החופש הגדול כבר כאן: כיצד נעבור אותו בשלום?

שוב מגיע בין הזמנים אב, ולבבות הורים רבים מחל לפעום בקצב מהיר יותר. דואגים. לצערנו, כל שנה בין הזמנים טומן בחובו פגעים שונים, ל"ע, פגעים רוחניים ופגעים גשמיים, לסוגיהם ולמיניהם. אחד הפגעים הקשים והכואבים הם תאונות הדרכים רח"ל.

ביקשנו להתחקות אחר שורשי הבעיה במטרה להציג בפני הקוראים את הפתרונות לה, כדי לעבור בס"ד את בין הזמנים בשלום.

במטרה זו יצאנו לשטח, שמענו מומחים ושוחחנו עם ראשי ארגונים. שמענו, הפנמנו וכתבנו.

ראשית, פנינו לארגון 'חיים בדרכים'. את ארגון 'חיים בדרכים' אין צורך להציג בפני הקוראים. הארגון פועל במשך כל ימות השנה, ובהתנדבות, לקידום הבטיחות בדרכים בציבור, לכל שכבות הגיל ובמישורים רבים.

(צילום: מנדי הכטמן / פלאש 90)

ביקשנו מיו"ר הארגון, הרב אשר מורסקי, מחבר ספר ההלכה המונומנטלי "נתיבות חיים - הלכות שמירת הנפש בדרכים", להבין את הקורה בשטח, מה ניתן לקדם, לעשות ולהציל.

הרב אשר: "ציינת כי בין הזמנים טומן בחובו פגעים רוחניים ופגעים גשמיים. זה נכון. אך צריך לחדד ולהדגיש, שפגע תאונות הדרכים משולב משני הגורמים גם יחד, גם רוחני וגם גשמי".

כיצד?

הרב אשר: "ניקח לדוגמה את נושא הנהיגה ברכב במהירות אסורה. ח"ו אם נהג נוסע במהירות אסורה ופוגע באדם למוות, האם זהו פגע גשמי בלבד? הרי נהג זה הוא רוצח. לא בהגדרת 'רוצח' שבשפת העם, אלא בהגדרה ההלכתית שלו. על פי המבואר ברמב"ם, ההגדרה של נהג זה היא 'רוצח שוגג הקרוב למזיד', היות שנהג זה היה יכול להיזהר ולא נזהר! כמבואר בארוכה בספר 'נתיבות חיים'.

"להיות מוגדר על פי גדרי ההלכה בהגדרת 'רוצח', היש פגע רוחני עמוק מכך? הרי ידועים דברי הרמב"ם, שעם כי ג' עבירות הם כולם חמורות ביותר ב'יהרג ואל יעבור', בכל זאת רציחה חמורה מכולן! כך פוסק הרמב"ם להלכה.

"דוגמה נוספת: יהודי בר אוריין ותלמיד חכם שמשום מה לא חגר חגורת בטיחות ואירעה תאונה והוא נזרק קדימה ונפצע, האם זהו רק פגע גשמי? הרי על פי הלכה חובה לחגור חגורת בטיחות משום מצוה דאורייתא של 'ונשמרתם'. יהודי זה שלא חגר חגורת בטיחות לא נפגע רק פגע גשמי אלא גם נפגע פגע רוחני. הוא עבר על מצות 'ונשמרתם' דאורייתא, כמבואר ב'נתיבות חיים' בשם גדולי הפוסקים.

"אם ההתייחסות תבוא ממקום של רתיעה מסכנה גשמית, אך גם ובעיקר מרתיעה מעבירה, מסכנה רוחנית, יהיה בזה הרבה לתיקון המצב והשמועות הרבות ל"ע על הקטל בדרכים, שלצערנו התרגלנו לשמעם".

(צילום: יוסי זמיר / פלאש 90ׂ)

תוכל לחדד את הדברים?

