סכנת הדרוויניזם החברתי

צ´ארלס דארווין פיתח תיאוריה שנקראה בשם "תיאוריית האבולוציה". תיאוריה זו גרסה, בקיצור נמרץ, שכל הבע"ח המורכבים התפתחו מבע"ח פשוטים יותר שקדמו להם, בתהליך של מוטציות אקראיות שגרמו לתוספת בצופן הגנטי, ואותם חיות שהיו מספיק חזקות לעמוד בשינוים היוו את התשתית לדור הבא של בע"ח המתקדם יותר בשלב האבולוציוני, והכל בבחינת – "החזק שורד".

בעקבות תיאוריה זאת, צ´ארלס דארווין הסיק מסקנות חברתיות – אנתרופולוגיות שמכילות בבסיסן אסון מוסרי, וכך הוא כתב: "בעולם הפראים, החלשים בגוף ובנפש מחוסלים במהרה, והנשארים בחיים מפגינים בריאות שופעת. אך אנו בני התרבות, עושים הכל לבלום את תהליך החיסול. אנו בונים בתי מחסה למפגרים, לבעלי מום ולחולים, אנו מארגנים תמיכה לעניים, ורופאינו מתאמצים בכל כוחם להציל חיים עד הרגע האחרון. יש יסוד לחשוב שבאמצעי החיסון הצילו אלפים, שבעבר היו מתחסלים עקב מבנה רופף, ממחלת האבעבועות. כל מי שמצוי בגידול בהמות לא יהיה לו ספק ששיטותינו מזיקות מאוד לגזע האדם. מפתיע הוא, כמה גורם חוסר תשומת – לב, או טיפול בלתי הולם לתנאי הטבע, לניוון של חיות מאולפות... כבר אין היום אנשים כה נבערים שיאפשרו לחיות הבלתי רוצות להתרבות – מה שאין כן לגבי בני אדם" (השואה – לקט דברים, עמ´ 161)

וכן במכתב מה – 3.6.1881 כתב דארווין מפורשות: "אין סופי הוא מספר הגזעים הנחותים שיחוסל בעתיד הלא רחוק על ידי הגזעים העליונים על פני כדור הארץ". (שם).

בעקבות התמורות הגדולות שחלו במאה ה- 19, תיאוריה האבולוציה החלה לקנות שביתה בלב ההמונים, ו"מדענים" שונים באירופה פיתחו תיאוריות שהתבססו על ה"דרוויניזם החברתי" ועיקרן היה חלוקת העולם לגזעים שונים, ובמיוחד לנחותים ולעליונים. על פי תיאוריה זו, גזעים חזקים גוברים על גזעים חלשים – בדומה למצב בו בעלי חיים חזקים טורפים את החלשים. הנאצים האמינו, כי תיאוריה זו מצדיקה את רדיפתם של הגזעים שנחשבו בעיניהם כנחותים, שכן מדובר "בצו הטבע". (עיינו בלקסיקון השואה, איתמר לוין, עמ´ 92 – 93). 

בין המדענים היו הרוזן ארתור דה גובינו, שפרסם את ספרו "מסה על אי השוויון בין הגזעים האנושיים", ויוסטון סטיוארט צ´מברלין. בספריהם, פירטו על נחיתות העם היהודי, והתבססו על הדרוויניזם החברתי כדי להמחיש מדוע הגזע הלבן הטהור הוא החזק ואמור לשרוד, בעוד היהודים הם גזע נחות שצריך להיכחד "למען טובת האנושות". תיאוריות אלו, שמרכזן שנאת יהודים ביולוגית ולא דתית, היוו יסוד לאנטישמיות המודרנית כפי שהתפתחה במאה ה- 19, והובילו במאה ה- 20 לפיתוח תורת הגזע הנאצית (פיסקה זאת מצוטטת מתוך "ויקיפדיה" ערך "דרוויניזם חברתי").

