השפן - מעלה גרה?

דניאל בלס – הקדמה חשובה (בהסכמת כותב המאמר(:

חשוב להבהיר כי זהותו של השפן המקראי אינה ברורה בגלל שינויי שפה. היצור המוכר כיום בשם "שפן הסלעים" זוהה בשם זה רק החל מן המאה ה-19 יחד עם חידוש תרגומים והשפה העברית. יש לציין כי בכל תרגומי התנ"ך הקדומים, כמו גם בכל המילונים העתיקים שנכתבו באלף השנים האחרונות, זוהה השפן המקראי תמיד בתור הארנבון (Hare). שפן הסלעים לעומת זאת (Hyrax) אינו מופיע בשום תרגום קדום. מעניין שגם תרגום אונקלוס פירש את השפן בשם "טַבְזָא" (שפירושו מרקד או מקפץ. זאת בעוד שפן הסלעים דומה יותר לחולדה גדולה, ואינו מהיר תנועה). זאולוגים רבים טועים לזהות את השפן המקראי עם היצור המוכר כיום בתור "שפן הסלעים".

באופן אירוני, רוב הישראלים ששומעים את המילה "שפן" (כמו בשיר "השפן הקטן", בביטוי "שפני מעבדה" או אפילו בסרטוני "באגס באני") מדמיינים לעצמם את השפן בתור הארנבון המצוי - ומסתבר כי מבחינה היסטורית ואטימולוגית הם גם צודקים, כי השם המדעי-עברי לוקה בחסר.

כך נראה "שפן הסלעים" (Hyrax):

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/d/d1/Procavia_capensis.JPG

וכך נראה הארנבון המצוי(Hare):

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/ba/Osterhase.jpg

וכך נראית ארנבת(Rabbit)

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/8/80/Kaninchen.jpg

קריאה מהנה!

מידי פעם בפעם צצות ועולות השאלות בדבר זיהויו של השפן המקראי: האם זה מין ממיני השפנים הקיימים בזמננו אנו? והאם הוא אכן מעלה גירה, וכפי שהתורה כותבת: "ואת השפן כי מעלה גירה הוא ופרסה לא יפריס..." (ויקרא יא, פס ו). לכן ראיתי לברר את העניין כשלמה מפי סופרים ומפי ספרים, כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.

ברירה טבעית במיני השפנים

ראה ראיתי שהרב יהושע ענבל, כתב בדבר זיהויו של השפן המקראי דברים נאים המתקבלים על הדעת, וכך לשונו: "אפשר [שמדובר כאן] על תת מין, ז"א שהיו ארנבות מעלות גירה ממש, והיו ארנבות בעלות העלאת גירה חלקית, וכתוצאה של ברירה טבעית מסוימת התרבה המין שלפנינו על קודמו. בפרט: אם מינים אלו יכלו להתרבות זה מזה, זוהי סיבה טובה שהמין הראוי יותר להישרדות יתרבה על חשבון חברו. העלאת גרה במובן הרגיל מצריכה מזון המתאים לכך (צומח בעל לחות גבוהה, המתכלה בשנות בצורת), ומצריכה שעות נוספות של פעילות אכילה. או יותר מכך: ישנם מצבים בהם הריבוי בין שני מינים מביא תוצר הזהה לאחד מהם בלבד. במקרה כזה, לו יצוייר שחיו שני מיני שפנים בשני אזורים מרוחקים, די בהבאת שפן אחד שאינו מעלה גירה לאזורינו בכדי להפוך תוך כמה מאות שנים את כל השפנים הזהים לו". עכת"ד. 

מקורות התומכות בגישה זאת

מכיוון שעל פי גישה זאת, יוצא שאותו תת – מין שהיה מצוי אצל עולם השפנים נכחד [כנראה] כתוצאה של ברירה טבעית במיני השפנים. נביא מספר מקורות שמהם משמע שכך הדבר:

* הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל, מנהיגה הדגול של יהדות גרמניה במאה ה – 19, טוען כי השפן והארנבת המקראיים נכחדו.

* הרב מאיר בן יחיאל לייבוש זצ"ל (המלבי"ם) בהתייחסו לשפן המקראי, כתב מפורשות שעסקינן במין מסויים בתוך משפחת השפנים, וז"ל: "והנה במין השפן, נמצא מין אחד הנקרא "וואווער", משכנו בנקרת הסלעים שעל הר סיני והוא מעלה גירה". (פירושו על ספר ויקרא, פרשת שמיני, פרק יא, פס ו.)

* הראשל"צ הרה"ר שלמה עמאר, שנחשב לגאון עצום בנושאי כשרויות וזיהוי בעלי חיים (עיון קצר בספרי השאלות והתשובות שכתב מעיד על כך) אוחז בדבריו של המלבי"ם, שאכן עסקינן במין מסויים בתוך משפחת השפנים. (שו"ת שמע שלמה ח"ה, דף נו, וכן כתב מפורשות בחלק ו. ע"ש).

