6 ממצאים ארכיאולוגים מתקופת בית ראשון

לא מעט אנשים – בכירי אש"ף, למשל – אוהבים לטעון שמלכות יהודה וישראל לא היו ולא נבראו, ובית המקדש הראשון מעולם לא עמד על תילו. למעשה, הם אוהבים גם להכחיש את קיומו של בית המקדש השני, אבל זו כבר מלאכה קשה יותר שכן מאותה תקופה קיימים אלפי ממצאים ארכיאולוגיים ותיעוד רב. עם זאת, גם תקופת מלכות יהודה וישראל בזמן בית המקדש השני הותירה שרידים ארכיאולוגיים מעניינים. הנה כמה מהם.

1. מנסרת סנחריב: סנחריב היה מלכה של המעצמה האשורית (באזור עיראק ותורכיה של ימינו), לפני כ-2,700 שנה. שנים ספורות לאחר המלכתו יצא סנחריב להילחם בממלכת יהודה, אחרי שחזקיהו המלך פרק את עולו של סנחריב מעליו.  לאחר המלחמה חרטו סופרי סנחריב על עמודי אבן גדולים בצורת מנסרות את תיאור המלחמה, שמקביל לתיאור הנמצא בתנ"ך. כך למשל, מוזכר בספר מלכים כי "ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה, עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם", ובמנסרת סנחריב: "ואשר לחזקיהו היהודי שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות, והערים הקטנות שהיו רבות באזור ... צרתי עליהן ולקחתיהן"; בתנ"ך מתואר מצור על ירושלים: "וישלח מלך אשור ... אל המלך חזקיהו בחיל כבד ... ויעלו ויבאו ירושלם ...", וכך גם במנסרת סנחריב: "כציפור בכלוב סגרתיו בירושלים, עיר מלכותו".

2. כתובת השילוח; כאמור, המלך חזקיה, שמלך על יהודה לפני כ-2,700 שנה, פרק את עולו של סנחריב שליט המעצמה האשורית, וידע שסנחריב יבוא להילחם בממלכת יהודה. בספר מלכים מתואר כיצד התכונן חזקיהו למערכה בשתי דרכים: האחת - ביצורים ובניית חומה חזקה סביב לירושלים, והשנייה - הטיית מימי מעיין הגיחון לתוך העיר, וחציבת תעלה בתוך ההר שתוליך את מימיו. עבודת הביצורים מתוארת בתנ"ך: "ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ... ויחזק את המילוא ... ויעש שלח לרוב ומגינים". ואכן, לאחר מלחמת ששת נערכו חפירות ברובע היהודי, ונמצא קו ביצורים ברוחב שבעה מטרים שמתוארך לתקופתו של חזקיהו. הממצא המרשים יותר היה חשיפת נקבת השילוח, שמתוארכת גם היא לימיו של חזקיהו―ומציאת שלט האבן העתיק שמתעד את החציבה. בתנ"ך מתוארת חפירת התעלה בכלליות: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה..."; אך שלט אבן שנמצא לפני כמאה שנים מתאר את אופן החציבה. מהטקסט העתיק מסתבר ששתי קבוצות עסקו במלאכה, משני קצות התעלה, עד הנקודה בהן נפגשו בגמר עבודתן ובכך הושלמה התעלה: "[תמה] הנקִבה. וזה היה דבר הנקִבה: בעוד ... הגרזן אִש אל רעוֹ ובעוד שלוש אמות להנק[ב, נשמ]ע קול אִש קֹרֵא אל רעוֹ ... גרזן על [ג]רזן"

3. כתובת תל-דן: כל מי שקורא בספרי הנביאים נפגש לעיתים קרובות במלחמות בין בני ישראל לארם – ממלכה מצפון לישראל, באזור סוריה של היום. בחפירות שנערכו בשנים האחרונות בתל-דן שבעמק החולה נמצאה כתובת ניצחון גדולה, אותה הקים כנראה חזאל מלך ארם. בכתובת מתואר כיצד ניצחה ארם את "מלך ישראל" ואת "בית דוד" – כלומר ניצחונות מול מלכות יהודה ומלכות ישראל גם יחד. כתובת זו סותמת את טענותיהם של היסטוריונים הטוענים שמעולם לא היה לבני ישראל מלך בשם דוד.

4. כרוניקת נבוכדנצר: התנ"ך מתאר בהרחבה את חורבן הבית וירושלים על ידי נבוכדנצר: וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן ... עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם ... שָׂרַף בָּאֵשׁ. לפני מאה שנים נמצאה כתובת חרס בבלית המתארת את המלחמה הזו ואת נצחון הבבלים: בשנה השביעית בחודש כסלו, גייס מלך אכד (בבל) את צבאו ויצא אל ארץ חת. הוא חנה על עיר יהודה ... כבש את העיר ולכד את מלכה. מינה בה מלך כלבבו. את מנחתה העשירה קיבל והעביר לבבל. (גם בתנ"ך מצויינים הפרטים על לכידת מלך יהודה יהויכין ומינוי 'מלך חסות' הכפוף לנבוכדנצר – המלך צדקיהו)

5. תעודות יהויכין: יהויכין מלך יהודה נלקח בשבי על ידי הבבלים, כך מספר התנ"ך. ארבע תעודות מנהליות של השלטון הבבלי מאותה תקופה מתארות את אחזקתו בשבי של יהויכין, המכונה שם 'מלך יהודה', ומפרטות את כמויות המזון שהוקצו לו. "½ (= עשירית הכר שמן) ליהויכין, מלך ארץ יהודה; ½2 קא (= כארבעה ליטר שמן) לחמשת בני מלך ארץ יהודה ...".

6. מכתבי לכיש: לכיש היתה אחת מערי יהודה, ונחרבה עם חורבנה של ממלכת יהודה על ידי הבבלים בחפירות ארכאולוגיות באתר בו התקיימה העיר בעבר, התגלה אוסף מכתבים המתעד את לכיש ערב החורבן. מכתב אחד מהמקבץ, המכונה מכתב מס' 4, נכתב כנראה סמוך לנפילת העיר על ידי הבבלים. המכתב כתוב בעברית ונשלח כנראה מהושעיהו, מושל המצודה. המכתב מזכיר שימוש במשואות שהיה נפוץ כאמצעי קשר בין ישוב לישוב. הכותב רושם כי אינו רואה עוד אותות משואות מעזקה, במרחק 11 קילומטרים – וכי הסיבה לכך יכולה להיות תנאי ראות גרועים – או העובדה שעזקה נפלה כבר בידי הבבלים. "וְידַע כִּי אֶל מַשֻּׂאֹת לָכִשׁ נַחְנוּ שֹׁמְרִם כְּכֹל הָאֹתֹת אֲשֶׁר נָתַן אַדנִי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵקָה."