דרשה להשתדך עם בחור שיושב ולומד בישיבה, והוצע לה בחור שלומד ב...

מעשה בבחורה בעלת תשובה, בת להורים חילונים לגמרי, שאביה פנה אליה וביקש רשות למצוא עבורה חתן. האב עמד על כך, שמאחר ומשפחתם הינה נחשבת למכובדת ועשירה, כך גם צריכה להיות משפחת החתן, "כראוי וכנאה למשפחתנו החשובה".

אמרה הבת לאביה: "אין לי שום התנגדות לשידוך עם משפחה עשירה, רק דבר אחד חשוב לי – שיהיה בחור שיושב ולומד!".

האב, שהינו אדם תמים ואינו מכיר כלל את הציבור החרדי ומושגיו, התקשר לשדכן המתעסק עם 'כל המגזרים', וסיפר שמחפש עבור בתו בחור טוב שיושב ולומד, כמובן ממשפחה מכובדת. "יש לי בחור מצוין שעונה על כל הדרישות שלכם", אמר השדכן. ונקבעה פגישה.

הבחורה הגיעה למקום המיועד, ראתה את הבחור, ו...חשכו עיניה. לפניה עמד בחור בעל מראה של אדם רחוק מאוד מיהדות. מיהרה להתנצל, והסבירה שמדובר באי-הבנה, כי ביקשה בחור חרדי שיושב ולומד.

הבחור ביקש להבהיר: "גם אני יושב ולומד, באוניברסיטה, בעוד זמן קצר אני מסיים תואר בפיזיקה... ואני גם קצת דתי - סיפר בגאווה - משתדל לקרוא לפעמים פרשת שבוע, ולבקר בבית הכנסת בחגים...". הבחורה חזרה והתנצלה, הבהירה עם איזה בחור התכוונה להשתדך, וביקשה לסיים את הפגישה.

עדינות נפשה של הבחורה, הרשימו מאוד את הבחור. הוא היה מלא התפעלות מאצילותיה ומידותיה.

ומה אירע כעת? – כעבור מספר ימים נכנס לישיבה מצויינת לבעלי תשובה, ובחלוף שנתיים של שקידה ושקיעה בלימוד התורה, הפך לבן עלייה אמיתי!

הבחור פנה אל אביה של אותה בחורה, וביקש לברר אם בתו התארסה. האב השיב בשלילה, והבחור ביקש להיפגש עמה שוב. הבחורה ביררה אודות הבחור, וכששמעה מרבותיו שמדובר בעילוי של ממש, שקדן מופלא ואציל המידות, הסכימה להיפגש עמו.

בפגישה נוכחה לגלות, שאכן מדובר בבחור שונה לחלוטין מזה שפגשה לפני שנתיים, ובסייעתא דשמיא, באו השניים בברית האירוסין.

ומי מופיע כעת? - - -

השדכן, שמבקש לבוא על שכרו ולקבל דמי שדכנות מלאים!

וכאן באים בני הזוג וטוענים, ששמא אין הם חייבים בדמי שדכנות, כי הבחור שהתארס, הוא אינו אותו בחור שהשדכן הציע כי 'פנים חדשות באו לכאן'...

ונשאלת השאלה – האם קיים במקרה זה חיוב לשלם לשדכן?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ידוע המעשה המובא במסכת כתובות (ס"ב:), אודות רבי עקיבא, שבראשית דרכו היה רועה צאנו של כלבא שבוע, ובתו של כלבא שבוע נישאה לו, על תנאי שילך ללמוד תורה. מששמע אביה את אשר עשתה בתו, ועל החתן אשר 'זכה' בו, גירש את בִּתו מביתו, ונדר נדר בחמתו: "בִּתי זו אשר השפילה את כבודה וכבודי, ואיוותה לה לחתן אדם פשוט, בור ועם הארץ, לא תהנה מנכסיי לעולם!".

לאחר עשרים וארבע שנים, הפך עקיבא רועה הצאן, לתנא הקדוש רבי עקיבא, וכשהגיע לעיר, התייצב כלבא שבוע עם שאר בני העיר, בכדי לקבל את פניו של התנא הגדול. כאשר ניגש כלבא שבוע אל רבי עקיבא, הוא לא זיהה כי מדובר במשרתו לשעבר וחתנו, ופנה אליו בהכנעה: "רבי, בת יחידה יש לי. לפני שנים רבות היא נישאה לאיש בור ועם הארץ, שונא מובהק לתלמידי החכמים. נדרתי אז נדר, והעברתי אותה מנחלתי. עתה רואה אני אותה במצוקתה, וחפץ אני מאוד לעזור לה, אלא שהנדר אשר נדרתי כובל את ידי!".

"ואילו היית יודע", שאל רבי עקיבא, "כי אותו רועה עני, עתיד להיות תלמיד חכם מובהק, כלום גם אז היית נודר את נדרך?!". "ודאי שלא", השיב, "אם היה יודע חתני אפילו הלכה אחת, הרי שלא הייתי מדיר את בתי מנכסיי".

קם רבי עקיבא והודיעו בקול נרגש: "אבי, אני הוא עקיבא בן יוסף חתנך!". ולאחר מכן התיר רבי עקיבא את נדרו של כלבא שבוע, על ידי שפָּתַח לו פֶּתַח, שאילו ידע שחתנו יהיה ברבות הימים לתלמיד חכם, לא היה כלל נודר את נדרו.

עד כאן הסיפור המופיע בגמרא. ושואלים התוספות: הרי הלכה בידינו, שאי אפשר לפתוח בהתרת נדרים ולהתיר נדר ב'נולד', כלומר בדבר שנולד והתחדש אחר כך, ולא היה קיים בשעת הנדר, ואינו רגיל ומצוי שיקרה, וכאן, הלא בשעת הנדר היה רבי עקיבא עם הארץ, ורק אחר כך נהיה לגדול בתורה?!

מתרצים תוספות: במקרה של רבי עקיבא, עובדת הפיכתו לאדם גדול, אינה נחשבת ל'נולד', אלא לדבר שהיה שכיח ומסתבר כבר בשעת נדרו של כלבא שבוע, היות ורבי עקיבא "הלך לבית המדרש, ודרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול".

ולענייננו - הבחור דנן, בשעת ההצעה, לא התכוין כלל ללכת ללמוד בבית המדרש, ולכן עובדת הפיכתו לבעל תשובה תלמיד חכם, היא בגדר 'נולד', ולא כזו הצעה הציע השדכן; ובפרט, שדבר נדיר מאוד הוא, שבחור שלומד פיזיקה באוניברסיטה, ינטוש את לימודיו, ויהפוך לבן ישיבה מצויין.

כך שעצם הצעתו של השדכן, אין לה שום סיכוי, ונועדה לכישלון מלכתחילה, ולכן אינה מחייבת בדמי שדכנות.

אולם, כשהצעתי את דבריי לפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר שיש לשלם לשדכן את מלוא דמי השדכנות, כי כל אדם עשוי לעשות תשובה, אפילו אחד שהיה 'רשע כל ימיו'; 'אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה; והיום הוא מודבק בשכינה, אהוב ונחמד קרוב וידיד' (רמב"ם בהל' תשובה).

ומאחר וגם יהודי רחוק עשוי להפוך לבעל תשובה ואף לתלמיד חכם, ממילא הצעתו של השדכן אכן הועילה, והביאה לנישואי בני הזוג.

ולכן - סיים מרן הגר"ח - יש לשלם לשדכן את שכרו!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.