תפילת הרופא: הספר שהוביל להיכרות עם בורא עולם

בן 11 היה איתמר רז, כשהוריו היגרו לאוסטרליה. ההתאקלמות הייתה קשה, אך עד מהרה, אימץ לו רז תחביב כלבבו: דרך עדשת המיקרוסקופ שקיבל מהוריו, התבונן על העולם שסביבו ולא חדל להתפעל. אז גמלה ההחלטה בליבו: "יום אחד אהיה רופא". כיום, ממרומי גיל 39, הוא מדבר על מימוש החלום, על העיסוק בדוגמנות בד בבד ללימודי הרפואה, על ההתחזקות הרוחנית שהחלה לגמרי 'במקרה', ועל השידוך המפתיע שעלה על כל דמיון.

* * *

"הייתי ילד מאוד מופנם ומסוגר בעצמי, חובב טבע מושבע", משחזר ד"ר איתמר שמעון רז (39), דוגמן מפורסם בעבר, ורופא משפחה מוערך בהווה. "תמיד אהבתי מאוד ללמוד, וכבר מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות רופא. בזמן שילדים בני גילי השתובבו בחוץ, אני חקרתי את העולם שסביבי דרך המיקרוסקופ שלי, ולא הפסקתי להתפעל ממה שראו עיניי".

השקידה בלימודים, הסקרנות הטבעית שניחן בה והרצון להצליח בחיים, ליוו את רז לאורך כל הדרך, ובזכותם זכה להצטיין בלימודיו התיכוניים, ואף לקבל פרסים בתחומים שונים. משכך, היה זה אך טבעי בעבורו להתקבל לפקולטה לרפואה, באחד המוסדות היותר נחשבים באוסטרליה: אוניברסיטת 'מונאש', במלבורן. הלימודים כמובן היו קשים ומפרכים, אבל רז ידע שיוכל לעמוד בזה ואכן - לא אכזב. "הייתה לי שיטת לימודים טובה", הוא מחייך.

ואז, קצת אחרי תחילת הלימודים, הגיעה הצעה לדגמן. בתחילה, נטה רז שלא לייחס לה חשיבות גדולה מדי, אולם משסוכנות הדוגמנות שבה וחיזרה על פתחו, נעתר לבסוף.

כך, ככל הצעירים בני גילו, ששואפים לעשות כסף טוב במינימום שעות עבודה והשקעה, מצא עצמו בפנים. "התחלתי להגיע לאודישנים שונים, ולחתום על עסקאות שמנות ונוצצות. עם זאת, תמיד היו לי גבולות ואף פעם לא נתתי למקצוע להשתלט על האישיות שלי או להכתיב לי את דפוסי ההתנהגות. הדוגמנות הייתה בשבילי סוג של איזון בין רוח לחומר, אפשרות להתאוורר בין קורס לקורס, בלימודי הרפואה הארוכים". במהלך הלימודים והעבודה בדוגמנות, החל להיחשף לתחומי עניין שונים ביניהם לימודי רוחניות - מצדו האחר של המתרס.

"הופתעתי לגלות שיש מקום ביהדות גם למדיטציה"

ככל מסע, גם מסעו של רז אל הפנימיות ואל האמת לאמיתה, התחיל בצעד אחד קטן. למעשה, בכלל לא התכוון שהצעד הזה יפנה לכיוון היהדות, אולם משמיים רצו וכיוונו אחרת. "באותו זמן נמשכתי מאוד לרוח, וקראתי הרבה ספרים חיצוניים שקשורים למדיטציה, דמיון מודרך וחשיבה חיובית. במקביל, הרגשתי צורך לצאת הרבה לטבע, והשתתפתי בהמון פסטיבלים 'רוחניים' של מדיטציה, שנקרו על דרכי. תמיד הייתי טיפוס שוחר שלום ומחובר לטבע, וככזה, תמיד הערכתי את המתנות שה' ברא בעולם. כמובן שאף פעם לא עשיתי את השיוך נברא-בורא – כן הודיתי על המתנות, אך לא ידעתי למי להודות. הייתי מנותק לחלוטין מהמושג 'בורא'".

כשגברה התעניינותו בנושא, מצא עצמו בסמינר מדיטטיבי של הדלאי לאמה (המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי), בהודו. ביום בהיר אחד זה קרה: חבר נתן לו במתנה ספר שנקרא 'מדיטציה יהודית', וכבר מהרגעים הראשונים בהם אחז את הספר בידו, ידע שמסר אחר לגמרי מחכה לו שם, בין השורות. "הייתי אז נטוע עמוק בעניין המדיטציות. למדתי ויישמתי כל מיני שיטות, וסקרן אותי מאוד לדעת מה יש לספר הזה לחדש לי בעניין". אחרי זמן רב של תרגול מדיטציות עתיקות לפי השיטה היהודית, המשלבת בתוכה לימוד סודות על קריאת 'שמע ישראל', על תפילת העמידה ועוד, לאט לאט החל רז נוטש את ספרי החוכמה הזרים, ומפנה את מלוא זמנו ומרצו, ללימוד מספר זה בלבד. "ככל שהתעמקתי בספר, כך מצאתי שאני יותר ויותר מתחבר למה שכתוב בו, או לחילופין – ליהדות. יותר מכל, הדהימה אותי העובדה שיש ביהדות אנשים שנושא המדיטציה אינו זר להם, שהם מכירים אותו ואפילו פיתחו סביבו 'תורה' שלימה. זה מצא חן בעיניי מאוד".

הספר גרם לך להתעניין בנושאים אחרים שיש ליהדות להציע, או שכל מה שהעסיק אותך זה נושא המדיטציות?

"אז זהו, פה מתחיל החלק המעניין: באותה תקופה, אחי הצעיר שהיה בן 23 - עבר תאונה ואושפז בבית החולים למספר שבועות. זה היה ניסיון מאוד קשה בעבורו, כי רוב הזמן הוא היה יחסית לבד. האור היחידי בקצה המנהרה היה מספר חברים 'דוסים' שלו, שהגיעו לבקר אותו במסירות, שימחו אותו ככל יכולתם וממש 'הפריחו את השממה' הרוחנית שחש. הודות להם, כשהוטב מצבו – לאט לאט החל תהליך של התקרבות ליהדות, וקיום אורח חיים תורני. מפאת הפרש הגילאים הנמוך ביננו, תמיד היינו חברים נורא טובים ועשינו הרבה דברים יחד. באחד הימים, הצעתי לו להצטרף אליי לפסטיבל 'מדיטציות' שהתקיים בטבע, והוא הסכים. להפתעתי, הוא לא הגיע לבד. תיק התפילין שלו הצטרף אליו. כאן, בהחלט התחלתי להסתקרן".

ואני – קרבת ה' לי טוב

לדברי רז, למרות שהניח תפילין בבר מצווה, הקשר שלו עם עולם המושגים הדתי, די נגמר שם. לכן גם אפשר להבין מהיכן נובעת התמיהה אודות התנהגותו 'המוזרה' של אחיו. "בהתחלה, היה לי ממש מוזר להתוודע לתפילין מחדש. ידעתי שאחי נמצא בתהליך של התקרבות, אבל לא הבנתי בשביל מה הוא צריך 'להיסחב' עם התפילין לכל מקום. בשלב מסוים, נשארנו שנינו לבד במעבה היער, ואחי התחיל להסביר לי על חשיבות הנחת התפילין, ועל מה שמרגיש מי שמניח אותן. כשביקש אותי להתפלל עם התפילין ולומר 'שמע ישראל' בטבע, הסכמתי לנסות. 'אתה לא מבין איזו תחושה נעלה זאת', הבטיח. אז ניסיתי".

ואיך הרגשת?

"וואוו, קשה להסביר. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 12 שנה, שבה הנחתי תפילין. החיבור המחודש הזה העיף אותי מאוד גבוה, והפגיש אותי עם תחושות שלא הכרתי קודם לכן. פתאום הרגשתי רצון עז להתנתק מהכל – ולהיות לבד. רק אני, הקב"ה והתפילין - שמאז אותה חוויה מרוממת ומעצימה, לא משו מידיי".

