גד דואר: קורא את המפה אחרת

השיחה עם הרב גד דואר, מומחה לקריאה, היתה מאתגרת.

"האלוקים עשה את האדם ישר", כתוב בחומש בראשית, וגד דואר, אכן משתדל לצעוד ישר.

בניגוד להרבה אנשים אחרים, ואולי לרוב העולם, הוא משתדל פשוט להפעיל את החשיבה, ולמצוא את הנתיב הנכון לצעוד בו.

כך חזר בתשובה, כך פיתח דרך ללימוד קריאה לילדים מתקשים, שהוכרה על ידי משרד החינוך כשיטה יחודית לטיפול קשיי קריאה במגזר החרדי, וכך גם מרשה לעצמו להביע דעות שלא כל כך מקובלות בעולם האקדמיה והמדע בלי לחשוש.

הרב גד דואר

באופן כללי, גד מחזיר את הכח להורים, למורים, ולכל מי שמנסה לחשוב ולהפעיל את כללי ההיגיון שלו. "ההתבוננות והאינטואיציה הטבעית", הוא מעיז לומר, "הרבה פעמים מועילות הרבה יותר מרעיונות ותיאוריות מדהימות, שלעיתים, על אף ה'גאונות' הנושבת מהן, הקשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט".

למעשה, הרבה אנשים, כמו גד, יכולים לטעון כך, אלא שההבדל הקטן הוא, שגד מגיע מעולם המדע, אחרי שמונה שנות לימוד באוניברסיטת סורבון בצרפת, משם יצא עם תואר דוקטור, ושנים בהן לימד באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. זאת בעיקר בשל הדרך ללמוד קריאה אותה פיתח, שמועילה משום שגד מקפיד להסתכל על הילד אותו הוא מלמד, ולא על ספרי הלימוד.

שווה קריאה! (בכל שיטה שתבחרו)...

להבין את המציאות

גד דואר התחיל את חייו במסלול ישראלי-בורגני טיפוסי: נולד בקיבוץ, עבר לגבעתיים, 'עיר חצי אדומה' כהגדרתו, למד בבית ספר מקומי, השתתף בתנועת נוער, בצבא היה ממקימי סיירת נח"ל בה שירת במסלול קרבי, בין לבין הוא השתתף בנבחרת ישראל בתור אתלט.

אחרי הצבא, כמו ישראלי טוב, נסע לצרפת על מנת להשלים מספר תארים. תוך שמונה שנים היה בידו תואר דוקטור ב'פסיכולוגיה של הבלשנות'. במילים פחות מסובכות: מה שעומד מאחורי השפה, הקריאה וכל המסתעף.

גד חזר לארץ וקיבל מיד משרה באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. בין לבין ניהל פרויקטים של שיקום שכונות מהכיוון המקצועי, כאשר תוך כל זאת, עשה שינוי של מאה שמונים מעלות והוסיף לעצמו גם את התואר: 'שומר תורה ומצוות'".

איך חזרת בתשובה?

"לבד, מעצמי, מהתבוננות, ממחשבה. אני לא יכול לומר שאני אברהם אבינו, אבל אני משתדל ללכת בדרכיו. גרתי שנה בספרד, שם לישראלי קוראים יהודי ולא ישראלי. זה עשה לי משהו בלב. החזרה לארץ והכניסה המהירה לעולם האקדמיה מילאו אותי סיפוק, אך הרגשתי שיש עוד משהו שלא הגעתי אליו. באותה תקופה, בשנת 1982, החלה תנועת תשובה שהעלתה את ההתבוננות למחשבה, שאולי שם מעבר למתרס יש את המשהו הנוסף. ב-1984 חזרתי בתשובה"

אחרי החזרה בתשובה המשכת לעבוד?

"כן. נכנסתי לישיבת נתיבות עולם, שהקו שלה הוא הקו של הרב שך. הרב שך אמר תמיד שאדם שחוזר בתשובה צריך להמשיך מאיפה שהוא, ולא לעשות מהפכות מדי גדולות.

