הרב יצחק זילברשטיין
שכח שמינה את ראובן לרכוש עבורו ’חתן תורה’, ומינה גם את שמעון
ובכן, המכירה נפתחה, ומאלפיים שקלים ואילך, נותרו רק ראובן ושמעון, שהמשיכו להתחרות לבדם, כשכל אחד מוסיף על סך חבירו, עד שלבסוף שמעון נקב בסכום המירבי - 4000, וזכה בכיבוד המיוחל...
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם כ"ט תמוז התשע"ה |עודכן
מעשה ביהודי ירא ה', בשם אברהם, שמשתדל לזכות מידי שנה בעליית 'חתן תורה'. בבית הכנסת בו הוא מתפלל, נערכת מכירה פומבית לעלייה זו מספר ימים לפני שמחת תורה.
מאחר ואברהם היה אמור לשהות ביום המכירה מחוץ לעיר, פנה אל חבירו ראובן וביקש שיקנה עבורו את המצוה. ראובן שאלו: "מהו המחיר המקסימאלי בו אוכל לנקוב?". "4000 שקלים" השיב אברהם.
כעבור כמה ימים, כשעמד אברהם לעזוב את העיר, שכח לגמרי שמינה את ראובן לרכוש את החתן תורה, ומשכך, התקשר אל שמעון חבירו, ומינהו שליח לקנות עבורו את העלייה, "עד לתקרה של 4000 שקלים".
(צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)
ובכן, המכירה נפתחה, ומאלפיים שקלים ואילך, נותרו רק ראובן ושמעון, שהמשיכו להתחרות לבדם, כשכל אחד מוסיף על סך חבירו, עד שלבסוף שמעון נקב בסכום המירבי - 4000, וזכה בכיבוד המיוחל...
והנה, לאחר מכן נודע שלמעשה שני המתחרים לא פעלו אלא עבור משלח אחד. בא כעת אברהם המשלח ושואל: האם אני רשאי לטעון 'מקח טעות', ולהסתפק בתשלום מחצית מן הסכום (כי משם כבר לא היו עוד מתחרים בקנייה, אלא רק שני שליחיי), או שמא עלי לשלם את מלוא הסכום לקופת בית הכנסת?...
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
נשאלנו בעבר בשאלה דומה, אודות 'התחרות' בין בעל לאשתו (ששהתה בעזרת הנשים ורצונה היה לרכוש את העלייה לבעלה), כשכל אחד מהם לא ידע שמוסיף על מחירו של בן זוגו – האם צריך הבעל לשלם את המחיר הגבוה בו הסתיימה המכירה?
והשבנו (והדברים מובאים ב'והערב נא' ח"ג עמ' 70), שאין לטעון כאן הקדש בטעות, כי לאיש היתה כוונה ברורה לתרום את הסכום כולו לבית ה', ונדר מה שרצה לנדור (אלא שלא ידע מי מתחרה עמו), ומן הסתם שהחליט הנדיב בליבו, שמכיון שזו תרומה לבית הכנסת – 'גם ברוך יהיה'!
אכן, אין ללמוד משם לשאלתנו, כי בנידון הבעל והאשה, היו בפועל שני קונים (נפרדים, כביכול), כי הבעל רצה לקנות עבור עצמו, והאשה רצתה גם היא לקנות, ולזַכות בעלייה את בעלה, ולכן ניתן להבין שאין כאן מקח טעות, והבעל התנדב ומשלם ברצון.
בשאלתנו לעומת זאת, אין שני מתחרים, אלא מתחרה אחד בלבד, שהרי שליחות השני נבעה מחמת טעות, וברור שהמשלח לא שלחו 'להתחרות' בו עצמו ולהפסידו, וממילא, יש להתייחס למחיר בו נקב השליח הראשון, ולא לְמה שהוסיף עליו השליח השני.
לסיכום: אברהם ישלם רק את המחיר בו נקב השליח הראשון לפני שהתחרה עמו השני.
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.