איתמר בתקופה שלפני קבלת עול תורה ומצוות

מרגע זה ואילך, מגולל רז באוזניי מסכת ארוכה של חוויות רוחניות דומות שעבר עם התפילין שלו, ולכולן מכנה משותף אחד: רצון עז להתקרב לאותה יישות נצחית המכונה בשם 'בורא עולם', יישות שזהותה ה'נעלמת' החלה להתגלות בחייו, טפח אחר טפח. "ככל שהתמדתי בהנחת התפילין ובהתבודדויות בטבע, ביני לבין בוראי, כך גיליתי שכל מה שאני רוצה ומייחל לעצמי זה דבר אחד שהוא בבחינת 'ואני – קרבת ה' לי טוב'. לאורך כל המדיטציות שעשיתי, הרגשתי כעין יד מסתורית שמשתלבת בידי, לוקחת ומובילה אותי בתהליך היטהרות יוצא דופן – היישר לזרועותיו המחבקות של ה'. בכיתי אז המון מרוב התרגשות על עצם החיים, ועל הזכות שהרגשתי שניתנה לי - לחיות אותם כיהודי".

כולנו מבינים עד כמה גדולה היא חשיבותו של מורה טוב – על אחת כמה וכמה כשמדובר במורה שהלימוד שלו מחזיק לא רק את חיי העולם הזה, אלא אף את חיי העולם הבא שלך. מורה טוב יפיח בך רצון מחודש, יערוך לך היכרות עם ה'אני' האמיתי שלך ויביא אותך להתנסות רוחנית ייחודית שלא חווית בעבר. ערכו של מורה טוב, אם כן, אינו נמדד בכמות השיעורים שהוא מלמד, כי אם באיכותם - ואחיו של רז, זכה להיות מורה שכזה בעבורו.

אלא, שלמרות ההתחזקות וההתקרבות הפנימית, קיום המצוות בפועל עדיין נותר אי שם, מונח בקרן זווית מאובקת. "החיבור שלי לבורא עולם בא לידי ביטוי בעיקר בהנחת תפילין ומדיטציות, לא חשבתי אז שיש צורך ביותר מזה", הוא אומר. כך נהג במשך זמן מה עד שבהמשך, התוודע לכל מיני כתבים יהודיים - ספרי מוסר וחסידות, שדיברו אל הנשמה שלו בדיבורים מדויקים, כמותם לא שמע מעודו. או אז החל זונח לאיטו את העיסוק בדוגמנות ובשאר הבלי העולם הזה ומקדיש את מרבית זמנו ללימוד בספרים הקדושים ולעבודת הלב.

על עולם הדוגמנות: "תחנה שהייתי צריך לעבור"

עם הזמן, ההתחזקות הרוחנית שלו גברה, וקיום המצוות בפועל החל קורם עור וגידים. "בשבתות, רכבתי על אופניי לבית הכנסת כי אהבתי את הדרשה של הרב, את הקידוש שאחרי התפילה ואת האחדות שבין המתפללים. זה היה השלב שבו הבנתי שאין לי יותר מה לחפש בעולם הדוגמנות ושעדיף שאתעסק עם העניינים הרוחניים והאמיתיים, אם אני רוצה להיות מאושר. אפילו כשהציעו לי להישאר ולהיות דוגמן צמרת, עמוק בתוכי בזתי להצעה. עד אז כבר הספקתי להיחשף לאמת שמאחורי הקלעים: במו עיניי ראיתי איך אנשים דורסים אחד את השני כדי להיות הכי טובים והכי מצליחים, ומכשילים את השני בשביל לזכות בחוזה שמן. זה הגעיל אותי, והגיע לשלב של מיאוס במקצוע כולו. כך שההחלטה לעזוב, הייתה בדיוק בזמן".

מה היחס שלך לכל עולם הדוגמנות, כיום?