הגזענות המודרנית שנבנתה על בסיס תיאורית האבולוציה של דארווין לא התמצתה בדיונים על מקומם ותרומתם של הגזעים בחברה האנושית ועל מהות הניגודים הבין – גזעיים. המושג גזע התקשר עד מהרה בתודעתו של יחיד עם מראהו של אדם, תווי פניו, מבנה אבריו השונים, תנועת גופו וחלקי גופו – וכיוצא באלה. ג´טג´ מוסה (mosse) כותב: "את התיאוריה בדבר ההבדלים הגזעיים ניתן היה להבין לא רק במובנה המיתי. נהפוך הוא – אפשר היה לזכות אותה בפופולאריות יתר על ידי סטריאוטיפים. האדם הארי הצטיין בדמות הפיסית הקרובה לאידיאל היופי הגרמני. היהודי היה ניגודו הקיצוני. (פיסקה מצוטטת מתוך הספר "שנאת ישראל לדורותיה", עמ´ 364).

למעשה הדארוויניזם החברתי של היטלר, לא היה רק כיסוי לחיסול היהודים, אלא הוא היה דארווניסט חדור שהאמין בכך במאה אחוז, כידוע לכל אחד שקצת חקר את נושא השואה (לתוספת עניין מומלץ לקרוא את דבריו של הרב דוד שלם, בספרו "מנגינת האופל", מעמ´ 199 והלאה).

והראיה המובהקת ביותר לכך היא - רצח של בני אדם שאינם פרודוקטיביים, שאותו יישמו הלכה למעשה הנאצים על אחיהם הגרמנים ב"מבצע האותנסיה". איאן קרשו תיאר את ה"מבצע": "הצוותים הרפואיים של בתי החולים לחולי נפש בחרו בעצמם את החולים שישתתפו "במבצע האותנסיה"... שמות של החולים שנבחרו סומנו בצלב אדום, ומי שחסו על חייהם סומנו במינוס כחול לצד שמם. ההריגות, רובן בגז פחמן חד – חמצני, נעשו בידי רופאים בלי שום כפייה בבתי חולים נבחרים לחולי נפש, שהנודעים ביותר לשמצה בהם היו: גראפנק, הדאמאר, ברנבורג, ברנדנבורג, הרטהיים, וזוננשטיין. בתוכנית האותנסיה של היטלר נרצחו (עד אוגוסט 1941) בין – 70 אלף, ל – 90 אלף חולים. (איאן קרשו, היטלר – נמסיס, עמ´ 248). 

על האותנסיה כתב איאן קרשו כך: "פירושו של דבר [האותונסיה] היה הנדסה גזעית באמצעות רצח המוני, שצידוקה הוא אידיאולוגיה של דרוויניזם חברתי, ולא "המתות חסד" במשמעותה המקובלת בתור שחרור שחרור מרצון ממחלה סופנית". (איאן קרשו, היטלר – נמסיס, עמ´ 244).

וכך ראיתי באחד ממאמריו של הרב צבי ענבל שליט"א: "השערת ההתפתחות (האבולוציה) ומניעיה", אשר התפרסם בספר הראשון של "אל המקורות" בעמ´ 298 – 303, וכך הוא כותב: "העיוות הנורא שנוצר ע"י אימוץ רעיונות תורת ההתפתחות (האבולוציה) לתחומי החברה בא לידי ביטוי מזעזע בתורתו של היטלר ימ"ש: תורת השבחת הגזע שגרסה בין היתר "המתת חסד" של חולים חשוכי מרפא בטענה כי: "בטבע אין רחמנות על היצורים החיים הנמוכים בהשמדתם במלחמת הקיום, וההליכה נגד הטבע גורמת אובדן לאדם... (מלחמתי עמ´ 314) ". ע"כ.

למעשה את התיאוריה של צ´רלס דרווין אפשר לסכם במילותיו של אדולף היטלר עצמו: "האדם אינו אלא בקטריה קוסמית מגוחכת". (איאן קרשו, היטלר – נמסיס, עמ´ 436).

יש לדעת, שכאשר אנחנו באים לשלול את האבולוציה, מלבד העובדה שהיא איננה מוכחת אלא היא בלתי אפשרית מבחינה מדעית (וכמו שכותב פרופ´ מ טרופ בספרו מוצא החיים, עמ´ 225), אנחנו באים לשלול הפן המוסרי שעולה מהנסיון של המדענים להוכיח שכל בני האדם אינם אלא קופים מתקדמים (או "בקטריות מגוחכות"), שהרי זעקתו של אברהם אבינו: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני" – מהדהדת עד עצם היום הזה. 