אחר כך עזבתי את סמינר הקיבוצים והמשכתי באוניברסיטה. הרב שך עודד אותי להמשיך רק במקום אחד. בהמשך עזבתי גם את האוניברסיטה, כי האווירה כבר לא כל כך התאימה לי.

גד קבע את מושבו בעיר בני ברק. היום הוא, בראש ובראשונה, אברך תלמיד חכם, הלומד שלושה סדרים ביום. בנוסף, הוא עובד באבחון, יעוץ ולימוד, אבל בל נקדים את המאוחר.

מהר מאד אחרי שנכנס לציבור החרדי, התברר שיש משבצת חסרה במגזר בנושא הוראה מתקנת בכלל וקריאה בפרט, וכן בנושא האבחונים הלימודיים, אותה הוא נקרא למלא אותה. הוא פיתח דרך ללימוד קריאה, המתאימה לכל ילד, אבל חשובה בעיקר לילדים חרדיים, והיה ממקימי "מכון אחיה" – מכון לילדים עם קשיי למידה בציבור החרדי, המנסה לתת מענה לבעיות המיוחדות של המגזר. גד קיבל על שיטה זו אישור ממשרד החינוך, והכרה בביטוח לאומי. בנוסף, קיבל מענק לפיתוח השיטה, שהוכרה כמותאמת במיוחד לציבור החרדי.

מה מיוחד בגישה שלך ללימוד קריאה?

"הגישה שלי היא להבין את המציאות באמצעות המציאות. לא לחפש את הבעיה של הילד המתקשה עם קריאה בספר, אלא של הילד עצמו. הרבה פעמים מורים ניגשים ללמד קריאה, במיוחד בהוראה מתקנת (הוראה אישית לילדים עם קשיי למידה) כמו טכנאים. יש בעיה? לימדו אותנו בקורס מה לעשות, והם שולפים את השיטה האחרונה שהם למדו. הגישה שלי אומרת שבמקום לעשות 'העתק הדבק', ו- 'כזה ראה וקדש' ממה שלמדתי באוניברסיטה, צריך להתחיל לחשוב: מהי בעצם קריאה? מה התהליך שגורם לי להפוך את הטקסט שמולי למילים, לשפה? והכי חשוב: אלו חלקים שמהם מורכבת הקריאה חסרים לתלמיד המסוים שמולי? רק אחרי שאני מגדיר לעצמי, אני יכול לצאת לדרך.

בדרך כלל, מורה שמלמדת קריאה, חוזרת כמו תוכי על מה שלימדו אותה. הבעיה היא, שגם זה שלימד אותה חוזר כמו תוכי על מה שלימדו אותו, על אף שייתכן שכולם מדקלמים תפיסה שהיא לא בהכרח נכונה".

זה נכון למעשה לכל סוגי ההוראה, ובכלל לחינוך.

"זה באמת נתון בסיסי לכל החינוך כולו. מורה למתמטיקה ולכלכלה אמר לי פעם, שכל מה שאני אומר נכון גם לגביו. אני קורא ספרים מדעיים שמלאים בשטויות, המון מילים מרשימות שמדברים סביב המטרה ומחטיאים".

הדברים שאתה אומר הם די פשוטים.

"נכון, כי הם מדברים אל ההיגיון, הם בודקים את המציאות. העניין הוא שאני לקחתי את החכמה הפשוטה, לכאורה, שהיא למעשה הכי מדויקת, כי היא מסתכלת על המציאות בעיניים, ולא על חומר הלימוד, והפכתי את זה לכלי מדעי".

ואז שוב אנחנו באותה בעיה. זה שוב חומר שלומדים באוניברסיטה...

"בשביל הבדיחה זה מצוין... אבל למעשה הגישה שלי תובעת מהמורים הרבה יותר: לחשוב, להתבונן, לא ללכת עם ראש קטן. לכן הרבה מורים פורשים ממנה. הם אומרים לי: תן לנו לעבוד בשקט, ולהרוויח את המשכורת... מצד שני, מי שכן פועל כך - רואה הצלחות גדולות".

ההתקרבות לתורה הוסיפה לך פנים חדשות בתחום?

"לא, הייתי בן אדם חושב עוד לפני החזרה בתשובה. זה היה המשך טבעי של החשיבה שלי. לדוגמא, בתור אדם חילוני הבנתי שלא המח הוא זה שקורא, אלא משהו מעבר, למרות שרק כשחזרתי בתשובה הפנה אותי חבר ל"אבן עזרא", שכותב שהנשמה היא זאת שקוראת ולא המוח".

קורס להכנת חביתה

את השיטה של גד אי אפשר להכניס ממש להגדרה של 'שיטה'. מול זה בדיוק גד מתקומם, נגד הוראה מתקנת על פי שיטות מובנות.

כשניסיתי להבין מה בכל זאת סוד השיטה של גד, התברר לי שאין שום סוד. הקריאה היא הסוד אותו מפצח גד כבר במשך שנים, ולטענתו הוא עדיין ממשיך לחקור אותו.

גד חקר במשך שנים ארוכות את כל נושא הבלשנות – שפה, קריאה וכל המסתעף, עד שחילק אותו לעשרות פעולות ותתי פעולות, עשרות מרכיבים ומבנים, שכולם ביחד יוצרים את התמונה השלמה של התפקוד הלימודי.

כמו כן, גד מומחה ברוב הבעיות הקיימות בעולם הקריאה לענפיהן, ומעביר לתלמידיו המורים, ולתלמידיו המתקשים, פתרונות כמעט לכל בעיה ובעיה.

אצל מורה שעובד לפי השיטה של גד לא תשמעו משפט כמו: 'הילד לא קורא טוב, לכן צריך ללמד אותו מודעות פונולוגית' (שזה לא קללה בסינית, אלא מושג מקובל בעולם הקניית הקריאה). הילד לא סתם 'דיסלקט'. יש לו בעיה כלשהי בתוך העולם של הקריאה, ואת זה חייבים לברר. אולי הוא לא טוב בזיהוי אותיות? שמא הוא מתקשה בשליפה? רק אחרי שמוצאים את הדיאגנוזה המדויקת לבעיה הספציפית שלו, ניתן לעזור לו.

כשאני מנסה לשאול את גד למה מחולקת הקריאה, אני מקבלת תשובה שכוללת את המושגים הבאים: אותיות, ניקוד, מילים, משפטים, קישור גרפו פונמי, קישור בין צורה לצליל, קישור לשפה ברמת הברה... ומכיון שאני לא רוצה שתחושו דיסלקטים לכמה דקות, נעצור כאן ונשאיר את העבודה למומחים.

אבל גד לא מסתפק בהקניית עקרונות. החלק החשוב ביותר בגישה שלו הוא, שלעולם לא גומרים ללמוד. כדי להסביר זאת מוביל אותנו גד ל... מטבח.

"צריך לקחת מוסר מהכנת חביתה! זוהי דוגמא שאני תמיד אומר לתלמידים שלי. אם אתם רוצים ללמד ילד להכין חביתה, אין שיטה איך לעשות זאת. לא קיים 'קורס להכנת חביתה'. כדי ללמד איך להכין חביתה, צריך להפעיל את המח ולהתבונן: מהם המרכיבים שבאמצעותם עושים חביתה? (ביצה, שמן, זעתר או אורגנו), מה המיומנויות שצריכים? (לראות, לקשקש, למלוח...), איזה פעולות אני צריך לעשות למעשה? (להוציא את המחבת, להדליק את האש..). הפעולות הללו מורכבות מתתי פעולות, עם רצף וסדר מסוים.

אחר כך מגיע שלב הניסיון בשטח, שהוא הכי חשוב: אני מנסה לשבור את הביצה בקודקוד. לא טוב. על הצד, בקצה השיש - תביאו דחוף סמרטוט לנגב את הרצפה. בתוך הצלחת.. וכך הלאה.