"ברור שההסתכלות היום היא אחרת מבעבר, אבל עם זאת אני מבין שהדוגמנות הייתה עוד שלב בחיי, תחנה שהייתי צריך לעבור והתאימה לרוח התקופה. כמובן שאז לא ידעתי את מה שאני יודע היום: שאת אותו סיפוק פנימי שאתה מרוויח לכאורה מטיפוח הגוף והחיצוניות, את אותה הרגשה שאתה רצוי ואהוב - אתה יכול להשיג ממקום הרבה יותר גבוה, פנימי ונקי. והכי חשוב - אמיתי. נכון שיופי זו מתנה מה', אבל לצערי הרבה אנשים נוטים להתבלבל, כמו שאני התבלבלתי, והופכים את הטפל לעיקר. כל מי שיעצור לרגע ויעשה חשבון נפש, יגיע למסקנה שזו אינה אמת. כשאתה מבין שהדרך היא לא אמת, ואני אומר את זה בצורה עדינה יחסית, החשיבות של כל ה'הצגה' החיצונית הזו יורדת אלפי מונים. אתה פתאום קולט שיש ערכים הרבה יותר חשובים ונעלים מאשר טיפוח הגוף, ערכים שבהם באמת כדאי להשקיע, שהם האוצרות האמיתיים בחיים".

מצייר בשעות הפנאי

ובכל זאת, אתה לא מתגעגע לפעמים לכל התהילה והפרסום שיש בעסק הדוגמנות?

"כשמוותרים על דברים שאינם טובים לנשמה, כדי לעשות את הדבר הנכון והמדויק, מקבלים משמיים מתנות רוחניות שכלל לא מצפים להן. הארות, כישרונות שלפתע צפים ומתגלים מעל לפני השטח, תחושות התעלות - המתנות האלה יש בהן כדי לפצות על כל מה שהכרת לפני כן ובאופן טבעי, כל שאר הדברים מתגמדים לעומתן. אני חוויתי את זה בצורה מאוד ברורה בתהליך התשובה שלי, ועם הרבה תפילות והתבודדויות.

ה' חנן אותי בהבנה פנימית של 'איך דברים עובדים' ומה באמת חשוב בחיים, ולכן געגוע מהסוג שאת מדברת עליו, מעולם לא עבר את סף דלתי. מה קיבלתי במקום זה? תשוקה לחיים, מרץ לעשות טוב בעולם, כישרונות נפלאים שלא ידעתי שקיימים בי - התמלאתי בכל כך הרבה טוב ושמחה פנימית, אז למה שאתגעגע לתחליפים זולים ורדודים?".

המעבר לארץ ישראל ופתיחת הקליניקה בירושלים

מיד לאחר עזיבת העיסוק המשני כדוגמן, נפתחו בפניו של רז אינספור דלתות מקצועיות אחרות. הוא עבר את המבחנים, סיים את חוק לימודיו האקדמיים בהצלחה וקיבל את רשיון הרופא שלו. אז גמלה בליבו ההחלטה לעלות ארצה. "שמעתי בתוכי קול פנימי שלוחש לי 'לך לך', וידעתי שהגיע הזמן לקבל את ההחלטה החשובה בחיי: לעלות לארץ, להיכנס לישיבה ו... לנסות למצוא את בת זוגתי לחיים. רק היא הייתה חסרה כדי להשלים את התמונה. כמובן שלא ידעתי לקראת מה אני הולך, והיו לא מעט פחדים שהייתי צריך להתמודד איתם – אבל עם זאת, השלכתי עצמי על ה' והאמנתי בו שהוא יעזור לי להתאקלם כאן, מכל הבחינות". ומה קורה איתו בארץ? הדבר הראשון שבוער בו כשהוא נוחת על אדמת הקודש הוא להיכנס לישיבה. "רציתי להתחזק בלימוד תורה והלכות, וללמוד על החובה שלי כיהודי. כך מצאתי עצמי ב'ישיבת התפוצות' בהר ציון, בה התחזקתי במשך כשלוש שנים. לאחר מכן, עברתי לישיבתו של הרב שלום ארוש, 'חוט של חסד'".  

