למה זה קורה לנו?

גלית חזרה מההרצאה עם מלוא המוטיבציה. היא ידעה. היא הולכת להשקיע בזוגיות.

"בעלך", כך אמרה המרצה, "זקוק שיכבדו אותו, הוא זקוק לקבל את תחושת 'המעניק', הוא כמו שמש, את כמו הלבנה. הוא רוצה להרגיש זה שמשרה ביטחון על אשתו", וכן הלאה.

היא ידעה. "אני הולכת לתת לו הכל כמעט! אכבד אותו, אכין לו ארוחות שאפילו אמא שלו לא יודעת להכין. בטח הוא יחזיר לי אהבה, תמיכה ושותפות, שווה!"

הגיוני, לא?

אז למה לאחר שבוע שהיא השקיעה, לא רק שהוא לא השכיל להודות לה ולהחזיר לה משוב חיובי, הוא עוד פגע בה כל כך? דווקא אצל השכנה - מזל, לה היה מזל, זה עבד טוב, בעלה – שמחה, החזיר לה בשמחה הקשבה ושותפות, ממש כמו שהבטיחה המרצה! וזה החזיק די הרבה זמן,  כלומר, שבועיים...

העניין, שלאחר כמה חודשים זה קרה שוב, אבל הפוך... הפעם דניאל - בעלה, חזר מהרצאה באורות גבוהים! המרצה ממש דיבר לעניין, "אשתך", כך אמר, "זקוקה לתשומת לב, שתראה לה שאכפת לך ממנה, שתשמע ותכיל אותה, שתהיה שותף", וכך הלאה.

הוא ידע. 'אני הולך לתת לה המון! כבר בדרך אני קונה לה מתנה, אחר כך, אני הולך לשמוע איך עבר עליה היום, להשתתף, ככה תמיד! בטח היא תחזיר לי הערכה, אהבה, שווה!'

הגיוני, לא?

אז למה לאחר שבוע שהוא השקיע, לא רק שהיא לא השכילה להודות לו ולהחזיר לו משוב חיובי, היא עוד פגעה בו כל כך? דווקא אצל השכן - שמחה, זה עבד טוב, היה לו מזל. אשתו – מזל, החזירה לו בשמחה הקשבה ושותפות, ממש כמו שהבטיח המרצה! וזה החזיק די הרבה זמן, כלומר שבועיים...

אז למה זה קורה לנו?!

מה שקורה הוא, שבעוד שגלית הייתה עם הרבה מוטיבציה להשקיע בזוגיות, בעלה פשוט לא היה שם. הוא פשוט המשיך "להכיר" את אשתו ככזאת, שלהבנתו, לא משקיעה בו. עובדה, "כבר שנים שהיא לא מבינה כמה אני זקוק לתחושת 'הגבר' בבית". מדוע ששבוע אחד ישכנע אותו כאשר יש שנים שמלמדים אותו אחרת?

נוסף על כך, יש בלבו חשש סמוי שאם הוא יאמין שמשהו השתנה, בסוף הוא יתאכזב כמו בעשרות הפעמים הקודמות. הוא לא רוצה להתאכזב שוב. לפעמים אנחנו "נבחן", בצורה לא מודעת, את בן הזוג, כדי להיות בטוח שהשינוי אמיתי. אנחנו יכולים בלא מודע לשדר לו: "עזוב, אתה סתם מתלהב לכמה ימים, לא מאמין לך". אנו עלולים לנסות להכעיס ולזלזל בהתנהגות החדשה, בלא מודע, כדי לראות אם הוא יעמוד במבחן.

ובכלל, יתכן גם שבדיוק ב"שבוע המכונן", הוא היה מאוד עסוק בענייניו, ולא שם לב לשינוי. כן, ממש כך.

הקושי גדל כאשר דניאל לאחר כמה חודשים, מנסה גם הוא לפתוח ב'מתקפת תשומת לב'. כי נוסף על כל מה שאמרנו, גלית כבר 'עם ניסיון', שדניאל לא מחזיר, ולא שווה את המאמץ... הוא יקלוט את השדר, וזה ממש כמו כדור שלג שצובר וצובר.

אז לפני שאתם מתייאשים, יש פתרון קל ונעים: כאשר אנו מעוניינים לשפר את הזוגיות, אם נמצא את הזמן בו בן הזוג רגוע - במצב של "יש עם מי לדבר". אם בזמן זה, ניגש אליו, ונאמר לו, ממש פשוט, "אני מעוניין לשפר את הזוגיות שלנו, מה דעתך? איפה היית רוצה לראות שינוי?"

ברגע שנדע איפה הוא רוצה שינוי, לא נבזבז אנרגיות במקום הלא נכון. נוסף על כך, כאשר בן הזוג מודע שהולך להיות שינוי, יש יותר סיכוי להצלחה, הוא יהיה יותר ער לכך שיש כאן ניסיון אמיתי. אמנם צריך להיות מודע לכך שיתכן ובן הזוג יזלזל. "את? בחיים לא תשני". אם לא ניבהל, אם נבין שתגובה כזו מגיעה ממקום מובן ומתבקש של תסכול, ונמשיך בעקביות בדרך החדשה, למרות שבן הזוג ינסה אותנו, אזי יש יותר סיכוי להצליח.

נוסף על כך, חשוב לומר לבן הזוג משהו בסגנון: "הייתי שמחה אם גם במקביל תעשה בשבילי דבר קטן, כדי שארגיש שיש התייחסות חיובית להשקעה שלי, כי אם לא, אני חוששת שלאחר תקופה קצרה תיגמר לי המוטיבציה. מה לעשות, ככה אנחנו בני האדם. עם כל הרצון הטוב - ואני באמת רוצה בטובתך, אנו צריכים משהו שישמר את המוטיבציה". אם הבעל מוכן, חשוב לומר בבירור מה הייתי מצפה, ודווקא דבר קטן.

הדרך הזו לא מובטחת, כי לפעמים התחושות הלא נעימות של בן הזוג הן עמוקות מדי, אך הגדלנו את סיכויי ההצלחה, עשרות מונים.

הנה תראו, אצל גלית למשל, זה היה יכול להיראות כך:

גלית חזרה מההרצאה מהורהרת, או כיבתה את המחשב מהורהרת, לאחר קריאת מאמרים באתר "הידברות". היא ידעה: "אני חייבת לעשות שינוי! יתכן שזה בידיים שלי".

היא נגשה לדניאל ואמרה לו בחיוך עדין: "דניאל, אני רוצה לעשות שינוי בזוגיות, אני רוצה להשקיע, היכן היית רוצה להרגיש שינוי?"

דניאל, שנתפס בדיוק במצב הרוח המתאים, פער שתי עיניים גדולות, נדהמות, בחן את פניה,  וחשב: "כן, זה נראה רציני. טוב, ננסה".

את ההמשך השיחה, אתם כבר יודעים, הרבה מזל ושמחה היו שם. כלומר, כך תחושותיהם, לא השכנים...

אבל רגע, למה אני מעכב אתכם, קדימה, קומו לכמה רגעים מהמחשב, גשו לבעל / לאישה. אתם יודעים מה לומר, נכון?

הכותב הוא יועץ נישואין ופסיכותרפיה chagaizadok@gmail.com