בשבילי, ללמד קריאה, זה כמו להכין חביתה. הלימודים והמאמרים בספר יקנו לך ידע טכני שהוא חשוב, מה זה ביצה/ מחבת או: מהם החלקים במח... אבל כדי ללמד אתה צריך לחקור בעצמך ולהבין!

הרבה פעמים מורות שמלמדות ילדים עם בעיות, משייכות את הבעיה של הילד שמולן לקטגוריה מסוימת: 'יש לו בעיה בזה ובזה...', לכן צריך להדביק לו 'שיטה כזו וכזו...'. כאילו מדובר על מחשב מקולקל. זה לא עובד כך. יש מורכבויות. כדי לעזור לילד מתקשה צריך להבין לעומק, לא לדקלם.

יש עוד בעיה. הרבה פעמים מומחים שהולכים אליהם, מסבירים את הבעיה על ידי הסימפטום או התוצאה. לדוגמא, המומחה נותן לילד מבחן בתפיסה חזותית. אם הילד נכשל, זו הוכחה מוחצת שיש לו בעיה בתפיסה חזותית...".

וזה לא נכון?

"לא תמיד. הילד נכשל במבחן של תפיסה חזותית וזה נכון, אבל זה לא אומר שיש לו בעיה בתפיסה חזותית. תבדוק. תסתכל על הטעויות שיש לו. תהיה מודע לידע שהיה לו לפני זה. שים לב להיגיון שלפיו הוא פעל - משהו בתוך התהליך היה שגוי, אבל לא בטוח שמדובר בטעות שקשורה לתפיסה חזותית!.

הפעולות של הילד יגרמו לנו לדעת מה הבעיה, לא הציון שהוא קיבל במבחן. הרבה פעמים הולכים לנוירולוג לבדוק אם יש קשיים של קשב וריכוז. הנוירולוג עושה מבחן, ובהינף עט מכריע לשבט ולחסד. אני יודע על המון מקרים שטעו. לפעמים אבחנו בעיה במקום שלא היה, ולפעמים לא זיהו את הבעיה".

אבל אנחנו חייבים שיהיה לנו מדד מסוים לאבחן את הילד.

"נכון, ואני לא רוצה לפסול, כי מדובר באילוץ מציאותי, אבל האילוץ הזה נכון כנקודת מוצא, כדי לדעת אם יש מה לבדוק בכלל, אבל הוא וודאי לא משקף את התמונה כולה.

בעיניי, הדעה הכי חשובה היא של הגננת. נכון שהיא לא יודעת להגדיר, אבל היא יודעת יותר טוב מהנוירולוג... היום כבר הנוירולוגים למדו שהם צריכים להתחשב בדעת ההורים והמורים, אבל עדיין נתלים מאד במבחנים מסוימים ומגבילים. זה הרבה יותר קל מאשר לחקור מה הבעיה של הילד, אנשים לא רוצים להתאמץ".

אז אתה אומר שהאבחונים הם מיטות סדום מודרניות?

"אני לא רוצה להכליל. ראיתי גם אבחונים מעולים ממש, אבל צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל".

לחשוב כמו... בכולל

לא קל ללכת בדרך של גד דואר. הוא דורש ותובע, גם מההורים וגם מהמורים, להסתכל למציאות, לקרוא את המפה ולחקור. לא להדביק מיד כותרות וחותמות.

"חייבים להפעיל מחשבה, היגיון, ומעל הכל - הניסיון. 'אין חכם כבעל ניסיון'. אפשר לראות שני פרופסורים גדולים שלמדו אותו דבר, אחד נהפך למומחה עולמי והשני לא. למה? אחד מדקלם את מה שהוא למד והשני מרשה לעצמו גם לחשוב, להפעיל את התבונה האנושית, לתת מקום גם לאינטואיציה האישית. לא רק למה שהוא למד. זה גם מה שנדרש ממאבחן, מנוירולוג, ממורה או מהורה".

גד דואר מציין מקום אחד בו חושבים כך: בבית המדרש הישן... "בעולם הגמרא זה פשוט מה שאני אומר. אם אדם שלומד בכולל יחשוב כמו בעולם המדע, יעיפו אותו אחרי שנייה. בלימוד גמרא אתה חייב להבין, לא לדקלם.