בישיבה, בד בבד ללימודי הקודש, החלו כישרונותיו של רז מתגלים בזה אחר זה, ונובעים מתוכו כמעיין המתגבר. הוא גילה את אהבתו לציור, כמו גם לכתיבה, והתמסר לשניהם בכל ליבו. התוצאה: ציורים ססגוניים, סיפורי ילדים, ספרי הגות ומחשבה, וגם קונטרסים שונים בנושאים רפואיים, לרבות ספר רפואה תורני המשלב בתוכו כתבים מן המקורות. כעבור זמן קצר מרגע העלייה ארצה, המיר רז את רישיון הרופא שלו לרישיון ישראלי, והועסק כרופא משפחה (עם דגש על ה'כ', דהיינו כמו רופא משפחה, לדבריו) במקומות שונים. אז הגיעה ההזדמנות לעבוד כרופא עצמאי דרך קופ"ח מאוחדת. "פתחתי קליניקה משלי בשכונת הבוכרים בירושלים, והתחלתי לקבל פציינטים ממגזרים שונים ובגילאים שונים. זה מדהים עד כמה הקב"ה חשב על כל פרט ופרט – אני מאוד אוהב את המקום, את האנשים ואת הקדושה שיש פה, ומנצל כל דקה שיש לי כדי לעבוד. אפילו בשלג. בשבילי, המרפאה היא הבית השני, סוג של חסד שאני לא מוותר עליו, גם במחיר של לישון פה בימי חול המועד ולתת מענה לפי הצורך, כשכל קופות החולים האחרות סגורות".

"רופא קונבנציונלי ללא רפואה משלימה - לא יכול להיות רופא טוב"

בנוסף לכל ההתמחויות שלו ברפואה קונבנציונאלית, רז למד והשתלם אף במגוון נושאים ברפואה המשלימה. כיום, לא רק שהקליניקה שלו מציעה שילוב של שתי הדיסציפלינות, הוא אף גורס כי רופא קונבנציונאלי, שאינו בקי בשיטות שונות מתחום הרפואה המשלימה, אינו יכול להגדיר עצמו כרופא טוב באמת. "אם אתה, כרופא, לא יודע מה יש לרפואה המשלימה להציע, זה לא משנה מאיזה תחום של פרקטיקה אתה מגיע – לעולם לא תצליח לרדת לעומק הבעיה ולהתמודד מולה במלוא הרצינות. ככה זה".

למה בעצם?

"זה פשוט מאוד. הרפואה המשלימה היא נגזרת של רפואה מסורתית רבת שנים, ששירתה עמים קדומים ופתרה בעיות סבוכות עוד הרבה לפני שהרפואה הקונבנציונאלית התגלתה. מכאן, שיש וצריך להיות לה את הכבוד הראוי. רופא שמשתלם גם ברפואה טבעית, יכול לספק מענה נרחב יותר לפציינטים שלו ולעזור בדרכים שונות. רופאים קונבנציונליים רבים מסרבים לשלב שיטות רפואה עתיקות, בתואנה כי הקידמה והמחקר התוו דרך ריפוי שמתאימה למחלות ובעיות שלא היו קודם לכן. אני טוען שהמחקרים דווקא מחזקים את הטענה שיש צורך לשלב מספר שיטות ריפוי, ולתקוף את הבעיה מכמה זוויות. בעניין זה אין טוב ממבחן המציאות.

לא צריך לתת תרופה בכל מקרה. לתרופות הכימיות יש המון תופעות לוואי לא רצויות, והרבה פעמים אפשר לחזק את המערכת החיסונית או לטפל בה בצורה טבעית, ולהשיג את אותה מטרה עם הרבה פחות נזקים. לפעמים, אמליץ על מגוון תרופות הומיאופתיות ושינוי אורח חיים שישפר את המצב של החולה, מבלי להכניס אותו למעגל הקסמים של התרופות".

עם זאת, יש מצבים בלתי נמנעים, שמצריכים שימוש בתרופות קונבנציונאליות, כמו מחלות לחץ דם או מחלות לב, שאין דרך אחרת להתמודד איתן.

