כעבור שנה התקשר החתן להזמין את בעל התזמורת לאירוע בהפרדה מלאה

מעשה בחתן שהזמין תזמורת שנחשבת ל'יוקרתית' לנגן בחתונת בנו. רגעים ספורים טרם החופה, מבחין בעל התזמורת, ראובן שמו, שברחבת הריקודים שבאולם, לא הועמדו מחיצות בין גברים לנשים, ופנה אל החתן כדי שיסדר את העניין.

"מחיצות?!" - תמה החתן - "בשום אופן לא נעמיד מחיצות בין הגברים לנשים! הלוא כשנפגשנו - הוסיף לטעון - בוודאי הבחנת כי הופעתי מעידה שעדיין איני שומר תורה ומצוות, ומדוע לא ביררת עמי את עניין ההפרדה?!".

"מה פתאום הזמנת תזמורת חרדית לשיר במחול-שדים של ריקודי תערובת?!" התפלא ראובן. השיב החתן: "אנחנו אוהבים מוזיקה יהודית, וגם קצת 'מתחזקים' ומתקרבים ליהדות, אך לא עלה על דעתנו לשנות מ'מנהגינו' ולהפריד בין גברים לנשים", (אגב, יעויין בשו"ת בנימין זאב סי' ש"ז, שהתריע על 'מנהג' שוטים שעברו על איסור ריקודי תערובת, וכשהחכמים מיחו בהם, הם נתנו כתף סוררת והשיבו 'לא יהיה הדבר ולא יקום לשנות מנהגינו הנהוג, ולשנות מעשה אבותינו, והרי נאמר אל תטוש תורת אמך'... וכותב עליהם הבנימין זאב: 'מנהג' כזה הוא למפרע 'גהנם'!).

ראובן הודיע נחרצות שאינו מוכן לנגן ולשיר אם לא יוצבו המחיצות, ובמקום התעורר ויכוח קולני. אבי הכלה, שהינו עורך-דין ממולח, פנה אל ראובן באיום: "אם תימָּנע מלנגן, אגיש נגדך תביעה גדולה לבית המשפט, בגין פיצוץ האירוע שאתה אחראי לו, ותשלם על כך ביוקר!".

הרב המסדר חופה וקידושין, הבחין בויכוח הסוער, והחליט לנסות להשקיט את הרוחות. "אנא מכם – פנה אל הצדדים – זו לא העת לריב ולהתקוטט, מה יֵצא לכם מהריסת החתונה ומתביעות מתישות בערכאות?! יש לי הצעת פשרה: התזמורת המעולה תנגן ותשיר במלוא ההתלהבות, ובתמורה – החתן והכלה לא ישלמו ולו אגורה אחת, אלא רק יעמידו מחיצות...".

שני הצדדים קיבלו, בלית ברירה, את הצעתו של הרב. המחיצות הועמדו, ואכן השמחה היתה גדולה ועצומה.

חלפה שנה, והנה מתקבלת שיחת טלפון אצל ראובן. על הקו היה יהודי שביקש להזמין את התזמורת לשמחת פדיון הבן. ראובן בירר (לאחר שכבר למד לקח): "האירוע יתקיים בהפרדה?". "בוודאי" השיב האיש. ראובן ציין בפני המזמין שלא נהוג להזמין תזמורת כל כך יקרה לפדיון הבן, אך הלה קטעו ואמר: "כבר נוכחנו לדעת שאין טובים מכם".

ראובן שאלו לשמו, ונדהם לגלות, שמדובר בלא אחר מאשר... אותו חתן שאשתקד ניגן בחתונתו. התברר שבמהלך השנה, בני הזוג התקרבו יותר ויותר לשמירת תורה ומצוות, עד שהפכו לבעלי תשובה גמורים.

והנה, לאחר שמחת הפדיון, שהיתה מוצלחת עד למאוד, פנה ראובן אל החתן וביקש תשלום גם עבור שמחת החתונה, "הלוא כל הַסכמתי לנגן בחתונה בחינם, היתה מחמת אילוץ, מפחד האיום הלא-מוצדק מצד העו"ד, ולא מחלתי בלב שלם על התשלום... זאת ועוד, שעכשיו גם אתה מבין שהצלתי אתכם מאיסורים חמורים של ריקודי תערובת וסילוק השכינה משמחתכם, (וכידוע, בחתונה עם ריקודים מעורבים אין מברכים 'שהשמחה במעונו', כי השכינה מסתלקת משם. ב"ח וב"ש באה"ע סי' ס"ב); ואתה גם מודה שהשמחה היתה מושלמת הודות לתזמורת הנפלאה, ומדוע אפוא שלא תשלם את שכרי?!".

החתן טען לעומתו: "הרי הסכמת להצעת הפשרה של הרב, וכבר מחלת על התשלום, וכיצד תחזור ותתבע אותו?!".

עם מי הדין?

'תליוהו ויהיב'

הביא הבית יוסף (חו"מ סי' ר"ה) בשם הרשב"א (בתשובה ח"ג סי' ק"ב), שנשאל אודות ראובן שתבע משמעון תביעה ממונית, שעל פי דין לא היתה לו זכוּת לזְכוֹת בה בבית הדין, והפחידו ראובן, שאם לא יתן לו את הממון - ילשין וימסור אותו למלכות. עמד יהודי אחד, ועשה פשרה ביניהם (בקניין וביטול מודעא), ושילם שמעון לראובן את דמי הפשרה. לאחר זמן, תבע שמעון מראובן את אותם המעות, בטענה שלא נתנם לו אלא מפחד שלא ילשין עליו. ראובן טוען שאין לו עליו כלום, מפני שכבר מחל לו. עם מי הדין?

