האם שעון נוכחות ביומטרי פוגע בפרטיות העובד?

רצון המעסיקים לנהל את עסקיהם ביעילות, תוך ניצול הטכנולוגיות החדשות של היום, גרמו לכך שבמקומות עבודה רבים הוצבו בשנים האחרונות שעוני נוכחות ביומטריים. לרוב קיבלו העובדים בשלווה את השעונים הללו והתרגלו להחתים את אצבעם עם כניסתם לעבודה ויציאתם ממנה. אולם במספר מקומות החליטו העובדים להתמרד ולסרב לשימוש בשעון זה, תוך טענה כי הדבר פוגע בפרטיותם.

בחודש מאי 2012 הורתה עיריית קלנסווה לעובדי החינוך שלה להחתים נוכחות באמצעות טביעת אצבע בשעון נוכחות ביומטרי. עם זאת, ההסתדרות הנחתה את העובדים שלא להיענות לדרישת העירייה, וזו בתגובה לא שילמה משכורת לכמאה עובדים.

הסכסוך הגיע לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, שפסק בפברואר 2014 לטובת העירייה וקבע כי היא הייתה רשאית להחליט כי יש להשתמש בשעון ביומטרי.

כתגובה, ערערה ההסתדרות על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה. בערעור צוטטו חוקרים מהאקדמיה, ובהם פרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב.

(צילום: shutterstock)

לדברי פרופ' בירנהק, קיים הבדל מהותי בין מסירת טביעת אצבע לבין מסירת פרטים אישיים שמזהים את האדם כגון תעודת זהות או כתובת מגורים: "פרטים אחרונים אלה אינם נובעים מהאדם, אינם קשורים בו ואינם אישיים במובן העמוק, האוטונומי, של הביטוי. הם גם ניתנים לשינוי בקלות יחסית. טביעת האצבע, לעומת זאת, היא חלק ביולוגי שמזהה את האדם באופן קבוע ובלתי ניתן לשינוי. לפיכך, כאשר היא ניטלת, מרגישים אנשים רבים כאילו ניטל משהו מהם, או במילים אחרות, שפרטיותם נפגעה". עוד נטען בערעור כי פסק הדין שניתן הוא חסר תקדים מבחינה זו שהוא מתיר למעסיק לחצות את קו הגבול בינו לבין גוף העובד/ת.

גם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש לבית הדין הארצי את עמדתו העקרונית בנושא. לדבריו, כפיית השימוש במערכת נוכחות ביומטרית אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום-הלב של המעסיק ועם חובת ההוגנות המוטלת עליו, נוכח הפגיעה בזכות היסוד לפרטיות ובזכות לאוטונומיה.

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה צפוי להתקבל בשבועות או בחודשים הקרובים.