 (מחייך) "תתפלאי, אבל גם לזה יש מענה בריפוי הטבעי, וזה בדיוק מה שצוות הקליניקה שלי ואני מפתחים בימים אלו – תכשירים שונים המופקים מעלי זית, ומועילים ביותר לטיפול במחלות מן הסוג הזה", הוא אומר. מסתבר שמזה 12 שנה, עסוקים ד"ר רז והצוות הרפואי שלו, בחקירת הסגולות הרפואיות של עלי הזית, ובכתיבת חוברת הדרכה מיוחדת שנקראת 'התועלת של עלי זית בעידן החדש, בשילוב טכנולוגיה מתקדמת'. "הריפוי באמצעות עלי זית הוכח כמסייע בחיזוק מערכת החיסון, במניעת מחלות, כחיסון טבעי לשפעת, כמסייע בהפחתת לחץ דם גבוה ועוד. צוות המומחים העומד לרשותי במחקר כולל מומחים לחקלאות, ביוכימיה, וטוקסיקולוגיה, והם עושים עבודה נהדרת. זה עוד אחד החלומות שהבטחתי לעצמי לממש – לרפא כמה שיותר אנשים באמצעות התכשירים שאנו מייצרים".

אתה לא מפספס שום חלום שלך, מה?

"נכון. זה אחד החסרונות שלי, שאני לא מסוגל לוותר על השאיפות, ומוצא עצמי עובד על הכל בבת אחת". החלום הנוכחי שעומד על הפרק הוא ספר בריאות שעתיד לצאת לאור בקרוב, עליו שוקד רז בימים אלו. "מדובר בספר אשר יאגד בתוכו את כל מה שקשור לרפואה משלימה, בשילוב עם כתבים מהמקורות, רמב"ם ועוד".

על השידוך המפתיע: "קיבלתי אותו במתנת חינם"

במשך שש שנים ארוכות ומייגעות יצא רז לשידוכים, אך החיפושים אחר בת הזוג משורש נשמתו העלו חרס. יום אחד זה פשוט קרה. "אחרי המון הצעות שידוכים שלא צלחו, הרגשתי ש'זהו, די. מספיק'. הלכתי לשדה, הרמתי את הראש לשמיים ובמשך שעה שלימה התפללתי בדמעות על הזיווג שלי", משחזר רז בהתרגשות, "אמרתי לו: 'אבא'לה, נמאס לי משידוכים כושלים ואין לי יותר כוח לספר על עצמי ועל מה שאני מחפש. אני מבקש שהשידוך שלי יבוא ממך ישירות, בלי שום שדכנים ומתווכים באמצע'. זמן קצר לאחר מכן, פגשתי אותה", הוא מחייך חיוך מפה לאוזן ומוסיף: "את נשמתי התאומה".

הרבה פרטים על השידוך הוא לא הסכים לנדב, אבל את הפרט החשוב שבכל הסיפור הזה הוא בכל זאת שיתף: מדובר באישה שהיה זה פרק ב' בחייה – אם לשישה ילדים 'מתוקים ונפלאים', לדבריו. "היא הגיעה למרפאה שלנו בחיפוש אחר עבודה, וכך נוצרה ההיכרות הראשונית בינינו. בהמשך, שוחחנו מדי פעם על נושאים מגוונים ולאט לאט ראינו שיש לנו חזון משותף, ופרספקטיבה דומה על החיים. היא הייתה אישה כלבבי". כשראה כך, מיהר רז להכות על הברזל בעודו חם, והשניים נפגשו בשידוך שב"ה עלה יפה. חודשים ספורים לאחר מכן, נישאו כדת משה וישראל.

כרווק, לא הפריעה לך העובדה שמדובר בגרושה עם שישה ילדים? זה סוג של עול - להיכנס למחויבות כזו, כשאין לך שמץ של מושג למה אתה נכנס, לא?

(מחייך) "זה לא ייאמן כמה אנחנו לא מכירים את עצמנו ולא יודעים מה לבקש. מזל שהקב"ה לא מתייחס לכל ההגדרות המטופשות שאנחנו קובעים לעצמנו לפעמים, שכך בדיוק זה צריך להיראות. ההיכרות עם אשתי הייתה אמנם בדלת האחורית, אבל ככל שהעמקנו את הקשר בינינו, כך יותר ויותר הבנו שאנחנו הזיווג אחד של השניה. כשזה הזיווג שלך, כל הנתונים החיצוניים - לא באמת חשובים. אז מה אם היא גרושה ואם לשישה ילדים? הסתכלתי על הנשמה שלה ועל הטוב שאנחנו יכולים לעשות ביחד בעולם. הילדים? זו זכות גדולה להיות אבא שלהם, ומבין כל האנשים בעולם, ה' בחר דווקא בי למשימה הזו. חוצמזה, להיות רווק זה לא עול? כשאתה נכנס למחויבות עם אדם שאתה מוקיר ומעריך, הקשיים הולכים ומתגמדים".