* בספר "החי והצומח בארץ – ישראל" כותב שידוע על מין שפנים שנכחד (כרך 7 עמ 233).

* רבנו סעדיה גאון תירגם את המילה שפן ל – אל – ובר". ור"י קפאח זצ"ל כתב, שרס"ג התכוון באל – ובר – "לבעל חי קטן מעלה גרה ממשפחת המכרסמים בעל שער אפרפר רגיש מאוד לחום ולקור". ועוד כתב: "ויש מין אחד הדומה לו שאינו מעלה ונוהג לנענע לחי התחתון ונראה כאילו הוא מעלה גירה". (פירושי הרס"ג על התורה, עמ צה. וכן עיין פירוש דעת מקרא לספר ויקרא, פרשת שמיני, פרק יא, פס ו, בהגהות. ע"ש). יוצא מהרב קאפח זצ"ל שהשפן המקראי אכן מעלה גירה, והוא דומה לשפן הידוע לנו. העולה מכל האמור שבהחלט יכול להיות שאותו שפן שאליו התכוונה התורה הוא תת – מין בתוך משפחת השפנים, וייתכן גם כן שזהו אחד מבעלי החיים שנכחד כליל מן העולם כמו בעלי חיים רבים שהיו ואינם עוד (כמו הממותה, נמר הסיף, פיל ננסי וכיו"ב), או שאיננו ידוע כיום לחכמי הטבע.

השפן

א. הגמרא במסכת עבודה זרה דף מ. אומרת שכל דג טמא אין לו שדרה. שואלים "התוספות" (שם בדיבור המתחיל במילה "ובדגים") מדוע אפוא לא מנתה התורה סימן זה בין סימני הטהרה? ועונים בעלי התוספות שהתורה מנתה רק סימנים חיצוניים... ובלשונם: "והא דלא חשיב ליה תנא בהדי סנפיר וקשקשת היינו משום דסימני גוואי לא קא חשיב". [ההדגשה של הרב במקור]. מוכח אפוא שהעלאת הגירה אינה אלא הלעיסה החיצונית ולא צורת העיכול הפנימית, וללעיסה זו שותפים גם השפן וגם הארנבת.

ב. כשהגמרא במסכת חולין דף נ"ט. רוצה לתאר בעל חיים שאי אפשר לדעת אם הוא מעלה גירה אם לא, אומרת היא: "מצא בעל חיים שפיו גמום" (חתוך). כלומר, כיוון שפיו חתוך אין לדעת אם מעלה הוא גירה אם לא, ומדוע? הן ניתן לראות את מערכת העיכול שלו, ברור אפוא בעליל כי עיקר סימן העלאת הגירה הינו בפה, ולאו דווקא בדרכי העיכול. ועלינו להדגיש כי חכמינו בתלמוד לא הסתפקו בקביעות כלליות אלא פרטו לפרטי פרטים את מערכות העיכול של בעלי החיים השונים כל אימת שדנו על תכונות בעלי החיים, ניתחו לפרטי פרטים את מבנה אבריו הפנימיים כולל מערכת העיכול, כפי שמבואר בתלמוד במכת חולין". עכת"ד. (פירושו לספר הכוזרי, ח"ב, עמ 197 – 198(.

* הרב פרופ דוד צבי הופמן זצ"ל, ראש בית המדרש לרבנים בברלין, בפירושו לויקרא, אומר, כי התורה לא נתכוונה לסימניה האנטומיים של הארנבת (שהיא חסרה את הארבעה תאים בקיבה של מעלי הגרה) ונתנה רק סימן חיצוני, היינו שהארנבת מניעה את לסתותיה בדומה למעלי גרה, ועל ידי כך היא נראית לעין כמעלה גרה. התורה רצתה למנוע טעות, כי ע"י המראה החיצוני היא נראית כמעלה גרה ואפשר לטעות ולחשוב אותה לחיה כשרה. והוא הדבר גם בשפן (עיינו בפירושו זה, תרגום עברי, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים(.

* הגאון המפורסם רבי יחיאל יעקב וינברג זצ"ל כתב מופרשות ש"נראית דעתו של רד"צ הופמן, שמוכיח אותה בראיות בלתי מעורערות", וכן כתב ש"כל החוקרים החזיקו בדעה זו של רד"צ הופמן. עי למשל בספר החי של התנ"ך למר יהודה פליקס, תל - אביב, תשט"ו, הוצאת סיני". עכ"ד. (שו"ת שרידי אש ח"ב סי יז. ע"ש(.