למעשה, כל ממציא פיתח את ההמצאה שלו על ידי התבוננות וחקירה. הבעיה היא, שאחר כך התחילו ללמד את השיטות שלו. הן עברו ממרצה למרצה, ובדרך סילפו אותן עד שהקשר למציאות התרחק. עד כדי כך, שניגשה אלי פעם מורה ואמרה לי: 'אתה צודק, אני הסתכלתי על הבנת הנקרא וקריאה כמו שלימדו אותי, אבל ראיתי שזה לא מתחבר למציאות של הילד שישב מולי. בסוף פעלתי לפי המוח שלי, וככה הצלחתי'".

אחרי כל הידע שצברנו, החקירה וההתבוננות, יכול להיות שלילד יש פשוט קושי רגשי שגורם לו לכישלון. כיצד נוכל לדעת?

"זה עוד נושא חשוב מאד: בכל תחום יש את הכישורים הישירים והכישורים ההיקפיים. הכישורים הישירים הם אלה הנדרשים ישירות לביצוע המטלה, והכישורים ההיקפיים הם אלו שמפעילים את הכישורים הישירים.

לכן, כשמגיע אלי ילד, אני צריך לבדוק את הכישורים הישירים שלו: כלומר, זיהוי נכון של האותיות, קישור בין צורה וצליל, וכו'. אבל לא פחות חשובים הם הכישורים ההיקפיים: נכונות להשקיע ולהתאמץ, חוסן נפשי להתמודד עם מצבי קושי בהצלחה, אורך רוח וריכוז. אני מתכוון ל'ריכוז בית ספרי', שכוללים את הכישורים הניהוליים: היכולת לתכנן, לעמוד במטלות ולהתמודד עם פתרון בעיות. זה קצת שונה ממה שמכונה בעולם 'ריכוז'.

הכישורים הללו מאד חשובים בדרך להצלחה. במכון אחיה, שפועלים בו לפי השיטה שלי, עובדים קשה מאד קודם כל לגייס את הילדים שירצו ללמוד. אני באמת סבור שמורה (ובעיקר בחינוך מיוחד), צריך להיות: מטפל, פסיכולוג, סוציולוג. לפעמים פשוט לתת לילד שמולו ארוחת ערב. יכול להיות שאין מה לאכול בבית, או שמישהו מציק לו".

המצליחה ביותר: שיטת תלמודי-התורה

גד נותן דוגמא לבעיה קטנה שיכולה להפריע הרבה: "יש ילדים שפשוט לא מסתכלים על החומר הכתוב. למה בתלמודי תורה אומרים לילדים לשים את האצבע על האותיות בזמן שקוראים? כדי שיסתכלו. זה נראה לנו מאד פרימיטיבי, אבל למעשה זה נכון מאד".

אתה חושב ששיטת תלמודי-התורה יותר טובה משיטות הקריאה בציבור הכללי?

"השיטה שמלמדים בתלמודי תורה בנויה בצורה הכי בסיסית והגיוניות: יש לך אות וניקוד - תחבר ביניהם. אחר כך עובדים הרבה על שינון וחזרה. עם זאת, הרב דסלר אמר פעם, שעוד לפני שנבדוק אם השיטה המסורתית בלימוד הקריאה היא טובה או לא, יש עליה מסורת, לכן לא נשנה אותה. זה כמו הלכה. צריך לדעת שיש הבדל גדול במטרת לימוד הקריאה בינינו לבין שאר העולם.

אצלנו בלימוד קריאה יש תכלית בפני עצמה: לקרוא מדויק. בשונה מהציבור הכללי שם לימוד הקריאה הוא רק אבן דרך כדי להגיע למטרה עצמה, שהיא: לדעת לקרוא. כלומר לימוד הקריאה הוא רק אמצעי להבין את המשמעות. אנחנו מעמידים כערך עליון את הקריאה המדויקת. היא הבסיס לקרוא 'קריאת שמע' בלי טעויות, גמרא וכו'. עד כדי כך, שאנשים קוראים זוהר או תהילים, לא מבינים מילה, אבל קוראים מדויק.

