אוכל כשר למהדרין במילואים? גדול על צה"ל

כבר נפוליאון קבע כי 'הצבא צועד על קיבתו'. אולם כשמדובר בחיילים שומרי תורה ומצוות המקפידים על כשרות מהודרת, הם נאלצים לעיתים לצעוד על קיבה ריקה. הצבא ערוך לגיוס בחורי ישיבות חרדים? לא לפי הדיווחים מהשטח. כך למשל התפרסם לפני יומיים בדף הפייסבוק 'דוסים מצייצים' סיפורו של קצין מילואים חרדי בשם מוטי פרידמן שלא הצליח לקבל אף ארוחה כשרה למהדרין מהצבא במהלך ימי המילואים האחרונים שלו.

"גוייסתי השבוע ביום א' לתרגיל (...) מדובר בתרגיל מדמה לחימה והוא מתנהל כל שעות היממה (פה ושם כמה שעות שינה כשכבר קורסים)  אינני מפונק, אך גופי זקוק למזון." פתח פרידמן את הפוסט שלו.

"ביום הראשון כששאלתי בארוחת הצהריים אם יש מנה בהכשר מהדרין, שאלו אותי מה זה?
קצת הופתעתי. כי לפני המילואים. נפל דבר... התקשרו אלי מהצבא! ולהפתעתי שאלו אותי איזה אוכל אני אוכל: טבעוני, צמחוני, או גלאט? (...) מיד עניתי בשמחה שאני אוכל רק, אבל רק גלאט! והודיתי לצה"ל על האכפתיות.
אז אכלתי לארוחת צהריים לחמנייה שנותרה מארוחת הבוקר. (קצת יבשה לטעמי, אבל לא נורא.)"

"בארוחת הערב הגישו סנדוויצ'ים מפתים בלחמנייה. ובתקווה מחודשת שאלתי ועיניי בורקות: הבאתם לי מהדרין. נכון? (הרי טרחתי להסביר להם בבוקר, מה זה מהדרין, ולמה רק את זה אני אוכל.) אההה... לא. קצין הלוגיסטיקה אמר שיבדוק.
אז אכלתי לארוחת ערב את הלב."

"ניגשתי למפקדי ושאלתיו אם יימצא לי זמן לקפוץ לאיזה מרכול בסביבה לקנות לי משהו. 
המפקד התעצבן. ממש כעס!
אני הרי דיברתי אישית עם מי שצריך. שם במלכ"א. ולא פעם אחת! שלא ייקרה מה שקרה באימון הקודם. והבטיחו לו אישית שהכל מסודר! הוא סוגר וחותם.
אז מה נהיה? מה נסגר? 
אבל בדיוק הגיע בקשר הודעה חשובה נורא. ורצנו שנינו לעבודה.
למחרת (...) בארוחת הצהריים החברה אוכלים עוף מוקפץ, שמריח טוב. ואני בודק אם נשארו שאריות מהלב של אתמול.
אז אכלתי לארוחת צהריים מנת מוטיבציה בתיבול קל של חוסן נפשי..."

אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

בהמשך, עירב פרידמן גם את הרבנות – ללא הצלחה.

"רב הפיקוד הגיע לביקור ושוב פתר את הבעיה בשיתוף עם קצין הלוגיסטיקה והרב החדש. 
והבעיה נפתרה מחדש. וכבר באותו ערב הגיע משלוח של עשר מגשיות עם מזון גלאט קפוא...
שניצל תירס בקיפאון עמוק. ולידו גוש נוצץ שטוען בתוקף שהיה בצעירותו אפונה ירוקה.
יש תנור במטבח וזהו אתה מסודר!
בקיצור כפי שבטח כבר ניחשתם. התנור לא היה בסוד העניין."

מאחר שהתנור לא עבד, מצא עצמו פרידמן חוזר מהמילואים בלי שקיבל ולו ארוחה אחת מצה"ל.

"עכשיו כבר יום רביעי, תשע בערב. ואני ברכבת הביתה. עייף, רעב, וקצת נבוך. 
קצין שלם בצה"ל! וזה מה שמעסיק אותו? אוכל?!
לא. לא קיבלתי מצה"ל אפילו ארוחה אחת כשרה מאז יום ראשון בשבע בבוקר, ועד יום רביעי בשבע בערב."

מי שהציל את פרידמן מהרעבה מוחלטת, כך הוא כותב, היה דווקא חייל פשוט ממוצא רוסי בשם איליה סלוצקין, שרחמיו נכמרו על הקצין המצוי בתענית מתמשכת. סלוצקין נסע לחפש מסעדה כשרה למהדרין, מצא, והביא לפרידמן מנת אוכל ארוזה – כשרה למהדרין. "יש יהודים טובים בכל מיני אריזות ובכל מיני מבטאים" –  היתה אחת ממסקנות הפוסט שרשם פרידמן. ומסקנה אחרת לסיכום? "תזכירו לי בפעם הבאה להביא סנדביצ'ים מהבית."