רוחות של נפטרים במכשיר ההקלטה

השנה היא 1959. מפיק סרטים שוודי בשם פרידריך יורגנסון יוצא למעבה היער כדי להקליט קולות של ציפורים עבור סרט שהוא מפיק. יורגנסון מתרחק ממקום יישוב בכוונה תחילה, על מנת שבסרט ההקלטה לא ייתפסו קולות נוספים מלבד קולות הציפורים שאותם הוא מבקש להקליט.

למרות השתדלותו לבודד את הרעש, ולמורת רוחו, כאשר הוא חוזר לחדר העריכה שלו ומאזין להקלטות, הוא שומע להפתעתו צלילים וקולות מוזרים אשר לא שייכים לציוצי הציפורים. הקולות שבוקעים מסרט ההקלטה חלושים מאד, כמעט בלתי נשמעים ובלתי מובנים, ומדברים בקצב משונה ומהיר יותר מקצב דיבור נורמלי של אדם ממוצע. הוא מקשיב להם היטב ומגלה שאלו קטעי דיבור של בני אדם.

אף שהוא מתקשה לפענח את מרבית הדברים הנאמרים, הוא משוכנע כי אחד מהקולות הוא קול של אישה, ואף נדמה לו שהקול נשמע לו מוכר... לאחר שהוא מקשיב להקלטה שוב ושוב הוא מגלה, לתדהמתו, שזהו קולה של אמו הקוראת לו בשמו: "פרידריכלה, פרידריכלה".

הדבר בלתי אפשרי, הוא חושב לעצמו, הרי אמא נפטרה....

חמש שנים ניסה יורגנסון לפענח את התופעה המוזרה, ואף פנה למומחי אלקטרוניקה על מנת שיעזרו לו לפתור את התעלומה. תחילה חשבו כי מקורם של הקולות בהקלטות רדיו לא מבוקרות או בגלי רדיו אקראיים, אך ההסבר לא היה מספק.

במקביל למחקרו של יורגנסון, חוקרים נוספים גילו במהרה כי ביכולתם לקלוט קולות כדוגמתו של יורגנסון, והתופעה פרשה לה כנפיים והתרחבה. החוקרים החלו להקליט, ולתדהמתם רבים זיהו אף הם את הקולות שהקליטו כקולותיהם של בני משפחה, של חברים או של מכרים, שכבר אינם בין החיים. רבים מן הקולות הזדהו בשמותיהם והעבירו מסרים קצרים, אך משמעותיים לחוקרים, שנדהמו למשמע הקולות הפונים אליהם מעל מכשיר ההקלטה.

תופעה כזו, היה ברור לכולם, אי אפשר לשייך לגלי רדיו טועים.

אחת התיאוריות הראשונות שהוצעה להסבר לעניין, היתה של פרופסור הנס בנדר, מאוניברסיטת פיבורג שבגרמניה, אשר סבר שהקולות נובעים מן התת מודע של החוקר, המשדר אותות, ואלו נקלטים על הסרט כקולותיהם של בני אדם. אך ברבות הימים, ככל שהלך והשתפר הציוד הטכני ששימש לניסויים, שינה פרופסור בנדר את דעתו.

תאוריה נוספת גרסה כי הקולות נובעים משידורים בתדרים נמוכים של סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב. כדי לבדוק את העניין ערכו הקלטות ב"כלוב פאראדיי". כלוב פאראדיי הוא חדר או קופסה שמבודדים מקרינה אלקטרו מגנטית באמצעות חומרים מוליכים, כגון לוחות פלדה או רשת דקה. ניסויי קול הנעשים בתוך תא מעין זה מוגנים מפני כל הפרעה חיצונית שמקורה שידורי רדיו בכל שיטה מן השיטות המקובלות והמוכרות.

ההקלטות נערכו, ובכל זאת, גם בחדר מבודד כגון זה, נמצאו עדויות של קולות משונים... מקור הקולות אפוא, אינו של סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב.

קולות מן החלל

יורגנסון המשיך במחקרו ואף הוציא לאור ספר בשם "קולות מן החלל". הספר, אשר יצא לאור בשנות השישים המוקדמות, משך את תשומת ליבו של פסיכולוג לטבי בשם ד"ר קונסטנטין ראודיב, אשר התרשם עמוקות מעבודתו של יורגנסון, וביקש לצפות בהדגמה טכנית. יורגנסון הסכים.

