’האם ראוי שאשלם לבעל המלונית את מלוא שכרו לאחר שהפכתי לעשיר?’

מעשה בתלמיד חכם עני, שביום מן הימים פרצה בדירתו שריפה גדולה, רח"ל. הדירה וכל תכולתה נשרפו כליל, ובעל הדירה אשתו ושמונת ילדיהם נותרו בחוסר כל. אנשי חסד נרתמו להתחיל בעבודות שיפוץ הדירה, אך הבעיה היתה שלא נמצא מקום בו תוכל המשפחה לשהות במשך תקופת השיפוצים.

כשנודע הדבר לבעל מלונית, שהינו איש חסד מופלא, הסכים לארח את המשפחה במלונית שלו למשך כל תקופת השיפוץ, תמורת סכום מינימלי של תשלום הוצאותיו. ואכן בעל המלונית אירח את בני המשפחה בכבוד במשך ארבעה שבועות.

והנה, בני המשפחה שבו לביתם, ולא עוברים ימים רבים, וברגע אחד הפך התלמיד חכם לעשיר. כיצד? - נפטר לו דוד ערירי בחו"ל, וטרם פטירתו השאיר לאחיינו התלמיד חכם ירושה מכובדת.

התעוררה אצל התלמיד חכם שאלה: מן הדין, ברור שאין עלי חיוב לשלם לבעל המלונית הצדיק, וגדולה מזו שנינו (פאה פ"ה מ"ד), שאפילו אדם עשיר שהיה עובר ממקום למקום, ובמהלך דרכו לא נותר לו לא מזון ולא כסף, רשאי ליטול מהשדות והכרמים 'מתנות עניים' - לקט שכחה ופאה, וזאת משום שבאותה שעה נחשב לעני חסר-כל, ואף כשיגיע לביתו אינו חייב לשלם עבור המזון שקיבל, כי 'עני היה באותה שעה'.

אולם, שאלתי היא בנוגע להנהגה הראויה, האם ראוי שאפנה על איש החסד ואשלם לו את מלוא דמי האירוח?

בתחילת פרשת לך לך, מסופר על מסעותיו של אברהם אבינו, מחרן לארץ כנען, משם למצרים, ולאחר מכן בחזרה לארץ כנען. ואומר הכתוב (בראשית י"ג, א'-ג') "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו... ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. וילך למסעיו... עד המקום אשר היה שם אָהֳלֹה בתחילה". ופירש רש"י: "וילך למסעיו - כשחזר ממצרים לארץ כנען, היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים". מדוע הקפיד לחזור דווקא על אותן אכסניות? - מסביר רש"י: "בחזרתו פרע הקפותיו" - כדי לפרוע את התשלום עבור השהות באכנסניה.

ושואל רבינו החיד"א זי"ע (בספרו 'פני דוד'): איך יתכן שבעלי האכסניות הניחו לאברהם לשהות באכסניה ללא תשלום, על סמך הבטחה שיפרע להם את התשלום בעתיד, 'מי פתי ילווה לאורח העובר מעיר לעיר שאינו מכיר?!'. והוסיף לשאול: וכיצד יתכן שאברהם אבינו יצא לדרך בלא מעות?

ומיישב החיד"א (כך נראה מדבריו), שהיו תעריפים שונים לבעלי האכסניות, בהתאם למעמדו הכלכלי של האורח, ובהליכתו למצרים, היו לאברהם אבינו מעות מצומצמים, ולכן פרע 'ערך עני' באושפיזות (בתשלום האירוח באכסניה), אך בחזרתו (שכבר הפך לכבד מאוד בכסף ובזהב), התחסד אברהם לחזור על כל אותן אכסניות, כדי לפרוע לכל אחת את ההפרש שיש בין ערך עני לערך עשיר!

לאור הדברים, ניתן לכאורה לומר גם בנוגע למקרה דנן, שראוי לשואל ללכת בדרכי אבות, ולפרוע את מלוא דמי השהות באכסניה.

אולם, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, אמר כדלהלן:

נראה שאין להביא ראיה מאברהם אבינו, 'עמודו של עולם, שהיה עומד וקורא בקול גדול לכל העולם, להודיעם שיש שם אלו-ה אחד לכל העולם. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, וכיון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו, עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות' (רמב"ם הל' ע"ז פ"א).

ומעתה, מובן ש'אברהם העברי', שכל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד (ב"ר מ"ב-ח'), אברהם שאיחה (-שחיבר) את כל באי עולם לה' יתברך (שם ל"ט-ג'), וכל מהותו היתה קידוש ה' ומסירות נפש למען כבוד שמים בעולם כולו, ממילא הקפיד מאוד לקדש שם שמים, וליתן מחיר מלא לבעלי האכסניה (שמן הסתם שמעו את שמעו, ויתכן שלא לפרוע להם מחיר מלא יביא למיעוט בכבוד שמים).

אבל בנוגע ליהודי דנן - סיים מו"ר - עדיין לא שמענו שקיימת הנהגה מיוחדת ללכת ולפרוע לגומלי החסד שלו שכר מלא, ובזה אין לנו אלא את דברי המשנה דלעיל, שעני שהפך לעשיר פטור מלשלם עבור הצדקות שקיבל.    

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.