כשמבינים מי זה הקב"ה – קל להגיע לדרגה של 'אוהבי'

ובאמת, קיבלת את מה שהתפללת עליו כל השנים?

"מה השאלה? ברור. כשהקב"ה מחליט לתת לך את הישועה - המסכים נפתחים, והכל מתבהר ומתברר. אתה פתאום מבין למה נאלצת לחכות כל כך הרבה זמן, למה נאלצת לעבור שבירות לב ואכזבות, למה זה לא הלך בדיוק בזמן או עם האדם המסוים שביקשת. בשידוך עם אשתי, ראינו את זה עין בעין, וזה לא ייאמן עד כמה הקב"ה מדויק. עם זאת, אני מבין את הרווקים והרווקות – ההמתנה וחוסר הידיעה מתי זה יקרה, הם ניסיון מאוד קשה. אבל תמשיכו להתפלל לה', תבקשו שיראה לכם במה עוד אתם צריכים להשתפר כדי שהזיווג יגיע מתוקן יותר. תבקשו כלים. עם הכלים האלה בונים בית עם יסודות איתנים וטובים".

היום שואב רז את רוחניותו מזרמים שונים ביהדות, אוהב את כולם ולומד מכולם – אך המיינסטרים שלו, הוא חסידות ברסלב. "כבר מתחילת התשובה התחברתי לכתבים של ר' נחמן, לתורות ולעצות שלו. שמחה, התבוננות חיובית על כל מצב, התבודדות – אלו דברים שחיפשתי תמיד. כשמצאתי אותם – הם עשו לי מאוד טוב על הנשמה, ודרכם הבנתי תובנה מאוד חשובה על האופן שבו אני שואף לעבוד את הקב"ה".

איזו תובנה?

"לפני שהכרתי את עולמם של החרדים מקרוב, תמיד הנחתי שכל מי שמתקרב לדת עושה זאת משום שהוא חרד, מפחד. הפחד הזה יצר דיסוננס מאוד גדול בנפש שלי בכל פעם ששמעתי את המילה 'דתי' – מהסיבה הפשוטה שלא רציתי לקיים מצוות מתוך פחד. רק כשזכיתי להתקרב באמת, ולהכיר את היופי והעומק שיש ליהדות להציע, הבנתי שיש דרגה גבוהה יותר של קיום מצוות, שאליה צריך כל יהודי לשאוף, והיא דרגה של 'אוהבי'. הפחד לעשות משהו בניגוד לרצון ה', הוא פחד בסיסי, שקיים, במידה זו או אחרת, בכולנו. החוכמה היא להבין מי זה הקב"ה, וכיצד הוא רואה כל אחד ואחת מאיתנו. כשמבינים שה' הוא, למעשה, אבא טוב, שברא את המצוות במטרה להיטיב לנו, שנהיה מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא, קל לעלות לדרגה של 'אוהבי'. לאהוב את הקב"ה, ולעשות את מה שהוא מבקש מתוך אהבה. היום אני רואה בדרך התשובה סוג של מתנה גדולה שקיבלתי מה', זכות שאין לתארה במילים. כל ההנאות שחשתי בחיי - כל מה שראיתי, חוויתי והשגתי, כל מה שאני שואף עוד להשיג בגשמיות – לא מתקרב לרגע אחד של קורת רוח שאני חווה בעולם הרוחני, בלימוד התורה וקיום המצוות. זה עולם אחר שאין שום דרך אחרת להגיע אליו ולזכות בו, כי אם בעזרת לב שמחפש אמת. אני מאחל את התחושה הנעלה הזו לכל יהודי".