בניסוי נכחו ראודיב, אשתו, ד"ר זנטה, ד"ר מאורינה - ועד בלתי תלוי. יורגנסון פתח בהדגמה בהשמעת מבחר סרטי הקלטה שהקליט מבעוד מועד. אמנם בשל הפרעות הרקע של סרטי ההקלטה, לא הצליחו השומעים להבחין במילים באופן ברור עד אשר הושמעו הקטעים מספר פעמים, אך זה היה מספיק כדי להודות שיש כאן תופעה מוזרה שעדיין אין לה הסבר מדעי.

לאחר מכן החל יורגנסון להקליט בשידור חי. מכשיר ההקלטה כוון, המיקרופון נפתח והישויות הדוברות נתבקשו לשאת את דברן.

ראודיב תאר את תוצאות המפגש: "בהקלטה הראשונה שערך יורגנסון בנוכחותנו, נשמעו קולות שלא יכלו בשום פנים ואופן להיות קולותיהם של הנוכחים בחדר. ד"ר מאורינה, למשל, העירה תוך כדי הקלטה שנראה לה שהנשמות הנמצאות למעלה חיות באושר ובשאננות. הקול השיב לה: "שטויות". מילה זו נשמעה בבירור וזוהתה בנקל כשהאזנו לקלטת לאחר מכן".

ראודיב המשיך את המחקר שבו התחיל יורגנסון, והוציא לאור ספר בשם "פריצת דרך". לאחר מכן נעשתה התופעה מוכרת ברבים וכונתה בשם: "קולות ראודיב".

מתוך אלפי הדוגמאות שהקליט, אחת המרשימות מבניהן היתה דוגמת הקול המיוחס לנפטרת מרגריט פטראוטסקי, שהייתה ידידה קרובה של ראודיב ושל אשתו. זמן מה לאחר מותה הוקלט קולה הקורא: "זנטה", ומיד לאחריו "מרגריט". לאחר מכן נשמעה ההודעה המרשימה: Bedenke ich" bin" (תרגום מגרמנית: "שווי בנפשך, אני קיימת...").

ככל שהתופעה התפרסמה בעולם, כך סקרנה יותר אנשי מדע אשר חפצו לפתור את התעלומה. במרס 1971, הפיזיקאי ומהנדס האלקטרוניקה פיטר הייל, אחד מגדולי המומחים במערב והחשוב ביותר בבריטניה בתחום המיסוך האלקטרוני, ערך ניסוי, שתכליתו למנוע מגלי האתר כל גישה אל הרשמקול ואל שאר ציוד ההקלטה. הניסוי נערך במעבדה המוגנת מגלי רדיו של חברת "בלינג ולי" בע"מ שבאנגליה.

כשהוצא הציוד מן הבידוד והושמע סליל ההקלטה, אותרו עליו קולות שאחד מהם שאל בשפה הלטבית: ""kur raudiv (היכן רודיב?). רודיב היה שמו של אחד החוקרים שנכחו בחדר.

לאור התוצאות המפתיעות יצא הייל בהודעה לעיתונות: "על סמך הבדיקות שנעשו במעבדה המבודדת של החברה שבה אני עובד, נבצר ממני להסביר במושגים פיסיים רגילים את אשר התרחש".

שנה לפני ניסויו של הייל ניסה מר יואכים זוטצק, מן הלשכה המרכזית לטכנולוגיה טלגראפית בברלין, ומנהל צוות המחקר לאקוסטיקה, לבדוק את הקולות בדרך של ניתוח הצלילים על גבי תרשימים גראפיים של דיבור (מדפיסי קול). ביסודו של דבר, גילה זוטצק כי הספקטוגראמות של הדיבור הניכר לעין מוכיחות שתחומי התדרים של הקולות המוקלטים הם מ- 200 הרץ ועד 6-7 קילוהרץ, תחום זהה לזה שבו נקלטים קולות בני אדם.

קולות נשים וילדים, הסביר זוטצק, נקלטים בין 220-330 הרץ, בעוד קולות של גברים נקלטים בין 120-160 הרץ.

מחקרו של זוטצק הוא בעל חשיבות רבה משלושה היבטים: הקולות העולים מסרטי ההקלטה נמצאו בתחומי התדרים המאפיינים דיבור רגיל. הודות לספקטוגראמים ניתן היה להבחין בין קול של גבר לקולה של אישה. ועצם העובדה שנתקבלו תוצאות גראפיות מניתוח הדפסי הקול, פוסלת לחלוטין את האפשרות כי הקולות מגיעים ממקור הזייתי כלשהו.

קוצר רוח וחרדה

חשוב לציין כי על פי רוב מתקשים בני אדם לשמוע בפעם הראשונה קול בעל משמעות פרט לצפצוף או רשרוש, אך כשמתאמנים, לאט לאט מתחילים להבחין במילים ממש. כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, כבר אין צורך בהשמעות חוזרות ונשנות כמו בעבר. באמצעות תוכנת סאונד פשוטה ניתן לזהות מיד את הקולות, להגביר את הווליום ולקבל את האינפורמציה הרצויה בצורה מהירה וברורה.

