הבטיח לשלם סכום מפולפל עבור הקדמתו בתור, ולאחר התספורת ברח

מעשה אירע במספרה אחת, שהמתינו בה חמשה אנשים לתספורת. לפתע הגיע יהודי בריצה, וכשכולו מתנשף פנה אל הסַפַּר: "אני מאוד ממהר, אנא תספר אותי כעת, אשלם לך פי-שניים". הספר התנצל ואמר "ממתינים לפניך חמשה אנשים בתור, וכיצד אוכל להקדים אותך על חשבון זמנם?!".

"אתה יודע מה – אמר האיש – אשלם לך פי-שניים מהסכום שתרוויח מכל החמשה, אם על כל תספורת אתה מקבל שלושים שקלים, ועל כל החמשה מאה חמישים, אם כן אתן לך שלוש מאות...".

הספר פנה אל החמשה ושאלם: "האם אתם מוכנים להמתין שאספר את האיש תחילה, ובתמורה – אספר אתכם בחינם?". כל החמשה (שעקבו אחר ה'משא-ומתן' בין הספר ל'עוקף התור'), השיבו פה אחד, שהם מוכנים בהחלט ל'עסקה', והאיש התיישב אחר כבוד על כסא התספורת.

לאחר שסיים הספר לספרו, עמד המסתפר, שלף שלושים שקלים מכיסו, הניחם על השולחן, וחיש מהר נמלט מהמספרה, תוך כדי שהפטיר: "משטה הייתי בך"... (כמובן שדבריו דברי הבל, ולא שייכת כאן טענת 'משטה', כי קיבל 'תמורה' עבור התשלום. אלא אם כן היה מדובר במצב שהיה הספר צריך לספרו לאלתר מחמת פיקוח נפש).

כעת התעורר ויכוח מעניין בין הספר לחמשת הממתינים בתור: הספר הודיעם, שהסכם התספורת בחינם מבוטל, כי כל הסכמתו לספרם ללא תמורה, נבעה מחמת הסכום שהיה אמור לקבל מהעוקף הנוכל... לעומתו טענו החמשה: "אותנו אין זה מעניין מה שהרמאי ברח מבלי לשלם לך, ומבחינתנו ההסכם שבינינו שריר וקיים ועליך לכבדו!".

עם מי הדין?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראשית כל הבה ונדון – מהו המקור לאיסור 'עקיפת תור'?

ובכן, במאירי (סנהדרין ל"ב:) מבואר, שאין בעקיפת תור גזילת ממון ממש, אך מכל מקום יש בכך עבירה משום "צדק צדק תרדוף", מפני שיש בזה קיפוח על מידת הצדק והיושר.

ובספר 'אור ישראל' (כוכבי אור עמ' ע"ב), כתב שהתור הוא מנהג בני אדם. שעל מנת לשמור על הסדר, יעמדו כל הבאים בשורה זה אחר זה, למען אשר כל המקדים לבוא, יזכה להיות ראשון. ובספר 'מעשה איש' (ח"א עמ' קמ"ז) כתב בשם מרן החזון איש, שהעוקף את חבירו בתור, הרי הוא בכלל פורץ גדרי עולם. וכמו כן העידו בשמו (בח"ה עמ' קמ"ו), שאמר שהוא בכלל משיג גבול.

ומעתה, נוכל ללמוד, שזכות ה'תור', שייכת בעצם לממתינים בתור (שעקיפתם תביא לקיפוחם), ולסַפַּר אין זכות להקדים אדם אחר בלי רשות הממתינים בתור; וממילא נבין, כי הסכם ההקדמה בתור של המסתפר הבורח, על פני הממתינים בתור, אינו נעשה בין הספר לאותו מסתפר, אלא בין המסתפר לחמשת הממתינים (שהתור היה שלהם), והספר ב'עסקה' זו, משמש רק כעין 'מתווך' בין הצדדים.

וההסכם בין המסתפר לחמשת הממתינים הוא – שהאיש משלם למעשה עבור התספורת שלהם, ובתמורה הם מסכימים להרשות לו להסתפר תחילה. והספר, שלא הסכים מעולם לספר בחינם, יכול לטעון כלפי החמשה: היה עליכם לדרוש מהאיש, לשלם מראש עבור התספורת (וכאמור, התשלום הוא גם עבורכם), ומשלא דרשתם זאת, הרי שהפסדתם לעצמכם, כי התשלום עבור התספורת שלכם נמצא אצל הנמלט, וכעת איני מוכן בשום אופן לספר בחינם, ולכן כל אחד מכם שלם ישלם לי...

לסיכום: חמשת הממתינים צריכים לשלם לסַפַּר.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.