לאחר התספורת המסתפר הביט במראה, וחשכו עיניו...

מעשה ביהודי ירא ה' בשם ראובן, שבלכתו ברחובה של עיר, נתקל במספרה מסויימת, ונזכר שכבר הגיע הזמן שעליו להסתפר. לסַפַּר היתה כיפה גדולה על הראש, וציציות ארוכות שהגיעו כמעט לרצפה, והוא עשה רושם כבעל תשובה 'טרי'.

ובכן, בסיום התספורת עמד הספר 'ליישר' את פאותיו הארוכות של ראובן. ניגש אל פאת זקנו האחת, ובזריזות ידיו, גילחה לגמרי, רח"ל. טרם הספיק לפנות אל הפאה האחרת, זינק ראובן מכסאו, הניח את משקפיו על עיניו והביט במראה, ו...נתקף בבהלה גדולה!

"מה עשית לי", צעק וזעק מרה, "לאן נעלמה הפאה שלי?! גרמת לי לעבור על איסור חמור של השחתת פאת הזקן... איני יכול להציג מעתה את פניי ברחוב!".

הספר הרבה להתנצל, וסיפר "רק בימים האחרונים התחלתי להתחזק. מחמת ההרגל, סיפרתי אותך כפי שהייתי רגיל לספר מאז ומתמיד, בעוונותיי הרבים".

והנה, בעוד המסתפר עומד אובד עצות, כיצד יצא לרחוב עם פאה אחת שהושחתה לגמרי, ואחרת ארוכה, פונה אליו הספר, בנימה שקטה: "תראה עד לשלב הסופי של התספורת (-השחתת הפאה), עשיתי את מלאכתי בשלימות...". "אז מה אתה רוצה?" שאל ראובן.

והלה משיב בלי להתבלבל: "אני דורש את דמי התספורת..."

אילוסטרציה (צילום: יוסי זליגר / פלאש 90)

"על תספורת מזעזעת כזו אתה דורש שכר - התרעם ראובן - גם אם היו משלמים לי הון רב, לא הייתי מוכן שיספרו אותי כך".

וכעת מחליט ראובן להפוך מ'נתבע' ל'תובע': "אני דורש שתשלם לי 'דמי בושת', עבור הבושה הנוראה שגרמת לי, וגם 'דמי שֶבֶת' (-תשלום עבור זמן הביטול ממלאכה) עבור הזמן שאמנע מללכת למלאכתי, עד שיגדלו פאותיי"...

לבסוף, באו השניים לפני מו"ר שליט"א, וביקשו שיכריע בתביעות ההדדיות שלהם.

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

באשר לתביעת הספר, פשוט שאין צריך לשלם לו על מלאכתו, כי הוא גרם למסתפר לעבור על איסור חמור ולעגמת נפש רבה. ואין לטעון שהתספורת מורכבת מכמה שלבים, וצריך לשלם על שאר חלקי הראש שסופרו כראוי, כי התספורת כולה נחשבת לדבר אחד, ומהותה נוי ויופי, (כדאיתא בסנהדרין כ"ב: "מלך מסתפר בכל יום, שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך"), ובוודאי שהמסתפר לא נהנה ולא התנאה כלל ממלאכת הספר, אלא אדרבה הוזק ובוייש נוראות, עד שכעת אינו מסוגל לצאת מביתו.

ודומה הדבר למסופר בספר שמואל (ב', פרק י'), אודות עבדי דוד המלך, שנשלחו לנחם את חנון מלך עמון, ושרי עמון חשדום כמרגלים, ולכן לקחם חנון וגילח את חצי זקנם. האנשים היו נכלמים מאד, ואמר להם דוד המלך: "שבו ביריחו עד יצמח זקנכם ושבתם". (וביאר הרד"ק: לא אמר להם לגלח החצי האחר, כי מנהגם היה שלא לגלח הזקן, וחרפה היתה להם להיות מגולחי זקן).

ומעתה, נבוא לדון בתביעת ראובן המסתפר – האם זכאי לדמי בושת ולדמי שֶבֶת:

והנה, בנוגע לבושת, נפסק בשו"ע (חו"מ סי' תכ"א ס"א): "אינו חייב על הבושת עד שיתכוון לביישו, והמבייש את חבירו שלא בכוונה, פטור". ולכן גם הספר דנן פטור מבושת, כי לא היתה כוונתו להזיק ולבייש את ראובן. והגם שפשע הספר באופן חמור, מכל מקום חיוב בושת נאמר דווקא במתכוין להזיק, ואם לא התכוין, אף שפשע פטור (יעויין במ"מ חובל ומזיק א'-י"ב, ופסקי הרי"ד ב"ק פ"ו:).

ובאשר לחיוב השֶבֶת (שחייבים בה גם כשלא היתה כוונה להזיק, כמבואר בשו"ע שם ס"ג), יעויין במסכת בבא קמא (פ"ו.), שם מבואר שהסך ראשו של חבירו בסם המשיר את השיער חייב בשבת, ואומרת הגמרא שמדובר באופן "דהוה מרקיד בי כובי, דבעיא מחווי גווני ארישיה", דהיינו, מלאכתו של הניזק היתה לרקד כדרך הליצנים, באופן שמראה תנועות מבדחות בראשו, וכעת אינו יכול לעסוק בזה, מחמת השרת שערו.

ונראה שגם בענייננו, אם מדובר באופן שהניזק אינו יכול לצאת מביתו מחמת הבושה, ונאלץ להתבטל ממלאכתו (עד שיצמחו פאותיו), הרי שיש לחייב את הספר בדמי שבת. ויעויין בשו"ע (חו"מ סי' א' ס"ב) שאף בזמן הזה גובים תשלומי שבת (כי דבר שכיח הוא), והיא שיטת הרמב"ם. אך הרמ"א כתב בשם הרא"ש שאין גובים בזמן הזה שבת. וסיים הרמ"א שבכל זאת כופין בית דין את המזיק לפייס את הניזק כפי הנראה להם.

לסיכום: הספר צריך לפייס את המסתפר ולשלם לו עבור הפסד ימי עבודתו.

והנה, לאחר ששמע המסתפר שזכה בדמי השבת, פנה אל מו"ר: "ומה בנוגע לדמי ביטול המצוות... הרי איני יכול ללכת לבית הכנסת ולבית המדרש, וכי על זה לא מגיע לי שֶבֶת?!".

ובכן, פתח מו"ר בפניו את דברי האלשיך הקדוש, על הפסוק "רק שִׁבְתּוֹ יתן ורפא ירפא" (שמות כ"א, י"ט): "וישלם לו (החובל לנחבל) דמי בטלת מלאכתו בלבד, אך בטלת מלאכת שמים, אחר שביטלו מכמה מצוות ה', עודנה עומדות ליפרע לפני האלוקים"!

וכדי לתקן דבר זה - אמר מו"ר - ראוי לסַפַּר לדאוג, שתחת אותן מצוות שהתבטל מהן המסתפר, יקיים מצוות אחרות שעד כה התקשה לקיימן; ולמשל, אם חפץ המסתפר ליסוע לשיעור תורה של אחד מגדולי הדור במקום רחוק, ישלם הספר את דמי הנסיעה כדי שיזכה המסתפר במצוה; אם חפץ המסתפר לרכוש תפילין או מזוזות מהודרות, וקשה לו לעמוד בהוצאות, יסייע לו הספר. וכיוצא בזה.  

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.