בעלי הקולות, יהיו אשר יהיו, נוהגים לעיתים קרובות להזדהות בשמם ולפעמים מדברים בעניינים הזכורים להם מחייהם עלי אדמות. על פי רוב, הדברים שהם מזכירים ידועים רק להם ולבעל ההקלטה. המקרים המרשימים ביותר הם אלו שבהם בעל ההקלטה, או אחד מהנוכחים בחדר, שומע קול הקורא בשמו. פעמים רבות הישויות המדברות מעירות הערות ענייניות כלשהן על המתרחש בחדר במהלך הניסוי, אשר מוליכות למסקנה ברורה שבעל הקול הנשמע בהקלטה צופה באנשים החיים הנמצאים בחדר.

רבים מן המסרים המוקלטים נשמעים סתמיים ומקוטעים. עם זאת, ישנם מקרים שהקולות מגלים ערנות והכרה מודעת. לדוגמא, באחד המקרים, כששאל ראודיב את הקולות כיצד הם יודעים שהוא מקליט אותם, השיב לו קול של אישה דוברת גרמנית: "היינו בחדרך".

הניסיון מוכיח כי את רוב הקולות שנשמעו במהלך הניסויים הרבים, אפשר לייחס לאנשים שמתו לפני עשרים עד שלושים שנה. כמו כן, כשהקולות מוסרים הודעה בפעם הראשונה, ניכרים בהם סימנים מובהקים של קוצר רוח וחרדה.

בשנים האחרונות התופעה קיבלה את שמה הפופולארי והמוכר Electronic Voice Phenomenon(תופעת הקולות האלקטרוניים) ובקיצור EVP.

סופן של כל התיאוריות המדעיות היה שנפסלו אחת לאחת עד עצם היום הזה... התיאוריה היחידה שנותרה בעינה הינה העובדה שהמקור לקולות הוא על טבעי, ומוכיח על קיום תקשורת עם רוחות.

הנשמה ממשיכה את מסעה

חכמי ישראל מעולם לא הרימו גבה על התופעה, שכן בעיניהם היא אינה חידוש מרעיש. גלוי וידוע כי ה"אני" האמיתי של האדם אינו הגוף כי אם הנשמה, בעוד הגוף מהווה מעין לבוש חיצוני לנשמה, כנאמר: "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני" (איוב, פרק י, פסוק י"א).כשהאדם מזיז את זרועותיו גם חולצתו מתנועעת. עם זאת, כל בר דעת יודע שלבגד עצמו אין שום חיות מצד עצמו, והאדם החי הוא שמניע אותו. כן לאחר פטירת האדם, כאשר מתפרקת החבילה: "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (קהלת, פרק י"ב, פסוק ז). הנשמה ממשיכה את מסעה, ואילו הגוף נותר מוטל על הקרקע, דומם כאבן שאין לה הופכין. אותו אדם, כלומר אותה נשמה, ממשיכה לראות, להרגיש ולחשוב, כפי שהיה בימי חיותה על הארץ, אך היא עושה זאת בלי המוח והעיניים הפיזיות שהיו לה כאשר שכנה בתוך גוף.

פשוט אפוא, שבמידה ונשמת האדם היא העיקר, ניתן לתקשר עמה גם לאחר שהיא נפרדת מהגוף הגשמי, ואחת הדרכים לכך היא באמצעות אותן הקלטות שנתגלו בעשרות השנים האחרונות.

עובדה בסיסית זו ידועה לעם היהודי כבר אלפי שנים.

אמנם היהדות אינה דוגלת או מעודדת תקשור עם רוחות, ואף אוסרת זאת מבחינות מסוימות, כגון סיאנסים, העלאה באוב וכדו´, ואין כאן המקום לפרט את גופי האיסורים לפרטיהם, אך מה שברור הוא שהתופעה קיימת, ועצם המודעות אליה עשויה לשנות לאדם את ההסתכלות על החיים בכלל ועל המוות בפרט.

לא נותר לנו אלא להתפעל, שבדורנו זה, אנו עדים פעם אחר פעם לתגליות מרעישות ומרתקות, המאששות ומגלות את אמיתות התורה וחכמתה האינסופית בכל תחומי החיים. תגליות ששום דור שלפניו לא זכה לו.

נערך מתוך ספרו החדש של הרב יצחק פנגר, העתיד לראות אור בקרוב. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר של הרב "עולמות נפגשים".