אם התינוק שנפצע בגולגלתו: "התמודדתי עם התרחיש שכל אמא חוששת מפניו"

חסדי ה' כי לא תמנו - כי לא כלו רחמיו: ארבעה חודשים בלבד חלפו, מהרגע בו נאלצה טל בן עטר בת ה-24, להתמודד עם תרחיש האימים ממנו חוששת כל אם - ליווי בנה התינוק לבית החולים, בנסיבות טראגיות במיוחד: נריה אפרים, שהיה אז בן חמישה חודשים בלבד, נפל משידת ההחתלה במעון בו שהה, ברגע אחד של חוסר שימת לב מצד המטפלת. לא ברור איך בדיוק קורה מחדל מהסוג הזה, אבל זה כבר עניין בפני עצמו. "חמותי שעובדת במעון, התקשרה אליי נסערת והודיעה לי את הבשורה הרעה. 'תבואי מהר, הילד נפל ופתח את הגולגולת', אמרה לי. בהתחלה לא עיכלתי את גודל האסון, הייתי בטוחה שמדובר ב'מכה יבשה', כזו שעוברת אחרי ששמים קצת יוד".

בדרך לקופת החולים שאליה פונה נריה אפרים, אספה טל את בעלה שלומי ממקום עבודתו, והשתדלה לשמור על קור רוח. אבל כשהגיעה למקום וראתה את בנה, חשכו עיניה. "לא הכרתי את הילד שלי. ראיתי אותו במצב אפתי, עם גולגולת מרוסקת ודם בכל מקום. הגוף שלי רעד, והנשימה שלי נעתקה. באותם רגעים, התמודדתי עם התרחיש שכל אמא חוששת מפניו, ולא מצאתי בי כוח להיות חזקה. התפרצתי בבכי ותחושת ייאוש השתלטה עליי. הייתי היסטרית, ולא יכולתי לתפקד". 

נריה אפרים המתוק, לאחר הניתוח שעבר בראשו

אז הגיע האמבולנס ונריה אפרים הקטן פונה למחלקת טיפול נמרץ, כשהוא במצב קשה. "הייתי מאוד מבולבלת ולא ידעתי למה להאמין - מצד אחד הפרמדיקים הרגיעו אותי ואמרו שיהיה בסדר, ומצד שני אנחנו נוסעים במהירות הבזק, מקופת החולים בעכו לבית החולים בנהריה. מרחק של 20 דקות בערך, גמענו תוך חמש דקות".

בבית החולים - הכניסו הרופאים את התינוק האומלל לחדר הלם, בעוד הוריו מחכים בחוץ, נסערים. "אחרי שעה בערך, הוציאו אותו עם קיבוע בצוואר והכינו אותנו שהוא מועבר ל-C.T ראש, כדי שיוכלו לתת הערכה רפואית מדויקת יותר. מדובר בצילום שאסור לזוז בו, ולכן הרופאים שקלו להכניס את נריה אפרים להרדמה כללית, אבל אני התנגדתי. התחננתי בפני הרופאים שיתנו לי לנסות "להרדים" אותו בדרך שלי. הם הסכימו, ואני השקיתי אותו במי סוכר והתפללתי שזה יצליח, ושהוא לא יזוז עד לגמר הצילום".

תפילת האם התקבלה, וזה עבד. נריה אפרים עבר את הצילום בשלום, אלא שתוצאותיו - לא היו מעודדות במיוחד. "אחד הרופאים הגיע אלינו ואמר שהגולגולת של נריה אפרים שלי התרסקה לגמרי, ושצריך להכניס אותו לניתוח ראש בהול. נשברתי ופרצתי בבכי. לא יכולתי לשאת את העובדה שהתינוק הקטן שלי, עובר את כל הסבל הזה ונמצא בין חיים למוות". 

באותם רגעים, מה נתן לך את הכוח להתמודד עם הסיטואציה המפחידה?

"לאורך כל הדרך היו לנו ניסים קטנים ומעודדים כמו צילום הראש שעבר בשלום, והעובדה שהמנתח שלו היה  רופא דתי. מלבד זאת, במהלך חמש השעות שחיכינו מחוץ לחדר הניתוחים - בעלי הלך לביתו של המקובל הרב דוד אבוחצירא בנהריה, לקבל את ברכתו. הברכה של הרב, בצירוף כל התפילות שידענו שעם ישראל מתפלל בשביל נריה אפרים שלנו - חיזקו את רוחנו מאוד, ועודדו אותנו להאמין בנס שיתרחש. פרסמנו את שמו בכל דרך אפשרית: ווטסאפ, פייסבוק ועוד. כמו כן, הצלחנו להגיע לרבנים ששמם הולך לפניהם בארץ ובעולם - וכולם התפללו לרפואתו של נריה אפרים. גם בהידברות פרסמו את השם שלו, ואני יודעת שכמויות אדירות של אנשים הצטרפו למבצע התפילה הזה. זה מאוד חימם את ליבנו, ונסך בנו כוחות להמשיך".

"אני אשמור על הראש שלי, ואתה תשמור על הראש של בני"

כשאתה מחכה לישועה שלך, כל דקה נדמית כנצח - על אחת כמה וכמה, כשאתה נדרש לחכות שעות, ימים וחודשים. ובפרק הזמן הזה, יש לך הרבה זמן פנוי להתבונן, להיות עם עצמך ו...לעשות חשבון נפש. זה מה שקרה גם לטל, שפתאום הבינה שחיי בנה יקירה, נמצאים בסכנה ויש לפעול ומהר, בלי לבזבז עוד זמן יקר. "עוד לפני שהתחתנו, בעלי שמר שבת ומאוד רצה לחיות חיים רוחניים. אני מגיעה אמנם ממשפחה מסורתית, אבל ניהלנו אורח חיים שנוטה יותר לכיוון החילוני. כשנריה אפרים נולד, הבטחתי להתחזק בשמירת שבת, אבל זה החזיק מעמד זמן קצר בלבד. כשנזכרתי בזה פתאום, הרמתי ראש למעלה ואמרתי: 'בורא עולם, הבנתי את המסר שלך ואני מבטיחה לך לא לאכזב הפעם. אני לוקחת על עצמי לא רק לשמור שבת, אלא אף לכסות את ראשי בשבת. אני אשמור על הראש שלי, ואתה תשמור על הראש של הילד שלי'".

נריה אפרים כיום

כך התפללה האם הצעירה, מבין קירות ליבה - וחזרה על התפילה הזו, כמה וכמה פעמים. והנה - ישתבח ויתעלה שמו של הקב"ה, השומע תפילת כל פה, ומאזין למצוקת כל לב: עוד באותו הלילה התקבלה תפילתה. "בסיום הניתוח, הבהילו את נריה אפרים שלי למחלקת טיפול נמרץ, כשהוא מורדם ומונשם. שאלתי את הרופא מה מצבו, אך הוא השיב שמוקדם מדי לדעת ורק ביום למחרת, יהיה אפשר לאמוד את מצבו ולדעת אם נגרם נזק כלשהו לעמוד השדרה או נזק מוחי חלילה".

בלילה, הוחלט שבעלה שלומי יישאר לצד הילד ואילו טל תחזור הביתה, כדי לנוח ולאגור כוחות ליום המחרת. "במהלך הלילה, בעלי מסמס לי שהרופאים נכנסים לחדר כל עשר דקות, ומזריקים לנריה אפרים - חומר אלחוש נגד הכאבים. במצב כזה, תינוק אמור לישון שינה 'רגילה', אך נריה אפרים שלנו, נאבק כל הלילה בחוטים, בעט ברגליו לכל עבר וניסה להתעורר", בנקודה זו פורצת טל בבכי קורע לב ואומרת, "אפילו שהוא כזה קטן הוא כנראה הרגיש שזה לא המצב הטבעי שלו להיות ככה. הוא הרגיש שהוא כלוא, וניסה לעזור לעצמו. הרופאים התקהלו סביבו ולא האמינו למראה עיניהם, כולם היו בהלם על כך שהוא 'לא מוכן' להתרגל למצב החדש". בבוקר, התעורר נריה אפרים אל בוקר חדש. גופו אמנם היה עדיין חלש, אך לאט לאט ראינו איך השמחה שלו חוזרת אליו".

במשך שמונה ימים תמימים שהה נריה אפרים בטיפול נמרץ ובהשגחה צמודה, ואט אט החל להראות סימני התאוששות. הסכנה חלפה, אך גם כיום - ארבעה חודשים אחרי - לאמו עדיין קשה להיזכר בתקופה ההיא. "אני לא מאחלת לאף אמא ואבא לעבור את הכאב והפחד הזה, שאנחנו עברנו. אבל היום, במבט לאחור, אנחנו מבינים שלא סתם נבחרנו לניסיון הקשה הזה. כשאתה נמצא במצב כזה, אתה תלוי כל כולך ברחמים של הקב"ה, אין דבר אחר. אם אתה אמיתי עם עצמך, אתה גם מבין שנשמה כזו קטנה לא באמת חטאה, ואם היא עוברת סבל כזה - אז אתה, כאדם בוגר, כהורה, צריך לעשות חשבון נפש עם עצמך ולהתחזק באמונה ובקיום מצוות, כמה שניתן. הבנו שמישהו שם למעלה מנסה להעיר אותנו, ורוצה מאיתנו משהו. ב"ה אנחנו מקווים להתחזק יותר, ומודים לכל עם ישראל על התפילות שלו. נתתם לנו כוח להתמודד, ועם הכוח הזה - נריה אפרים שלנו ניצח במלחמה שלו, והיום מתפקד כילד רגיל לכל דבר".