החליף את הקבלות כדי לזכות ביותר כסף בהגרלה

באחת מחנויות המרכול הגדולים, הוכרז שכל הקונים אצלם ביום שישי, יהיו זכאים להשתתף בהגרלה מיוחדת: לאחר התשלום בקופה, הקונה רושם את שמו על גבי הקבלה שלו, ומשלשל אותה לקלפי, והקונה שקבלתו תעלה בגורל, יהא זכאי לקבל בחזרה את מלוא הכסף ששילם באותה קנייה.

הדבר משך אל המרכול קונים רבים, ואף הגדיל את תצרוכת המוצרים שכל קונה העמיס על עגלתו (שהרי כל אחד 'חולם' שהוא זה שיעלה בגורל, כך שיכול להרשות לעצמו לקנות ללא הגבלה). והנה, ביום שישי אחד, ראובן ביצע רכישה ב-500 שקלים, ולאחר ששילם, הבחין שעל עגלתו של הקונה שמעון, מונחת קבלה על סך 1000 שקלים. ראובן חמד לצון, ומבלי ששמעון ישים לב, החליף בזריזות בין הקבלה שלו לקבלת חבירו...

רשם אפוא ראובן את שמו על גבי קבלת שמעון, וגם שמעון, שלא הבחין בסכום הנקוב על הקבלה שברשותו, רשם את שמו על גביה, ושלשלו השניים את הקבלות לתוך הקלפי.

דבר אחד ראובן לא ידע – שמעלליו צולמו היטב במצלמות הנסתרות שהותקנו במקום. אחראי המרכול החליט, שהיות וזכות ההגרלה ניתנת עבור סכום הרכישה שהקונה רכש, ממילא ברור הדבר שאם הקבלה עם שמו של ראובן תעלה בגורל, הרי ששמעון יזכה באלף שקלים.

ובכן, ההגרלה נערכה, ועל הקבלה שעלתה בגורל היה נקוב שמו של... שמעון, והסכום – 500 שקלים, דהיינו הקבלה המקורית של ראובן.

כעת בא האחראי ושואל: לאחר שהחלטנו שהעיקר מבחינתנו הוא עצם הקבלה עם סכום הרכישה, והשם הוא רק מגלה מי הוא זה ששילם את הסכום (וכלל לא המכריע בעצם הזכייה) - האם עלינו להעביר כעת את ה-500 שקלים לראובן הגנב? האמנם נמצא חוטא נשכר?!

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

כשראובן הניח את הקבלה שלו אצל שמעון, הרי שוויתר והפקיר את זכותו בקבלה זו, ומסרה לידי שמעון שהוא יגריל אותה לעצמו. ונמצא ששמעון זכה בקבלת ראובן, למרות שגם בקבלתו המקורית יכול היה לזכות. ונאה להמליץ על ראובן "מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו" (ב"ק כ"ח.) - את הקבלה שנתן לידי שמעון, נתן, ומה שחשב לזכות לעצמו, גם לא הגיעו!

ומה שטוען האחראי שהעיקר בהגרלה זו הוא סכום הקנייה והרי ראובן הוא ששילם את הסכום, אין זו טענה, כי שמעון אכן קנה בחמש מאות, שבכלל אלף - חמש מאות...

ולכן, יש ליתן את החמש מאות שקלים לשמעון!

ולראובן יש לקרוא ולציין בפניו שני דברים: ראשית כל, יש להראות לו את דברי הגמרא בסוטה (ט'.) "כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנים לו, ומה שבידו נוטלים הימנו"! וביאר רבינו הבן איש חי זי"ע ('בן יהוידע'): "הרי זו מידה כנגד מידה, כיון שהוא היפך ועיקם ראיית עינו, שנתן עינו במה שאינו שלו, שנמצא אינו רואה ראייה ישרה אלא הפוכה לאחור, על כן, עם עיקש תתפתל, שיתהפכו ויתעקמו אותיות עי"ן, להיות צירוף ענ"י, שישאר עני מכל אשר יש לו בידו, שנוטלים אותו ממנו!"

ושנית – יש להראות לראובן את דברי שלמה המלך בסוף קהלת (י"ב, י"ג) "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", ואומר התרגום: "סוף פתגם דאתעבד בעלמא בצנעא, כולא עתיד לאתפרסמא, ולהשתמעא לכל בני אנשא, בגין כך ית פתגמא דה' הוי דחיל, וית פיקודוהי הוי נטיר דלא למיחב בסתרא". פירושם של דברים: סופו של כל דבר שנעשה בצנעה, להתפרסם, ולהשתמע לכל בני האדם.

רק לחשוב ולצייר בדמיוננו, איזו בושה תכסה את פנינו ברגע שנגיע לעולם האמת, וכל מה שעשינו ופעלנו עלי-אדמות - יתגלה וייחשף לעין כל...

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.