מסיבה זו משרד החינוך והביטוח הלאומי מכירים בשיטה שלי, והעניק למכון 'אחיה' מיליון דולר במטרה לפתח אותה. הגישה שלנו עוזרת לילד דיסלקטי להתמודד עם טקסטים מורכבים של תורה, גמרא, וכו'. מה שאף שיטה בציבור החילוני לילדים דיסלקטיים לא מתיימרת לעשות. אין להם מטרה כזו. הם מלמדים אותם לזהות מילים חשובות והכרחיות ותו לאו. אצלינו ילדים חייבים לקרוא מדויק.

עוד ב-1985 הרצתי בכנס באוניברסיטת תל אביב. עמד שם פרופסור ווהל, שהוא המרצה הבכיר שלהם לקריאה, ואמר: "חזרנו לשיטת תלמודי התורה! המדע הכיר בשיטה המסורתית כשיטה היעילה ביותר!". בשנת אלפיים הייתה באמת מגמה לחזור לשיטה הזו, כי הם הכירו בכשל הקריאה אצלם, אבל למעשה בפועל, היה להם קשה לבצע זאת, כי זה 'ייבש' אותם ולא היה עבורם מספיק 'יצירתי'.

אמרה לי פרופסור מאוניברסיטת בר אילן לפני מספר שנים, שאחוז ההצלחה בעולם החרדי בקריאה הרבה יותר גבוה מאשר בציבור הכללי. בבית ספר חילוני לא אכפת שהילדים לא קוראים מדויק, העיקר שיבינו. הם לא קוראים כמונו. עם זאת", כאן מסייג גד, "לילדים רגילים השיטה הרבה יותר טובה. לילדים עם בעיות בקריאה היא לא קלה.

זה שני צדדים של אותו מטבע: מכיון שהיא דורשת יותר – היא מביאה לתוצאת הרבה יותר טובות, אבל מקשה על מי שמתקשה ממילא. גם העובדה שמתחילים אותה בגיל יותר צעיר יכולה להפריע".

אין כח להתמודד

כשאני שואלת האם למתחזקים יותר קשה עם הנושא של הקריאה החרדית, גד משיב בהסתייגות:

"באופן כללי, אם בן אדם נמצא במסגרת לא מוכרת, לא כמו שהוא גדל, כל קושי קטן מתחדד ונהפך למשמעותי יותר. זה נכון גם לגבי מתחזקים. ילדה חרדית, לדוגמא, נחשפת בבית שלה, או אצל שכנים, למשפחות ברוכות ילדים, אז ללדת ילד כל שנה וחצי יהיה לה די טבעי. אצל מתחזקים זה קצת יותר מורכב. אין שייכות טבעית לדברים שרגילים אליהם במגזר החרדי. הם לא רגילים להברה האשכנזית בלימוד או בתפילה, אלא לעברית. לפעמים הם לא יודעים לקרוא כל כך מדויק כדי לפענח טקסט של גמרא, משום שכמו שאמרנו, שיטת הקריאה שם הרבה יותר שטחית. לכן, יכולה להיווצר בעיה".

גד מוסיף פן נוסף: "הרבה מהמתחזקים הם אנשי רוח ואומנות. אנשים שיש להם יותר שייכות ליצירה ולדמיון. אלו מעלות אדירות, שבהקשר הבית ספרי עלולות לגרום לבעיות בקשב וריכוז, בקריאה ועוד. מהניסיון שלי" מוסיף גד, "ברוב הפעמים, בעיית קריאה מגיעה עם בעיית ריכוז".

מכיוון שציפור קטנה לי, שגד, בעקבות הניסיון שצבר עם השנים, נעשה מומחה גדול בבעיית קשב וריכוז, נפניתי לשאול אותו אם גם הוא מסכים עם "מגיפת הקשב וריכוז", שפושה בכל בתי הספר, ועם המורה בין זמנינו, ששואל את הכיתה לפני תחילת השיעור, אם כולם זכרו לקחת ריטלין...