"נצטט מעשה מתוך הספר 'נתיבות חיים' על הגאון הרוגוצ'ובר זצ"ל, ממנה נלמד את המשמעות הרוחנית של חוסר הזהירות: הכבישים בדווינסק העיר אינם רגילים במכוניות. מדי פעם עוברת מכונית לאיטה, מותירה מאחוריה ענן עשן שחור מלווה בריח חריף. בדרך כלל שקט שם ונעים.

"מי זה המהלך כאן בשבילי דווינסק? הלא זהו הגאון המפורסם בגודל חריפותו, רבי יוסף רוזין זצ"ל, המכונה לדורות 'הרוגוצ'ובר'. זמנו של הגאון דוחק בו. הררי השאלות הנשלחות אליו מכל קצוות תבל, מלבד סדר לימודו העמוס, אינם מותירים בידו זמן רב, והוא נחפז לדרכו שקוע בסוגיות ים התלמוד.

"למרות היות הגאון מבוגר ממני בשנים רבות, נשרכתי אחריו, בקושי מצליח להדביק את הקצב", מספר מלווהו ר' יעקב. "לפתע, הגאון נעצר ומביט למרחוק. סקרן הייתי מה הגאון מחפש שם. האם אבד לו משהו? אולי הוא ממתין למישהו? תשובה לא הייתה לי, אבל כבוד לתורה – כן. עמדתי כמחריש. הדקות נוקפות והגאון עומד ומביט, בודק ומתבונן. והנה נשמע רעש טרטור מנוע, הרעש גובר, וכבר חלפה עברה לה מכונית. הגאון מביט שוב, רואה שאין עוד אחת וחוצה עמי את הרחוב בזריזות. עכשיו הבנתי. הגאון המתין שהכביש יהיה ריק מרכבים, אבל לא הבנתי מדוע מחמיר הוא לעמוד כך דקות ארוכות בעוד המכונית במרחק של כמה מאות מטרים אם לא יותר. "האם מצוות 'ונשמרתם' אין לה גבול?" שאלתי את הגאון. תשובתו הפתיעה אותי ביותר: "עליך לדעת ר' יעקב, 'ונשמרתם' זו המצווה היחידה שאי אפשר לשוב עליה בתשובה. פשוט אין מי שישוב! מני אז הנני מקפיד על חצייה זהירה עשרות מונים", מסכם ר' יעקב את סיפורו. עד כאן המעשה.

"מדובר על סוג המכוניות הראשונות מאותם שהחלו לנוע אז ברחובות", מזכיר ר' אשר, "מהירותן כמובן לא עלתה על 30 קמ"ש. אבל כפי שראינו, על 'ונשמרתם' אי אפשר לשוב. אין מי שישוב. זהו הפגע הרוחני מלבד הגשמי".

לסיום, מבקש הרב אשר להעיר את תשומת לב ההורים בענין בטיחות הילדים הקטנים. "ילדים קטנים אינם תופסים את המושג 'סכנה' כמו שאנו המבוגרים תופסים אותו. ילדים קטנים לא מבינים את משמעות המושג 'מוות'. חובתנו כהורים לשים יד על הדופק ולוודא כסדר היכן ילדינו מסתובבים בדיוק, איפה הם משחקים ומי שומר עליהם מסכנת הכבישים, ובזכות קיום מצות 'ונשמרתם' יקוים בנו 'כי מלאכיו יצוה לך וגו'', ונזכה לחזור הביתה בשלום".

ומה אומרים המומחים לבטיחות בדרכים?

שוחחנו עם הרב משה נאה, מומחה בכיר לבטיחות בדרכים בעיריית ירושלים, בנושא בטיחות בדרכים של ילדים ונהיגה של צעירים בבין הזמנים. "בענין בטיחות הילדים", אומר הרב נאה, "על כגון זה נאמר 'ברגע קטון עזבתיך'. שבריר של שניה, שבו לא נותנים את תשומת הלב המרבית להתנהגות הילד בדרכים, בייחוד במקום הקרוב והבטוח ביותר, בקרבת הבית, עלול להביא את הילד לידי סכנה.

"חובה ליתן את הדעת לכך שלילדים יש מגבלות, מגבלות המקשות עליהם והחוסמות בפניהם את האפשרות להיזהר ולהישמר על נפשם מסכנות הדרך כדבעי. שלא כמבוגרים, ילדים קומתם נמוכה, ולנהג מנקודת מבטו קשה להבחין בהם. לילדים אין אומדן נכון של מרחקים ומהירויות של רכבים מתקרבים. ילדים אינם רגישים דיים למשמעות רעשי הדרך, ודעתם גם מוסחת בקלות לתרחישים שונים המתרחשים בדרך".

"האם היינו שולחים את הילד לים סוער?!" שואל ר' משה נאה רטורית, "האם היינו שולחים אותו לבד להפקיד בבנק מיליון דולר?! לא! מדוע? כי כולנו מבינים שהיכן שנדרשת אחריות איננו סומכים על הילד. אם כן, כיצד כאשר הוא נמצא בסביבת הכביש וחייו נתונים לסכנות הכביש אנחנו סומכים עליו?"

"טעות אחת של שבריר שניה הנה הרת אסון לדורות רח"ל. יש להדריך את הילדים להימצא כמה שפחות בסביבת הכביש. לא לשחק בכדור בקרבת הכביש. לא לרכב על אופניים במקומות האסורים לרכיבה, ובוודאי לא על מדרכה באופן העלול לפגוע בהולכי רגל".

האם יש הבדל בין שאר ימות השנה לבין הזמנים בענין הבטיחות בדרכים? אנו שואלים את הרב משה נאה.

"ודאי", הוא אומר, ומסביר: "בבין הזמנים ילדים שוכחים את 'המסלול הבטוח' והרגיל של משך תקופת הלימודים. בבין הזמנים מבקרים במקומות שונים וחדשים, משחקים בגינות ובפארקים חדשים והאווירה באופן כללי קלילה יותר, דבר הגורם שנושא הבטיחות בדרכים, נושא הדורש מחשבה וזהירות, נדחק הצידה".

גם לנהג הצעיר וחסר הניסיון הנוהג מבין הזמנים לבין הזמנים מבקש ר' משה לפנות ולהזהיר: "'אל תקצור את בין הזמנים'. מדי שנה יש אנשים שיישארו פצועים או נכים חלילה, כתוצאה מנהיגה צעירה וחסרת אחריות או היסח הדעת. גם המהירות הורגת. הולכי רגל יכולים להפתיע אתכם בכל רגע. בעיר יש לנסוע במהירות המאפשרת עצירה פתאומית ובהתאם לתנאי הדרך. בבין הזמנים יש אורחים שאינם מכירים את תנאי הסביבה והדרך ומתנהגים שונה. אל תיקח את החיים בדרך. חפש את הילדים. ככל שגדלה המהירות, עוצמת הפגיעה גבוהה. שים לב לתנאי דרך, לשינויים, לתמרורים חדשים. גם בדרכים מוכרות יש הפתעות. אל תפתיע ואל תופתע. סע בערנות. אל תעקוף חיים - פס לבן רצוף, רמזור אדום או תמרורים. בידינו הדבר, כי 'אין לך דבר שהקפידה עליו תורה כשפיכות דמים'" (רמב"ם הלכות רוצח).

הסעת ילדים

"שכרנו רכב לבין הזמנים אבל אין לנו כסאות בטיחות, אז מה עושים? שואלים אותי אברכים בעלי משפחות כל ערב בין הזמנים", כך פותח הרב אלחנן פרידמן, אחראי בטיחות בדרכים בקהילה החרדית באשדוד. "עד לפני שנים מספר אכן היה בדבר קושי, היות ששוכרי רכב מתקשים לרכוש כסאות בטיחות העולים כמה מאות שקלים, כאשר הם זקוקים להם רק למספר ימים. אך בשנים האחרונות אני מפנה את השואלים לארגון 'חיים בדרכים' המרכז את נושא הגמ"חים להשאלת כסאות בטיחות ברחבי הארץ. הגמ"חים נותנים מענה קל ונגיש לכל הזקוק לשאול כיסא בטיחות לתקופה קצרה. גם כאן באשדוד פתחנו גמ"ח כסאות בטיחות בשיתוף המטה לבטיחות בדרכים".

"אנחנו כאן באשדוד", מוסיף ר' אלחנן, "במסגרת ההדרכה שעוברים כלל ילדי המגזר החרדי במטה הבטיחות בדרכים, מקרינים להורים ולילדים את המצגת 'חוגרים ובטוחים' שהפיקו 'חיים בדרכים', שבה מוסבר בשפה פשוטה וקלה אופן השימוש בכיסאות בטיחות, לפי גיל ומשקל הילד. כמו כן, אנחנו מחלקים באשדוד את הפרוספקט בגרסה החרדית, שאותו הפיקה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במיוחד עבור הציבור שלנו".

"בהזדמנות זו אני רוצה להדגיש", מוסיף ר' אלחנן, "צריך לזכור שחוקי התנועה וכללי הבטיחות בדרכים אינם חוקים וכללים של חולין, אלא אלו הם כללים שחובה לקיימם על פי ההלכה, וכמו שכתבו כל גדולי ישראל והאדמו"רים שליט"א בספר ההלכה 'נתיבות חיים'".

הרב אהרון גובנר, אחראי בטיחות בדרכים במגזר חרדי בית שמש, שגם עמו שוחחנו, מתייחס לעניין ההסעות למוסדות הלימוד, ומציין כי חובה על ההורים לשנן עם הילדים את כללי הבטיחות בעליה להסעה ובירידה ממנה. כשמגיעה ההסעה, לא לרוץ ולהידחף אלא לעלות לאט בשורה עורפית לפי הסדר. כמו כן, בירידה מרכב ההסעה, תכף כשיורדים להתרחק מרכב ההסעה כדי לא להיפגע מההסעה, כמו שקרה לא אחת, ל"ע.

"במשך כל השנה ובבין הזמנים ביותר", מוסיף הרב גובנר, "ילדים רבים משתמשים בתחבורה הציבורית. עיני ראו ולא זר את חוסר הסדר וההשתובבות של הילדים באוטובוסים. חובה להדגיש: גם אם אין מקום באוטובוס לשבת, חובה לעמוד ולהחזיק בעמוד ולא לטייל או לשחק. זו ממש סכנה. אם האוטובוס יעצור לפתע, הילד עלול להיזרק קדימה ולהיפגע ח"ו".

ילדים רבים רוכבים על אופניים ואופניים חשמליים בבין הזמנים. הרב גובנר מתריע "על התופעה שפשטה בקרב ילדים מסוימים לבצע תחרויות על הכביש עם הרכבים. ולא צריך להסביר כמה סכנה טמונה בנוהג פסול זה".

"בכל מקרה - על פי הלכה כאמור בספר 'נתיבות חיים' וגם על פי החוק - חובה לחבוש קסדת בטיחות בעת רכיבה על אופניים. נער החובש מגבעת, יניח אותה במשך זמן הרכיבה בתוך שקית, ועל ראשו יחבוש את קסדת הבטיחות. מגבעת אינה יכולה וגם אינה עשויה להגן על הראש מפגיעה".

נהג צעיר

גב' צ. אורלנצי'ק, מנהלת מטה הבטיחות בעיריית בני ברק, שגם עמה שוחחנו, מתריעה על נהיגה לא זהירה של נהגים צעירים.