5) ראיתי באחד מהמאמרים שמצויים ברחבי האינטרנט ועסקו בנושא, שעמדו על נקודה מעניינת, וכך כתבו: "מן הראוי להעיר, כי תנא דבי רבי ישמעאל אמר: "ואת הגמל כי מעלה גרה "הוא", שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב הוא" (חולין נ"ט, א). גם הרמב"ם כתב: "וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה חוץ מהגמל" (הלכות מאכלות אסורות פ"א, ה"ב)... ויכול להיות שתנא דבי רבי ישמעאל והרמב"ם ביקשו, כנראה, להבהיר שרק הגמל הוא אכן מעלה גרה כמו מעלי הגירה הטהורים, ואילו השפן והארנבת הם מעלי גרה חלקיים בלבד (ראה "שיחת חולין" של הרב אמתי בן דוד בעמ ת"י שהרגיש בכך). השפן כארנבת מניע את לסתותיו כמו מעלה גרה ומבנה הגולגולת של הארנבת והשפן בנויות כשל גולגלות של מעלות גרה, ולא כשל בהמות וחיות שאינן מעלות גירה...". עכת"ד.

* הרב זמיר כהן שליט"א עמד גם הוא על רעיון דומה (של העלאת גירה חלקית), ולקחתי את עיקר דבריו והתאמתי אותם לעניינינו, ולהלן עיקרם: "הקורא בתורה בעיון את נוסח הפסוקים העוסקים באיסור אכילת בעלי החיים שקיים בהם סימן טהרה אחד, אינו יכול שלא לתמוה על איזכור העלאת גירה בארנבת ובשפן. הניסוח מצביע, לכאורה, על תכונה זו כסיבה לאיסור. הנה לשון התורה: "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה... את השפן, כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס, טמא הוא לכם. ואת הארנבת, כי מעלת גרה הוא [היא], ופרסה לא הפריסה, טמאה הוא [היא] לכם". (ויקרא יא, פס ג – ז). מה פשר מילת הסיבה כי המופיעה כאן? וכי בגלל שבעלי חיים אלו מעלים גירה הם אסורים באכילה? היה ניתן לבאר את כוונת הפסוק להמשך שהיה אמור להיות כתוב: "את השפן, כי רק מעלה גירה הוא ופרסה לא יפריס", אך המילה רק חסרה כאן. ובכלל, לשם מה הוצרך להזכיר את סימן הטהרה כאשר הא לומר את סיבת האיסור?

חז"ל למדו מכאן ברובד הדרש שבפרד"ס התורה, שגם בעת צורך להזכיר חיסרון, יש לפתוח תחילה במעלה ורק לאחר מכן לומר את החיסרון. אולם על פי הפשט יש לומר כי לאור העובדה שמערכות העיכול ואופני העלאת הגירה של הארנבת והשפן שונות ממערכות העיכול והעלאות הגירה של מעלי הגירה הטהורים, ניסחה התורה את דבריה בנוסח מיוחד. נוסח זה מרמז כי גם העלאות הגירה הללו הן סיבה לאיסור. לכן אמרה: "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה וכו את השפן, כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס וכו." לפי שאצל בעלי החיים אלו שאינם מפריסים פרסה לא קיימת לא קיימת העלאת גירה מלאה ומושלמת כמו זו שבמפריסי הפרסה, אשר היא היחידה הנחשבת בתורה להעלאת גירה אמיתית המהווה סימן טהרה". עכ"ד. (הרעיון, ועיקר הדברים לקוחים מתוך מאמר פרי עטו של הרב זמיר כהן, שפורסם במגזין הידברות, גיליון מספר 20, עמ 19).

לסיכום: בין אם השפן המקראי הוא תת – מין שנכחד בעבר, ובין אם הוא חיה המוכרת בימינו, יש די והותר מקורות תורניים ומחקריים שעליהם אפשר להישען, ומהם להוכיח שאכן התורה צדקה באומרה: "ואת השפן כי מעלה גירה הוא ופרסה לא יפריס..." (ויקרא יא, פס ו(.

הערת הכותב: חשוב להדגיש שזה רק פירוש אפשרי, ויכולים להיות הסברים אחרים לשאלה. יחד עם זאת עלי להסביר לקוראים שאין פירוש התשובה אי איזו הודאה באבולוציה, כי "ברירה טבעית" אין פירושה התפתחות, אלא פשוט היכחדות מינים מסויימים על פני מינים אחרים, וגם חז"ל מעידים שהיו מינים מסויימים של בעלי חיים שנכחדו, כגון התחש. חשוב להדגיש נקודה זו, כי  הרושם שנוצר מהתשובה הוא אמונה בתאוריה האבולוציונית, וזה לא יכול להיות לעולם, שכן, מלבד העובדה שהיא איננה מוכחת, היא גם בלתי אפשרית מבחינה מדעית (וכמו שכותב פרופ מ טרופ בספרו: בריאה - מוצא החיים, עמ 225)