סוחט דמעות: כיצד נפרדת אם גוססת מבתה בת הארבע?

האם הגוססת, בתה ובעלה

זהו סיפורה המרגש של הת'ר מק'מאנאמי בת ה-35 מוויסקונסין שבארה"ב, אשר אובחנה לפני מספר חודשים כחולה במחלת הסרטן. לפי תחזיות הרופאים, זמנה של הת'ר קצוב - עובדה שלא מספקת לה יותר מדי תקוות עתידיות לגבי גידול ילדתה בת הארבע, בריאנה. "זה קשה מאוד לדעת שיום אחד לא אהיה איתה יותר, לראות כיצד היא גדלה ומתפתחת", אומרת הת'ר בחיוך מהול בעצב, "עם זאת, יש בי עדיין תקווה ואעשה הכל כדי להישאר כאן, עם בתי ובעלי".

לאחר שבחודש האחרון חלה ירידה דרסטית במצבה, נאבקה האם בקונפליקט הפנימי הסבוך שנגרם כתוצאה מהשאלה 'איך בדיוק נפרדים'. מה אומרים, מה לא אומרים, איך מכינים ילדה כל כך קטנה לרגע שבו אמה כבר לא תהיה לצדה, איך מסבירים לה שאמא לא עזבה אותה אלא פשוט הייתה מוכרחה ללכת ל'מקום אחר', איך משלימים את החור הגדול שעתיד להיווצר אז בחייה?

אחרי ימים של דילמה בינה לבין עצמה, החליטה הת'ר לקחת את הניסיון שלה למקום 'גבוה' יותר מבחינה פרקטית, ולא בזבזה עוד זמן יקר. היא ישבה וכתבה כ-40 מכתבים, אליהם צירפה גם סרטונים שונים שלה - עם מסרים נוקבים וחדים לבתה. את המכתבים חילקה האם לפי תקופות והתנסויות שונות שעתידה בתה לעבור בחייה כגון בית ספר, אוניברסיטה, שיעור נהיגה, חתונה ועוד. בדיחות, מילות עידוד ואהבה גנזה הת'ר בין מכתביה, מילים ליום רע, יום שמחה וסתם יום שגרתי, בלי בשורה מיוחדת ב'פיו'. "אני מתפללת ומייחלת שבריאנה תצליח לחיות חיים שמחים. החיים קצרים, וחשוב לנצל אותם בצורה חכמה", אמרה האם.

מכתבי האם לבתה. מכתב לכל חוויה שתעבור בחייה

מסיפור זה נוכל ללמוד ולהפיק מסר חשוב לחיים: הרגעים שלנו כאן קצובים, ואין איש יודע מתי יגיע זמנו לצאת מן העולם ובאיזה אופן. הבה נעצור לרגע, נתבונן ונעמיק בכל הקורות אותנו וננסה לשנות את מה שניתן לשנות: את הגישה האופטימית והשמחה, כלפי כל מצב ומצב שאנו נאלצים לעבור בחיים. הבה נשקיע את הזמן שלנו בתכלית שלשמה נבראנו: לימוד תורה וקיום מצוות, מתוך שמחה ואמונה. 

צפו בסרטון בעניין חשיבות השמחה, והדרכים להגיע אליה: