אל תתפוס אותי במילה!

זקן יושב במרכז העיר, מעמיד קופסת נעליים ועליה לוח דמקה. המעניין היה שמולו שיחק... כלב!

הרבה אנשים נאספו סביב לראות את המאורע יוצא הדופן.

אחד האנשים פונה לאזרח ומשבחו: "וואו, איזה כלב חכם יש לך".

עונה לו הזקן: "הכלב חכם?! אני משיג אותו 3:2"...

* * *

בהוראת האלוקים נשלח משה לפרעה, להתרות בו שאם לא ישלח את בני ישראל מעבדותם לחירות, ייענש בחומרה. פרעה מלגלג על דברי משה, אם לא די בכך, הוא מוסיף חטא על פשע: מיהו ה' אשר אשמע בקולו.

במדרש מתואר, שבמשפט זה רמז פרעה לעג עוקצני: "לא מזמן", סח פרעה למשה ואהרן, "חגגתי יום הולדת. כל מלכי מזרח ומערב - אלו שלא יכלו לבוא בעצמם - שלחו מתנה לרגל המאורע. מתנה מאלוקים - לא קיבלתי...".

"אם לשפוט נכון", ממשיך פרעה, "מבין אני שאין לו כסף למתנה. אך לכל הפחות היה מנסח איזו ברכה יפה". כך פער רשע זה את פיו כלפי מעלה.

משה לא מתרגש מהציניות הנוטפת, וממשיך להתרות בפרעה שיישמר לנפשו. תוך כדי כך, כדי להוכיח לו שיש דברים בגו, נעשה מטה אהרן לנחש אמיתי, הבולע את מטות החרטומים שנעשו דמויי נחש.

מכאן והלאה, פרעה מותח את חבל ההזדמנויות עד תומו. כל חודש מגיע משה מחדש ומזהיר: עומדת להתרגש מכה כזו וכזו על מצרים. דבריו, מיותר לציין, מתקיימים במלואם. המכה מגיעה, פרעה סובל נוראות, משפיל את גאוותו, ומתחנן למשה שיתפלל בעדו.

"עכשיו, ממש כשתסתיים מכה זו", מבטיח פרעה בכל הקדוש והיקר לו, "אני משחרר אתכם לחופשי". פרעה היה הוגה המטבע הלשונית: "הבטחתי. לא הבטחתי לקיים". כשם שנעלמה המכה ממצרים, כך באורח פלא נעלמו רצונותיו הטובים של פרעה.

אכן, בחמש המכות האחרונות מגלה לנו התורה, שפרעה לא עמד בהבטחתו בגלל כח עליון החזק ממנו. היה זה רק משום שכעת הגיע תורו לסבול, על מה שעשה לבני ישראל. אך בחמש הפעמים הראשונות קיבל פרעה אשראי אמון בלתי מוגבל.

מדוע באמת לא קיים פרעה את הבטחותיו? הרי לכל הפחות בכובעו כ"מלך", צריך היה לכבד את מילתו. מה גם, שזו נאמרה בפני קהל חרטומיו ויועציו.

הסיטואציה די מוכרת: אתם מספרים לאדם מסוים משל או סיפור, עם פרטים מורחבים ותיאור חי וצבעוני. מטרתו של הדיבור, היא כמובן להעביר מסר, או להעלות חיוך וכדו'. תמיד יימצא השוטה שיידבק לפרט קטן וכלל לא חשוב, שתואר דרך אגב, את זה הוא יקלוט מהסיפור.

זו הייתה מהותו של פרעה: אלוקים נותן כח לעשות נחשים ממטות? גם החרטומים עושים. אמנם שלהם לא יכולים ממש לבלוע מקלות אחרים, אבל למה להיות קטנוני. כן אותו דבר, לא אותו דבר. אין הבדל גדול.

הנילוס נהפך לדם בעקבות התראת משה בשם אלוקים? גם המכשפים יוכלו לבצע זאת!

הצפרדעים עלו וכיסו את מצרים בשל גזירתו? גם החרטומים יגרמו למצרים לסבל נוסף, אך העיקר שהם הוציאו צפרדעים.

נכון שבמכת כינים היו מעט תקלות, צבא החרטומים לא הצליח להשתמש בנשקו כלל! אבל את מי זה מעניין? בסך הכל זו "אצבע אלוקים". מי מתרגש מאצבע אחת?

גם הזקן ששיחק עם כלבו, יודע שכלב משחק דמקה מול בני אנוש - זהו פלא גדול. אבל למה להיתפס לִקְטַנוֹת, כשאני המוביל במשחק???

* * *

אין אדם שמחבב פרשנות לקויה, לא בכוונה ולא בטעות. השאלה היא, האם אנו לא כאלה בדיוק...

דוגמה נפוצה בימים אלו היא הצטננות. אנשים רבים סובלים ממנה, לפעמים זה קשה אך נסבל, לעיתים זה משבש את סדר החיים התקינים.

מי שתופנה אליו השאלה: מדוע התקררת? יענה אחת מהתשובות: שכחתי לסגור את החלון בלילה. יצאתי עם שיער רטוב אחרי המקלחת, לא לבשתי מספיק חם. יש גם תשובות לא נפוצות כמו: שתיתי משקה קר בחורף. כן, גם מזה אנשים מתקררים.

והסיבות מגוונות: איתותים מן השמים, כדי שיחזור האדם בתשובה על מעשיו הלא טובים. או כדי לכפר על עוונותיו ולטהרו על ידי ייסורים קלים. ובפרט שבחז"ל כתוב שביד האדם למנוע התקררות!

מי מאיתנו פונה לספר התהלים בשל שפעת קלה?! למי פנינו מהר יותר – לרופא או למי ששלח את המחלה? התשובה ידועה...

כי אולי גם אצלנו נתפסים מעט לִקְטַנוֹת: כשחולים - לוקחים תרופה, לא מתעניינים בסיבת המחלה. וזו בדיוק הטעות.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת וארא – כל הסרטים ב-VOD הידברות