טרם ניגש לתשובת הרשב"א, הבה ונקדים: הלכה בידינו (חו"מ שם ס"א) ש'תליוהו וזבין - זביניה זביני', דהיינו מי שכפוהו למכור דבר מה - המכר חל, ואין הוא יכול לחזור בו לאחר מכן בטענה שהמכירה היתה בעל כורחו, ולא נתכוון למכור; ואפילו אם ייסרוהו בייסורים, ואפילו תלוהו, עד שמכר את הדבר, וקיבל את דמי המקח - מכרו מכר ואינו יכול לחזור בו, שכן מחמת הייסורים גמר בלבו להקנות, והקנה בלב שלם, שהרי אין לו הפסד, משום שמקבל תמורה כנגד מה שמכר. לעומת זאת, 'תליוהו ויהיב' – מי שכפוהו ליתן דבר מה במתנה – אין מתנתו מתנה (חו"מ סי' רמ"ב ס"א), משום שנתנה מחמת אונסו, ולא קיבל שום תמורה כנגד מה שנתן.

ובכן, השיב הרשב"א: הדין עם שמעון, מפני שאנוס היה לוותר על כספו מחמת פחד ההלשנה למלכות, והרי זה כדין 'תליוהו ויהיב'. ולכן צריך ראובן להשיב לשמעון את כספו!

והיה מקום לומר שאף בשאלתנו, מחילתו של ראובן בעל התזמורת היתה מחמת אונס, מהפחד מתביעתו הזדונית של עורך הדין, וממילא, היה מקום לומר, ששלם ישלם החתן לראובן את דמי שכירות התזמורת.

ברם, יש לדחות את הדימיון לדברי הרשב"א מחמת שני נימוקים:

א) בנידון הרשב"א, אותו שמעון לא התייאש לגמרי מהמעות ששילם שלא כדין (בדומה לדין 'סתם גזילה', שאינה נחשבת ליאוש בעלים, כי הנגזל יודע מי גזלו ובכוונתו לתובעו ולהוציא ממנו את הממון במשפט); אך בשאלתנו, יתכן שראובן כבר התייאש לגמרי מדמי שכירות התזמורת, ולא העלה על דעתו כלל שיפגוש שוב את החתן, והוא יהפוך לבעל תשובה (שניתן לתובעו לדין תורה). והואיל וכבר חל יאוש לגבי תשלום התזמורת, ממילא ראובן אינו יכול לחזור ולתובעו!

ב) יתכן שאיום העו"ד שיתבע את התזמורת לבית המשפט אינו נחשב ל'אונס', כי אין זה ברור שהעו"ד יזכה במשפט והתזמורת תפסיד, כפי שכותב הנתיבות (סי' ר"ה ס"ק י"ב, בשם המהרח"ש): "אם הפחידוֹ להביאו בערכאות של גויים, לכולי עלמא לא הוי אונס, שדווקא במפחידו בדבר שהוא 'ברי היזיקא', כגון במלשינות וכיוצא בזה, הוי אונס, אבל ערכאות לא ברי היזיקא, שלא כל המביאים בערכאות מנצחים, והרבה עשו ולא הצליחו". (אולם נראה שבכל מקרה יש לדון לגופו, והכל כפי ראות עיני הדיין, כי יתכן שלאור המציאות ההפחדה לתביעה בערכאות אכן נחשבת לאונס. יעו"ש בבאר היטב ס"ק י"ג).

ראובן כבר בא על שכרו...

הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, ואמר לנו כדלהלן:

קיימת סברה נוספת לטעון שבעל התזמורת ראובן אינו זכאי לתשלום, וזאת משום שקידש שם שמים ברבים, וגם קיבל כבוד מהרב עבור קידוש ה' הנפלא, וכל מאות המשתתפים כיבדו והעריכו אותו מאוד, וראו כיצד יהודי שומר תורה ומצוות, בר-מעלה מיוחד, ובן נאמן לבוראו, מוכן להתמסר ולהתאמץ כמה שעות, תוך ויתור גמור על שכרו השווה כמה אלפי שקלים, וכל זאת כדי לדבוק בעקרונות יהדותו ואמונתו, (ואולי מעשיו גם הובילו לחזרתם בתשובה של בני הזוג...); ונראה שכל הקידוש ה' המופלא הזה, נחשב כ'תשלום' אותו קיבל ראובן!

ויעויין בבית יוסף (חו"מ סי' ר"ה) שכתב בשם המהרי"ק: "הנאנס לעשות דבר מה, ומטי ליה הנאה מיניה (ומקבל הנאה מסויימת מהדבר), הוי כתליוהו וזבין דזביניה זביני (הריהו בגדר כפוהו למכור, שמכירתו חלה), הגם כי ההנאה שקיבל היא דבר מועט בערך מה שנאנס לעשות"!

וגם בענייננו נאמר – ראובן קיבל הנאה חשובה עבור עבודתו, ולכן, אף אם כעת הוא בא לתבוע את דמי התזמורת במלואם, יתכן שזה רק משום שחפץ לנצל את העיתוי ולקבל גם שכר ממוני מלבד השכר העצום שכבר קיבל, אך לאחר שנאמר לו שאת השכר הגדול כבר קיבל, יתרצה בכך ולא ידרוש תשלום נוסף!

לסיכום: בעל התזמורת אינו זכאי לדרוש את התשלום עבור שכירות התזמורת בחתונה.  

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.