האם יש היום באמת יותר בעיות של קשה וריכוז?

"אפשר לענות לשאלה הזו מכמה כיוונים. מצד אחד, אנו יודעים היום יותר להגדיר כל בעיה ותת בעיה, ולקרוא לה בשם (תסמונת הבעיות המרובות...F.G.H.), לכן, אולי נראה שיש יותר. מצד שני, יתכן שגם יש יותר, בגלל התזונה הלקויה, אורח החיים הלחוץ, ירידת הדורות ועוד. פעם שמעתי שהרב שטיינמן אמר, שלקראת אחרית הימים, בתיקון האחרון, כל הבעיות יצוצו ויעלו, אז יתכן שבאמת יש יותר תופעות.

עם זאת, אני חושב שאחד הגורמים האשמים ביותר לבעיית הקשב, הוא התפתחות הטכנולוגיה המואצת. אין ספק שהיכולת שלנו להתמודד עם דברים פחתה בצורה קטסטרופלית. לזה גורמת הטכנולוגיה, שמפרנסת את הצורך הילדותי שלנו לחוסר עשייה וסיפוק מיידי. הכל צריך להיעשות מיד: מכונת כביסה מיד תכבס, המיקרוגל מיד יחמם, האוטו מיד יביא אותנו. על מחשבים ופלאפונים אני בכלל לא מדבר. נוצרה בעיה גדולה - הצורך להתאמץ בחיים נשאר כפי שהיה. עדיין, כדי להתמודד עם קושי - צריך לעבוד, וכדי להגיע להישגים - צריך להזיע. אבל, ככל שיותר התרגלנו לסיפוק מיידי, כך יש לנו פחות כח להתמודד. יכול להיות, שאכן היו גם פעם בעיות של קשב וריכוז, אך אנשים התמודדו יותר והיה להם יותר כח לעבוד קשה. אני עצמי הייתי אתלט. לא תמיד היה לי כח להתעמל, אבל עבדנו קשה. פחדנו לצלוח - וצלחנו, פחדנו להילחם - ונלחמנו. היום החוסן הנפשי הולך ופוחת".

* * *

לסיום השיחה, גד מוסיף מספר משפטים שחשובים לחינוך בפרט, ולחיים בכלל:

"אברהם אבינו ונמרוד התווכחו. נמרוד אמר לאברהם: 'אתה רואה? הכוכבים זזים, השמש זזה, הם השולטים!', אבל אברהם אמר לו: 'אתה רואה מצוין, אבל זו התוצאה. מי עומד מאחוריה?'.

לראות את התוצאה ולתת הגדרות וסטיגמות זו חשיבה 'נמרודית'. אנחנו צריכים לבדוק מה השורש לכל דבר: מה הסיבה. הילד מתחצף? ההורים אומרים אין לו גבולות. יופי. זה נכון, ובאמת באותו רגע צריך להגיב בהתאם ולחנך אותו, אבל לאחר מעשה - תבדוק מה הסיבה להתחצפות! אל תגדיר את המעשה בצורת התוצאה שלו. תחפש את הגורם, את השורש".

אין ספק שהשיחה עם גד דואר תובעת הרבה: לחפש, לבדוק, לחקור, לא להיות שטחי. עם זאת, אין מי שמחזיר את הכח להורים ולמורים יותר מגד. אין צורך לחפש כל היום בספרים ובמאמרים, ולצטט את התיאוריות האחרונות לגידול וחינוך ילדים. הרבה יותר טוב יהיה, אם נשב אם עצמנו בשקט, וננסה לצאת קצת מהחשיבה השטחית. נבדוק עם השכל והתבונה שחנן אותו בורא עולם כיצד אנחנו יכולים להועיל לילדים שלנו ולעצמינו.

מי יודע, אולי בסוף נצליח לקרוא את מפת החיים שלנו טוב יותר?