לשוקולד, ואז שום פרי לא יעשה את העבודה.

לא משנה באיזו דיאטה תבחרו, בין אם מטעמי הרזייה או שיפור תזונתי - תמיד תגלו שמדובר בוויתור על רשימה של מאכלים אהובים. בתחילת התהליך, בעודכם חדורי מוטיבציה ראשונית, תהיו מוכנים לוותר על כולם כדי להגשים את המטרה, ותסמכו על כוח הרצון כמרכיב עיקרי ביכולת ההתמדה. אולם עם הזמן, במקרה, במודע או בתת מודע, מתעמתים עם המאכל ה"אסור", ואז מגלים שהגוף דורש פיצוי עם ריבית על נידוי המאכלים האהובים, דבר שמביא באופן מיידי לשבירת הדיאטה.

אין לקבוע כללים נוקשים בהימנעות ממזון, אלא אם כן מדובר בדיאטה הנכפית מטעמים בריאותיים (כגון סוכרת, כולסטרול, אלרגיה או לחץ דם וכו´). באופן פרדוקסאלי, כאשר מתאמצים להימנע ממשהו, הוא הופך להיות הדבר עליו אתם הכי חושבים. כך מתחילים לאבד את הקשרים התקינים עמו, ומכאן והלאה הוא כבר לא רק מאכל טעים אהוב אלא מאכל ממכר, בעייתי וחסר שליטה. מכאן הדרך להפרעות אכילה קצרה. עכשיו זה כבר יוצא מהטריטוריה של כוח הרצון והופך לעניין נפשי.

להקניית תוויות למזון כטוב או רע, בריא או לא, יש השפעה מזיקה: כאשר אוכלים מזון שנמצא ברשימה עם התווית השלילית, מתלווים אליו רגשות טעונים ביחס שלילי. דבר זה גרוע בהרבה מהאכילה עצמה, שכן הוא יכול להביא במקרה הטוב לתנודות קיצוניות במשקל ודיאטת יו-יו שמזיקה לגוף ולנפש, ובמקרה הרע להפרעות אכילה חמורות כגון אנורקסיה, בולימיה ואורתורקסיה.

בשלב הראשון של הדיאטה מנצחת גישת המניעה הטוטאלית. היא הרבה יותר קלה ליישום: יותר קל לנקוט בצעדים קיצוניים ולהימנע לגמרי ממזון בעייתי מאשר להתעמת עמו בצריכה מועטת. אבל לאורך זמן הגישה המתונה מאפשרת הצלחה אמיתית.

רובנו מתחילים את הדיאטה בקול צלצולים, חדורי מוטיבציה ורצון. אז אנחנו גם מאמצים את הגישה הטוטאלית – הימנעות גורפת על כל החטאים המתוקים - "האויבים", כך אנחנו קוראים להם. יש כאלו שאומרים "נתחיל בהימנעות, נגיע ליעדנו, ואחר כך נחזור לאכול פחות". אבל בפועל ההימנעות מפריט המזון יצרה בגופנו חסך שדורש פיצוי הרבה מעבר למה שנחסך. גם אם מגיעים ליעד, יהיה קשה לשמור עליו.

אחרים אומרים "אין הנאה מקוביית שוקולד אחת, עדיף לוותר". אבל בפועל, מדובר בעצם בהרגל. אפשר להתרגל להקטנת כמויות ממש כמו להגדלתן. והחינוך להרגל זה הוא חשוב, כדי שהדיאטה תהפוך לאורח חיים.

יש גם את אלו שאומרים שכמות קטנה יוצרת אצלם טעם של עוד. וזה נכון. אבל אנחנו צריכים ללמוד להתענג על הרגשה זו ולא לקלקל אותה. טוב לחשוב כך: כל ביס נוסף אולי טעים, אבל פחות מקודמו.כדי לאזן בין צרכי הגוף ודרישות הנפש, כדאי לנקוט בגישה מתונה שתשלב את כל ההיבטים. הגישה המתונה גורסת שיש להכניס בתפריט הדיאטה, באופן מצומצם אך מספק ולפחות בשלב ראשוני, מאכלים אהובים במיוחד שקשה לוותר עליהם. כמובן שהייצוג בתפריט יהיה מבוקר וקצוב, כך שהתפריט עדיין ישרת את המטרה. הגישה מתבססת על כך שאין מאכלים אסורים. גם למאכלים שאינם איכותיים מבחינה תזונתית, אך נדרשים מבחינה רגשית תהיה התייחסות בתפריט, אלא שיהיה הבדל ברמת הדומיננטיות. איך מנהלים דיאטה תקינה בד בבד עם מאכלים שלא משתלבים בתוך המסגרת? באמצעות הקפדה על כמות ותדירות. הכמות והתדירות של המאכלים בתפריט תוגדר מראש ותותאם למטרת הדיאטה: למשל 4 קוביות שוקולד, או בורקס אחד, או משולש פיצה פעם בשבוע.

יש ליצור גם בקרת ממוצעים: את המאכלים עתירי סוכר יש לאכול ביחד עם מזון בעל ערך גליקמי נמוך (ועדיף עתירי חלבון) להקטנת השפעת הסוכר על הגוף. מאכלים עתירי שומן יתאזנו על-ידי צמצום צריכת השומן בשאר היום. בכל מקרה, יש לאכול את המאכלים החריגים בחלקו הראשון של היום, כדי שתהיה לנו הזדמנות לאזן אותם במהלך היום.

ויש גם היבט נוסף - רכישת הרגלים נכונים. למרות שבהתחלה קיים התמריץ הראשוני שמגביר את כוח הרצון להימנע לגמרי מהמאכל האהוב לגמרי, עדיין יש להקפיד על שילובו בתפריט בכמות תקינה. אם אינכם בוטחים בעצמכם, שתפו מישהו, איכלו לידו, ודרך כך הגבירו בקרה. המטרה היא לבנות הרגלים נכונים ויכולת התמודדות עם מאכל ממכר לטווח רחוק.

אסור לברוח מאוכל, צריך להיפרד ממנו. כמו בכל נושא, בריחה דוחה את העימות, פרידה מצמצמת אותו ומונעת סיבוכים בעתיד. לסיכום: ותרו מעט כדי להרוויח.

יהיו כאלו שיטענו: "גם בסיגריות ואלכוהול הדרך היחידה לגמילה היא התנתקות". נכון. ישנם כאלו שימצאו שזו הדרך היחידה שלהם להתמודד עם מאכלים מסוימים שהפכו לממכרים ובעייתיים. אבל לפני שבוחרים בדרך זו, עשו את כל המאמצים לוודא שאין פתרון אחר.

העדיפו את הגישה המתונה. אל תבחרו בדרך הקיצונית כי היא יותר נוחה בטווח הקצר: יותר קל לשרוד בבריכה כאשר נשענים על הדפנות מאשר ללמוד לשחות. אבל לאורך זמן מתעייפים, ורק אלו שחינכו את עצמם לשחות נכון - ישרדו. זכרו: לפעמים צריך לוותר מעט כדי להרוויח הרבה.