הרב דן טיומקין: חוזרים ליהדות? אל תתכחשו לאישיות

הרב דן טיומקין עוסק בייעוץ והכוונה לבעלי תשובה.

הוא לא מקרב 'רחוקים', אלא עוזר להם כשהם כבר 'קרובים'. הוא מנסה לקרב אותם... אל עצמם.

טיומקין, בעל תשובה וותיק, בסך הכל בא להזכיר לאנשים כמה אמיתות פשוטות שקצת נאבדו במהלך התהליך המופלא שעברו. הוא לא נרתע מלומר את האמת בצורה ברורה - אדם צריך לדאוג לכל חלקי החיים: לפרנסה, לזוגיות, לחינוך ילדים ולסיפוק האישי שלו. שום דבר בחיים לא קורה מעצמו. צריך להשקיע בכל תחום זמן, מחשבה ומעשה.

בשביל להחיל את הקדושה והאמת על כל חלקי החיים, צריך קודם כל לשים לב לחיים עצמם: לדאוג לקרקע כלכלית יציבה, לצאת עם האישה לטיול מדי פעם, לגדל ילדים בריאים ושמחים, ובעיקר... להקשיב לנפש. לא להתעלם מהצרכים הבסיסיים שלה ולהדחיק את העולם הפנימי.

טיומקין יכול לומר את האמירות הללו בכנות ובצורה ברורה, אולי משום שהוא עצמו עבר תהליך של חיפוש מתמשך עד שהבין שהוא צריך 'לחשב מסלול מחדש' בחיים.

הרב דן טיומקין

אחרי מספר שנים בהן התערה עמוק מאד בחברה החרדית, כתלמיד ישיבת 'סלבודקה' בבני ברק, הוא הבין שמשהו חסר בחיים שלו. לקח זמן עד שהוא עלה על החוליות החלשות, בעיקר בעזרת תלמידי חכמים חוזרים בתשובה בעצמם, שעזרו לו לזהות את החלקים החסרים בפאזל של חייו, חלקים אותם הוא מנסה לעזור לבעלי תשובה טריים (ולא טריים...) למצוא.

הוא התחיל לחקור את הנושא לעומק, ובעזרת רבותיו הוציא לאור מאוחר יותר ספר בשם: "במקום שבעלי תשובה עומדים". ספר שמנסה לתת לבעלי תשובה הסתכלות מאוזנת על החיים. הספר, שזכה להסכמות נלהבות מגדולי ישראל מכל החוגים והמגזרים, גרם לדן להיחשף לסיפורי חיים מורכבים של בעלי תשובה, שנתקלו בבעיות הללו ודומות להן במהלך חיי התשובה שלהם.

בשלב מסוים הוא נפגש עם הרב עופר גיסין, שגם הוא בעל תשובה ויועץ וותיק לבעלי תשובה. ביחד הם החליטו שבמקום 'לבנות בית חולים מתחת לגשר', כדאי לתקן אותו מראש. הם הקימו את ארגון "מענה", שכשמו כן הוא- מנסה לתת מענה, ייעוץ, ובעיקר הכוונה נכונה לבעלי תשובה בתחילת דרכם.

"לא קפצתי ממסוק, לא ברחתי מהשבי"

כששואלים את דן טיומקין איך הוא חזר בתשובה, במקום לענות הוא מצטט את אהרן רזאל (בשירו: 'קבעתי את מושבי'): "ביקשו שאספר את סיפורי האישי בדרכי אל עולם המצוות: לא קפצתי ממסוק, לא ברחתי מהשבי, היו להם ציפיות...". גם דן מוכן להצהיר: אין לו חוויות מסמרות שיער והסיפור שלו רחוק מלהיות 'צבעוני', אבל הוא כן מלא בגוונים פנימיים של חיפוש והתבוננות.

הוא גדל ברעננה ולאחר שסיים את תיכון אוסטרובסקי, שירת בצה"ל ביחידה של חיל האוויר כמפיק סרטי הדרכה. לקראת סוף השירות הצבאי הוא נחשף לשיעורי תורה, התגלגל לסמינר ערכים, ואחריו התחיל תהליך די מזורז ומהיר של תשובה. מכאן הדרך היתה קלה להיכנס לישיבה לבעלי תשובה, אבל אצל דן ההמשך היה מפתיע: במקום להיכנס לישיבה קלאסית של בעלי תשובה הוא קבע את מושבו בישיבת 'סלבודקה' בבני ברק.

איך התגלגלת בתור בעל בתשובה לאחת הישיבות החשובות ביותר בציבור החרדי?

"הסיבה באמת מפתיעה. אמי מגיעה ממשפחת "אברמסקי", ויש לה קשר משפחתי לרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שמסר שיעורים בישיבת סלובודקה. הופניתי לשם על ידי רבותי מתחילת התשובה שחשבו שזה יהיה סגירת מעגל אם אני אלמד שם".

לא היה קשה להשתלב בתור בעל תשובה כמעט בודד בנוף?

"ברוך ה' זו היתה תקופה מופלאה שזכיתי מאד להיבנות בה ולהכיר תלמידי חכמים עצומים. יש לי רק דברים טובים לומר על שש השנים שלמדתי שם, אבל במקביל, התחלתי קצת להיות באשליות ובדמיונות שאני לגמרי כמוהם, ובדרך קצת שכחתי את עצמי".

עד ש...

"לפעמים הקב"ה מביא אדם למצבים קיצוניים בחיים כדי שהוא יתבונן ויבין שהוא לא נמצא במהלך שמתאים לו. אני הייתי קשה הבנה במיוחד, ולא כל כך הייתי מודע לעצמי בתקופה הזאת. היו לי הרבה חלקי נפש שחיפשו דרכים יצירתיות לתת, לגדול ולצמוח, שלא קיבלו מענה בתקופה הזו של חיי".