עולם המדע לצערנו לעולם לא יוותר על נושא האבולוציה, כמה שיהיה מטופש ולא רציונאלי, מהסיבה הפשוטה שאין להם משהו אחר להישען עליו... אנחנו, שיודעים את העובדה אשר פיהם ידבר שווא וימינם ימין שקר, חייבים להילחם בתופעה בכל האמצעים האפשריים, מכיוון שאנו יודעים היטב לאן יכולים תרבות שאין לה את האמונה באלוקים להגיע – והרגוני! וכך, נתתי לדוגמא את המציאות שהגרמנים רצחו את אחיהם (ולא רק יהודים) במבצע האותונסיה, רק בגלל שחוק הטבע של דארווין הוא ש"החזק שורד", ואין מקום בחברה לאנשים שאינם פרודוקטיביים... ולמעשה אנחנו יודעים טוב מאוד לאן השכל האנושי יכול למשוך את האדם כאשר אין לו יראת אלוקים. וגם אם כיום אתה לא רואה בעיות מוסריות מצד המדענים, מי אמר שההיטלר הבא לא מחכה מסביב לפינה? ובמיוחד לאור העובדה שהמדע בנה לו כבר יסודות שעליו הוא יכול להישען... ויצר לב האדם רע מנעוריו וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום...

וכך כותב הרב מ. נויגרשל שליט"א: "המוסר האנושי, הינו פועל יוצא של הרגשות בני אדם, על פי כללי המוסר הזה, "מוסרי" הינו מה שרוב בני האדם חושבים אותו כמוסרי. במצב זה ניתן להגיע לאבסורדים שכן דעת בני אדם מסוגלת לסבול כל זוועה ואף להצדיקה לו רק יינתן להם פרק זמן ארוך דיו להתרגל. חז"ל מרחיבים את הדיבור על אודות משפטי סדום, מפרטים הם את פרטי הדינים והמשפטים שהיו מקובלים בסדום, חכמים מלמדים אותנו בצורה זו כי סדום לא הייתה אנרכיה, סדום הייתה "מדינת חוק" אלא שההיגיון על פיו הייתה בנויה מערכת חוקיה היה היגיון הפוך לזה המוכר לנו. כגון: מי שנותן צדקה או מכניס אורח נענש, הפוצע את חברו ומקיז את דמו, זכאי לקבלת פיצוי וכדו´. ואם יאמר אדם: "אין היגיון בחוקי סדום והם גם אינם מוסריים, אני בן אדם מוסרי, על חוקי סדום לא היו משפיעים", מלמדת אותנו התורה כיצד לוט הסתגל כה מהר לחוקים אלה, ועד מהרה הפך לשופט בסדום, וזאת למרות ניסיונו אצל אברהם אבינו. כמו כן מתארים לנו חז"ל את "מיטות סדום" המפורסמות. על פי המתואר בחז"ל היו בשערי סדום מיטות באורך אחיד, מי שהיה קצר מידי היו מותחים אותו ואת הארוך היו מקצצים. הרעיון מאחורי המיטות האלה הוא שכולם "מתיישרים עם הקו" בהגיעם לסדום, כה עוצמתית ומשכנעת היא הפילוסופיה של סדום! לעומת זאת, מוסרם של החכמים - מוסר אלוקי הוא, קבוע ובלתי ניתן לשינוי, ואני נתון לשינויי הזמן, המקום ומצב רוחם של בני האדם. (ביאורו של הרב מ. נויגרשל, לספר באר הגולה, עמ´ 44 – 45).   

תורתנו הקדושה היא תורה ה´ אשר מדריכה אותנו לפי ההנהגה האלוקית וממילא היא מכתיבה דרכי מוסר ואורחות חיים, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. והיא אשר מהווה את התפיסה המוסרית הגבוהה ביותר. וכל ניסיון לבנות ערכי מוסר שאינם מושתתים על אדני התורה, אלא על אדני ההיגיון האנושי - בהכרח שמובילים לאסון, וכמו שהוכחתי.