יוצאים לחופשה? בואו להתכונן עם טיפים חשובים

אמרו להם שהנופש באוסטריה יעלה חמשת אלפים שקלים. אז למה בסוף הוא עלה להם אחד עשר?

הם החליפו דירה, בגלל שזה לא עולה כסף, אז איך נוצר גרעון כזה של ארבעת אלפים שקלים?

היא הלכה לקורס ציור שעולה רק שישים שקלים לחודש, אז למה היא בקשה שני צ'קים שכל אחד מעל שלוש מאות שקלים?

בואו חשבון

דברים רבים עולים יותר ממה שהם נראים לנו במבט ראשון. אנחנו מכירים את הנוסחאות האלו בכל מיני תחומים ססגוניים ומזמינים כמו נופשים ובילויים.

כמה עולה נופש? ומה זה כולל? את הארוחות? את הטיולים? את הנסיעות? את ההעברות? כולל מע"מ? כולל טיפים? מה עם כניסות לאתרים? מה עם מתנות לכל הקרובים העוזרים והמתגעגעים? כמה עולה להשאיר את כל המשפחה, עם אוכל קנוי ושמרטפית?

או בעניין אחר. בואו נעשה חשבון.

כמה עולה החלפת דירה? הניקיון שלה? קניות בסיסיות? כניסה לאתרים? נסיעות?

כמה משלמים על קורס ציור? על רכישת חומרים? דמי הרשמה? מה עם תחרות הממתקים שהחלה שם בקבוצה? פתאום היא יוצאת לה לחוג עם ממתק יקר בכל פעם, וזה כאילו לא נחשב חלק מן ההוצאות.

כאשר אנחנו מאורגנים מראש עם מודעות לסכומי ההוצאות, אנחנו מתכוננים בהתאם. רק אז אנחנו יכולים ליהנות מתחושת ביטחון בהחלטה. אבל כאשר אנחנו מגלים כי ההוצאות הגדילו את עצמן, והתוכנית שלנו התבררה כבלתי מציאותית - אז אנחנו חשים תסכול וחוסר אונים.

אז לא רק אנחנו יודעים זאת. גם החברות השונות שמציעות חבילות נופש מודעות לעניין, ודווקא לכן הן לפעמים מתפתות שלא להכליל הכול בהצעת המחיר הראשונה. הגברת, שהיא בדרך כלל הנסחפת יותר מבין בני הזוג, מתקשרת לברר. כך קרה גם לנאוה. בכלל לא תכננו חופשה בחו"ל. רק פעם אחת עשתה זאת כאשר היתה בתקופה קשה, ונזקקה מאוד לאוורור גדול. אבל מאז הטעם הזה נשאר, מגרה, מדגדג, ומזמין. אז כאשר היא רואה מודעה בעיתון היא מרגישה איזו תחושה גואה בתוכה. משיכה קטנה עם פיתוי גדול. אז לפעמים היא מתקשרת לברר. שומעת נתונים, לוקחת פרטים. ובתנוחה המקשיבה הזאת תופס אותה רובי כאשר הוא מגיע הביתה. הוא רואה אותה מחייכת לעצמה בתקווה חדשה. "תשמע רובי, זה ממש זול". היא מנענעת את ראשה ימין ושמאל בתענוג, פשוט לא מאמינה. "זה מחיר מציאה, ממש משתלם".

היא רואה שרובי גם הוא מופתע. באמת מחיר זול. אז היא מתקשרת שוב לבדוק אם טעתה. והנה לא!

היא שומעת שזה באמת זול כל כך. ממש לא סוף העולם. אולי אפילו לא הרבה יותר יקר מאשר חופשה בתוך הארץ. כמה אלפי שקלים. (לא התייחסנו כאן להיבט ההלכתי, החינוכי וההשקפתי, אלא רק להיבט הכלכלי – ארגוני). לא תמיד יש לרובי מה לענות. כך גם בפעם הזאת. הנה, היא מביאה לו הצעת מחיר אטרקטיבית. אולי זו הנחה מיוחדת משום שהיא מצאה חן בעיני הפקידה? הנה באו לקראתה אפילו, והסכימו להאריך לה את המבצע בדיוק בעוד יום אחד. עוד יום אם מתעכבים, והמחירים עולים סופית. עכשיו זה הזמן, עכשיו זה חם אש, החבילות נחטפות...

אז הם מבקשים פרוספקט ומתחילים לחשבן את האותיות הקטנות.

בעוד נאוה מדמיינת את עצמה טסה להרים המושלגים, רובי מחשב את משמעותן של האותיות הקטנטנות.

בעוד היא רואה בעיני רוחה את הטיולים המדהימים, הוא כבר מבין את התרגיל טוב יותר.

אבל ככל שנוקפות הדקות, נעשה העניין עמוק ומורכב הרבה יותר. כי אישה אחרי שהיא כבר מתלהבת ומתרגשת, קשה עד בלתי אפשרי להוריד אותה מן העץ.

הסתבר שהמחיר לא כלל העברות. מאה יורו. לא כלל טיפים לאנשי השירות. חמישים יורו. לא כלל טיולים. שלוש מאות יורו. לא כלל כניסות לאתרים. מאתים יורו. וזו רק תחילת הרשימה.

סוף דבר נאוה לא נסעה, אבל פרצוף חמוץ היה לה, ואכזבה גדולה גם כן. הרבה מחברותיה המתקשרות נסעו כן. ולמה? כי המחיר הראשוני עמד לנגד עיניהן, כה מפציר ומשכנע. אי אפשר היה לעמוד בפניו.

חופשה ביתית

מה אתם מחפשים בחופש?

כדי לא להיסחף חשוב מאוד להציב מטרות מוגדרות מול העינים. מה היא המטרה העליונה שלכם בחופש? בטח תרצו לצבור כוחות, בטח תבקשו להתרענן. יש דרכים שונות לעשות זאת, והן רבות כמספר האנשים הנופשים. איש איש ומטרותיו, איש איש וצרכיו. כל אחד ורעיונותיו.

"אני רוצה להתנתק מכל הסביבה הטבעית", אמר מנהל אחד. "רק להיות מחוץ לכל המערכת הזאת שאני כל היום שקוע בה. לא לראות את אותם אנשים, לא לשמוע את אותם קולות. פשוט ללכת רחוק, למקום שבו לא מכירים אותי ולא צריכים אותי לשום דבר".

לעומתו אמרה אשתו, מטפלת במעון: "כל הכיף של החופש זו החברה", היא רצתה לנסוע יחד עם חברותיה לעבודה לקייטנת נשים חווייתית. להיות ביחד, לצחוק ולרקוד ולפטפט. זה בשבילה חופש.

משפחת מלכה נוסעת מדי שנה לצימר בצפון. "כל הכיף זה הפרטיות והעצמאות. אנחנו לא מחויבים לאף אחד. יש לנו סדר יום חופשי, אנחנו קונים לעצמנו אוכל, מסדרים תוכנית יומית לפי מה שמתחשק. לא מחויבים לקבוצה ולא לשום דבר. זה מה שמתאים לנו. בחורי הישיבה שלנו הם בראש מעיינינו ואנחנו מנהלים את התוכנית על פי הצרכים והטובות שלהם. הם לא ישתלבו בתוך קבוצה, ולא יבלו בחופש המוני. בשביל זה העצמאות והפרטיות. זה הכי חשוב אצלנו".

יוכבד היא רכזת פעילויות. היא רצתה רק חופש מאורגן ומתוכנן. "פעם אחת להיות בצד המקבל והנהנה. בלי שום  אחריות, ושום תפקיד. לא אכפת לי אם איזה אומן מאחר להופעתו המובטחת. העיקר שזה לא העול שלי. העיקר שאני לא אחראית ולא מצפים ממני לפתור בעיות ולאלתר תוכניות".

אז גם אתם תשאלו את עצמכם מה חשוב לכם, מה יותר ומה פחות,  מהן המעלות ההכרחיות ומה הן הנספחות. כך תדעו להעמיד מול עיניכם סולם עדיפויות ולקבל בשמחה החלטות.

יש מחיר

לכל נופש יש מחיר. חשוב לדעת שזה המחיר הכדאי והמשתלם מבחינתנו. אני מכירה אנשים רבים שמעדיפים לבלות את החופש בביתם מרצון ובשמחה. הם לא מחפשים שום נופש מחוץ לעיר ובטח לא מחוץ לארץ הקודש. הם מוצאים בביתם את כל מבוקשם. הם חוסכים נסיעות מתישות והתארגנות. לא צריך לארוז חבילות ולהתמודד עם חסרון ציוד שנשכח. הם מתאווררים ונהנים משלווה פסטורלית, מאווירה הולמת, מאטרקציות מתאימות לילדים, מקפה ועוגה 24 שעות ביממה ושתיה חינם.

אז אולי זה לא ממש חינם, אבל בטח לא כמו שעולה לכל אלו שמרחיקים נדוד כדי לנפוש.

(צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

"שלמות תהיה רק בבוא המשיח", היתה סבתא יקרה אחת משננת לילדיה ולנכדיה. היום היא כבר לא בין החיים, אבל צאצאיה וביניהם חברתי – משננים זאת הלאה. "אם את כותבת על חופש תכניסי לאנשים בראש שאין שלמות כאן בעולם הזה. אנחנו בגלות. גם כאשר מוצאים פה ושם הנאות. הכול זמני, הכול חלקי, שלא יופתעו בכל פעם מחדש". אנשים יוצאים לנופש עם איזו אשליה כאילו הולכים להתבוסס באיזה ים של הנאות ושל דרור. תאמינו לי, אין דבר כזה. פשוט אין. לכל דבר בעולמנו יש חיסרון. בכל דבר יש פגם. לכל עניין יש מחיר, ולכל מטבע שני צדדים. אל נא תהיו מאלו שנוסעים ומתאכזבים כל הזמן. חפשו את המעלות, העריכו את היתרונות. קחו מראש בחשבון את המחיר.

ומחיר זה לא רק כסף.

חופש אמיתי

תגידו לי אתם, קוראים נכבדים, אם יש איזה צימר שאפשר לחפוש בו 'באמת'? לברוח מכל העול של החיים, להשאיר את כל הדברים המרגיזים, לזנוח את כל העובדות המציקות, ולארוז רק מה שרוצים?

אתם מחייכים, אני יודעת. אולי בהזדהות אולי בגיחוך וזלזול. אתם נזכרים בפעמים ההן שרציתם גם אתם להשאיר איזו חבילה מאחור, ולנסוע בלעדיה. אתם חושבים על כל אותם תפקידים קטנים וגדולים שהולכים אתנו לכל מקום.

והם חלק מן החיים שלנו.

ההורים של יחיאל רצו להסתיר ממנו את העובדה הזאת, פשוט להחביא. זה היה בשנה הראשונה שבה יצאה גם האם לעבודה, וזה, כפי שתוכלו לתאר לעצמכם, שינוי מאוד גדול בבית. פתאום גם אמא עסוקה. באה אחר הצהרים עייפה. יש לה קצת טלפונים  ומחויבויות שגולשות. ובכלל הילדים כבר מרגישים שזה לא אותו תפקוד.

אחד הסיכומים הנחמדים של העבודה היה חופשה של חודשיים בקיץ! אמא של יחיאל היתה מן הבודדות שאינן עובדות הוראה שזכו לפריבילגיה הזאת. עבודתה קשורה במישרין לקשרים עם בתי ספר, ואין בה צורך בזמן החופש הגדול. זה היה נשמע נפלא, וגרם לכל הרצונות להתנקז לשם.

יחיאל כבר ציפה לחופש הגדול הזה. אז, אמרו לו הוריו, יוכלו לעשות את כל מה שאי אפשר עכשיו.

משך כל השנה הם 'עבדו' עליו ותארו לו את החופש כמעוז לכל החלומות בעולם.

"בחופש יהיה לנו זמן", "בחופש נוכל לבלות יחד", "בחופש לא תצטרך להכין שיעורים", "בחופש..."

הוריו של יחיאל לא החליטו על כך מראש, אבל זו היתה משנת החיים שלהם. החופש הוא הזמן הטוב בשביל המשפחה.

מסיבה זאת היתה להם תוכנית חיסכון בבנק, והם קראו לה חופש. הם הקציבו מכספם בכל חודש דמי הבראה בשביל 'חופש'. שניהם התעודדו בימי הלחץ וההספקים כי עוד יבוא ה'חופש', וגם יחיאל הצטרף בעיניים כלות לציפיה אל ה'חופש'.

והנה הגיעה העת. החופש הרחום הגיעו בחמלתו ונחת בחביבות על פני הארץ.

בבוקר הראשון היה כבר יחיאל המום. "מה, עכשיו??? לסדר את המיטה? אבל חופש!"

אחר כך נדרש הנער ללכת למכולת, והוא הופתע. "אמא! חופש!"

שיחת טלפון חשובה מאחיו הנכה של אבא עכבה את היציאה המשותפת בחצי שעה, ויחיאל היה בהלם. "חופש!"

יחיאל התאכזב מן החופש שגילה. הוא היה מופתע ומאוכזב לגלות כי גם בחופש צריך להשקיע, להתאמץ ולהירתם, בשביל לקבל תמורה של הנאה ושמחה.

אבל ככה זה, וכדאי להיות מודעים לכך מראש.

"גם בחופש עוזרים", אומרת תהילה לילדיה. "אל תחשבו שבחופש אנחנו בורחים לאיזה אי. כי גם אם בורחים לאיזה אי, צריך שם לעזור ולשאת בעול".

משפחות שיוצאות לצפון לצימרים, או לחופש בכל תנאי אחר, מכירות בעובדה כי העול מגיע גם לשם. הבעיה היא שלפעמים הצגת הדברים בעיני הילדים יוצרת אשליה.

"אנחנו ניסע למלון ויהיה לך כיף, לא תצטרך להוריד מהשולחן".

"אנחנו ניסע לצימר ושם תיהני, תוכלי לקרוא ספרים כל היום".

בפועל מראה המציאות כי דווקא הבילוי המשפחתי דורש מכולם התגייסות מלאה.

גם בבית המלון שומרים על הקטנים בשעת מנוחת הצהרים. גם תוך כדי שיט מתייחסים לקטנטנים ומפייסים את דעתם המפוחדת. גם בביקור אצל סבתא עוזרים, וגם לפני יציאה לטיול יש מבצע שרותם את כולם לשורותיו.

פעם היתה המודעות ללימודי חופש אצל הבנות גבוהה גם היא. הבנות יצאו מבית הספר עם חוברות למידה עצמית בחופש. היום חושבות הבנות שזו ממש עברה, כאילו איזה 'חול המועד' שאסור לעשות בו מלאכה. יש מהן המטפחות לעצמן אשליה כאילו החופש הוא זמן להתערסל בערסל ולהתנזר מכל פעילות מאמצת ובלתי אהובה, כגון שטיפת כלים או קיפול כביסה. והרי זה לא נכון. אין אי כזה על פני לוח השנה.

(צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

הורים יקרים, לא צריך לצבוע את החופש בגוונים מוגזמים. לא להבטיח לילדים דברים שלא יוכלו להיתפס במבחן המציאות. בואו ניתן להם את כל האמת 'על מגש של כסף'.

"אנחנו נשקיע ונהנה", "אנחנו נתאמץ ונשמח". כי זו המשוואה הבסיסית שאנו אמונים עליה בכל שטחי החיים.

לפני שנוסעים לחופש מחלקים תפקידים, כך בבית משפחת צביאלי. כל ילד מקבל על עצמו עול מסוים. יש קניות, ויש שמירה על הקטנים. יש מה לעשות, גם בחופש.

'בין הזמנים' הוא זמן קצר, אבל אם מכניסים בתוכו תכנים, אפשר להפיק ממנו הרבה.

מורה מחנכת בכיתה י"ב שאלה תלמידות לאחר החופש הגדול מה הספיקו. התשובות היו מגוונות. החל מ'כלום' וכלה בהספקים מפעימים כמו: "לימדתי את אחי אותיות א' ב' לקראת כניסתו לתלמוד תורה" או "הכנו לבד סעודות שבע ברכות לאחייניתי הבכורה".

אלו שציינו 'כלום' חשבו שזה טבעי ביותר. הרי חופש זה בשביל לעשות 'כלום'. הן לא ידעו איזה טעם נפלא של סיפוק אפשר ליצוק בתוך החופש הזה.

נערות שעורכות קייטנה מרוויחות התנסות טובה בארגון ויזום בתמרון עם ילדים וגם (לפעמים) כסף. יש נערות שמסוגלות להעביר חוגים וסדנאות שונים ובכך הן מתנסות בתחומים חשובים.

"עשינו סיום משפחתי", מספר יהודה בעיניים נוצצות. אבא שלו ר"מ עסוק מאוד. כל השנה ב'בין הזמנים' הוא מוצא תמיד משהו קל ללמד את הילדים כולם, משהו שמתאים לכל המשפחה כולה, מגדול ועד קטון. לאחר חצי שעה יומית של לימוד בכל יום, הם עורכים סיום משפחתי מרגש. הבנים למדו, הם שרים ושמחים. הבנות הן 'בעורף', והן מכינות את השולחן, המטעמים, המפיות וכל מה שעולה בדעתן.

אותם כללים התקפים לאורך השנה, ומלמדים אותנו על השקעה וטיפוח, על מאמץ ועל יבול - עומדים וקיימים גם בימים אלו.

אז בואו נשתף בזה את הילדים. באחריות לאווירה שתיוצר בימי החופש, באכפתיות שהם יקרינו זה לזה. הנשיאה שלהם בעול, ההתנהגות לאורך היום - כל אלו ישפיעו על חווית החופש בכל מקום שבו נהיה. כי בכל אי רחוק ובודד, קסום ככל שיהיה, הכללים הם אותם כללים.

זה העולם, אנחנו רוצים שילדינו יכירו את חוקיו. פה זורעים כדי לקצור, פה משקיעים בתקווה להרוויח. פה כדאי לשקול מראש צעדים, ולהתבונן מלוא האופק כדי לכלכל אותם בתבונה. פה אין שלמות, רק תפילה לימים שיביאו אותנו לעולם שכולו טוב.