"יוצאים לטיול כמה חברים ברכב שכור?" מדגישה גב' אורלנצ'יק, "חלק מההיערכות לטיול היא גם היערכות בטיחותית! חובה על הנהג הצעיר להבהיר לחבריו טרם היציאה לטיול, שהנהיגה תיעשה על ידו בזהירות ובאחריות, כך שאין לחברים ליצור לחץ במטרה שיסע במהירות אסורה או לעבור על חוקי התנועה".

"גם נושא ההתרעננות", מוסיפה גב' אורלנצי'ק, "חשוב מאוד. הצעירים נוסעים שעות ארוכות ולפעמים גם בשעות מאוחרות, כאשר חברם הנהג כבר עייף. נהיגה בעת עייפות היא מסוכנת בהחלט, ואם רוצים לחזור הביתה בשלום, חובה להקפיד על 'ונשמרתם' ולעצור בצד הדרך הרחק מהכביש, להתרעננות ולאגירת כוחות מחודשים".

ומה בדבר חגורות בטיחות? בכל מקרה צריך לחגור? בכל דרך?

"על פי חוק - ולפי מה שראיתי בספר 'נתיבות חיים' גם על פי הלכה - חובה לחגור מלפנים ומאחור בכל קטע דרך, גם בנסיעות קצרות. קרובת משפחתי מספרת על תאונה קשה שאירעה להם, וב"ה רק הודות לכך שכולם היו חגורים בחגורת בטיחות ובכיסאות הבטיחות, הם יצאו מהתאונה ללא פגע ב"ה. קרובת משפחתי מוסיפה ומדגישה, שרק מי שחווה על בשרו עד כמה החגורה יכולה להציל חיים בס"ד, יכול להבין כמה זה חשוב והכרחי. וכדאי ללמוד מבעל הניסיון ולא לחוות את הניסיון באופן אישי".

מה בעניין הילדים? מהן ההכנות הנדרשות מאיתנו ההורים על מנת להגן על ילדינו מסכנות הדרכים בבין הזמנים, ובכלל? אנו שואלים את מנהלת מטה הבטיחות.

"דבר ראשון", קובעת אורלנצ'יק בטון אחראי, "זהו כלל הברזל: 'ילד מתחת לגיל 9 לא חוצה כביש לבד'. אנו ההורים צריכים לשנן כלל זה עם ילדינו עד שיהיה להם ברור לגמרי שלא חוצים כביש לבד מתחת לגיל 9".

ילד מעל גיל 9 יכול לחצות כביש לבד? אנו שואלים.

"גם ילד מעל גיל 9 לא חוצה כביש לבד אלא אם כן לימדנו אותו את כללי החציה הנכונה (ראה ששת הכללים במסגרת), וידאנו שהוא יודע את הכללים, בדקנו בשטח שהוא חוצה נכון והוא נמצא כשיר לכך.

"ככלל, גם ילד מעל גיל 9 לא יכול לחצות כביש סואן כמו רח' חזון איש בב"ב וכדומה. אולי כבישים שקטים וצדדיים. ושוב, רק לאחר שבדקנו שהוא חוצה נכון. והעיקר שיחזרו כולם הביתה לחיים ולשלום".

סיימנו עם הראיונות, אבל לא סיימנו להזהיר, לבקש ולהתפלל. קחו את החיים לידיים, בחרו במצות 'ונשמרתם', שננו וקיימו את כללי הבטיחות, כדי שנזכה בס"ד לגדלם לחיים, חיים של תורה.

לחצות בשלום את הכביש

ששת הכללים הבסיסיים לחציית כביש לילדים מעל גיל תשע שקיבלו לכך את אישור הוריהם:

1) בוחרים את המקום הבטוח ביותר לחצייה.

2) עוצרים שני צעדים לפני שפת המדרכה.

3) מביטים לכל הכיוונים.

4) מאזינים לקולות התנועה.

ורק אם הכביש פנוי -

5) חוצים בקו ישר ובהליכה מהירה.

6) ממשיכים להסתכל לצדדים גם בזמן החצייה.