ומה גרם לשינוי?

"הראשון שפקח לי את העיניים היה הרב מיכאל בכר, משגיח בישיבת "אור שמח", שמסר סידרת שיעורים בנושא האיזון בקרב בעלי תשובה. הדברים נשמעו לי חדשים, לכן הלכתי לרבני הישיבה וספרתי להם על תוכן השיחות בצורה בה אני הפנמתי אותו. להפתעתי הרבה, הם מאד שיבחו את המהלך, ואפילו אמרו שבעל תשובה שלא חושב כך, בהכרח חי בשקר עם עצמו. הם גם העשירו אותי עם הרבה מקורות בהם חז"ל דיברו על הסוגיות הרלבנטיות. אני סיכמתי לעצמי את הדברים, ובסופו של דבר פרסמתי אותם בחוברת ("קונטרס" בשם: "ראה חיים"), שזכתה להגיע לכמה תלמידי חכמים גדולים, ובדרך התעשרה בעוד מקורות ורעיונות. לאחר מספר שנים עברתי עוד כמה תחנות ונוספו לי עוד הרבה תובנות. כך נוצרה אצלי מיומנות לזהות את הסטייה והעיוות אצל בעלי תשובה צעירים גם כשהוא יותר דק".

"לא להתכחש לזהות שלנו"

ברשותך, נסטה מסיפור החיים שלך ונשאל שאלת תם: מדוע צריך להתייחס לציבור המתחזקים כקהילה נפרדת? למה לא לטאטא את עובדת היותם בעלי תשובה מתחת לשטיח ולהתייחס אליהם כאל חלק מהכלל החרדי/ דתי. בעלי תשובה הם שונים?

"בפירוש כן. בעלי תשובה נמצאים במקום שונה מאדם שנולד במסגרת חרדית או דתית. חז"ל למדו אותנו שיש מושג של 'גירסא דינקותא'. 'גירסא דינקותא' פירושו שאדם נחשף בחיים שלו לכל מיני דברים והם חלק ממנו. זו קומה באישיות שלו.

השאלה היא איך מתייחסים לקומה הזו. האם מתייחסים אליה כאילו הקב"ה רוצה שנמחק אותה? האם עלינו להתכחש לזהות המקורית שלנו? לשנות את העבר שלנו? את השם שלנו? או לבנות על הקומה הזו קומה תורנית שמתבססת ושואבת את התובנות והאישיות מהקומה הקודמת, כלומר ממה שהייתי עד שהתחזקתי ושבתי בתשובה. גדולי ישראל הורו לנו שהתעלמות והתכחשות אינה הדרך הנכונה, ולמעשה, אין כזה דבר התכחשות. זוהי רק הדחקה. צריך לזכור שהאישיות שלנו היא לא כולה חטאים ולא כולה עבירות. היא מלאה באהבות, רצונות ומשאלות, שהם לא חטא ולא עבירה!

יש דברים שטעימים לנו, דברים שאנחנו טובים בהם, לא צריך למחוק אותם עם החזרה בתשובה! יש תחומים שבהם אנחנו חזקים, ולא רק בשביל מקצוע או פרנסה, אלא בשביל הנפש. זה מנוע החיות שלנו. אם נתכחש לכוחות הללו, ונשים על עצמינו מסכה של "צדיק" ו"צדיקה", זה יוכל להחזיק פרק זמן מסויים, אבל לאחר מכן הכל יעלה ויצוף. האדם ירגיש שהוא לא מממש את הכוחות והיצירתיות שלו והדברים יתנקמו בו בסוף".

אדם צריך לבטא את השוני שלו?

"החזון-איש אמר משפט יפה: "אדם צריך להיות שונה ולא משונה". לא צריך ללכת בלבוש צעקני ובולט בסביבה בה אנו גרים, זה לא חייב להתבטא בחיצוניות אלא בפנימיות. אדם צריך לחשוב איך לבטא את הייחודיות שלו, כמובן בדרכי היתר.

יש המון סיפורים על גדולי ישראל שהדריכו כך בעלי תשובה שפנו אליהם. הרב שך זצ"ל, לדוגמא, אמר ליוני גרשטיין הצייר המפורסם, שיחזור לצייר אחרי שחזר בתשובה. גרשטיין מספר שבהתחלה הוא התקומם. הוא רצה ללמוד כל היום וגם הייתה לו מלגה מכובדת. הוא לא היה צריך את הציור בשביל פרנסה. אף על פי כן, הורה לו הרב שך לחזור ולצייר בשביל למלא את הנפש”.

כלומר, אדם צריך לפתח את כוחות היצירה שלו, לא רק כשליחות כלפי הכלל, אלא כלפי עצמו.

"וודאי. חז"ל אמרו "כבד את ה' מהונך" - "ממה שחננך". זה חשוב גם בשביל הכלל, כדי להשפיע, לקרב, לעזור, אבל גם כלפי עצמו.

חז"ל לימדו אותנו במסכת שבת, שאם אדם נולד במזל מאדים הוא יהיה שופך דמים. זאת עובדה. השאלה מה הוא מחליט לעשות עם התכונה הזו; הוא יכול לבחור בין קריירה של רוצח או לחילופין - מוהל ושוחט. אבל, אם אדם לא יממש את הכוחות שלו בצורה נכונה ומבוקרת, הם יתפרצו בצורה לא מבוקרת.

לבן אדם יש לבה שרוחשת בו, כל 'מזל' והלבה שלו. צריך לתעל ולנקז את הלבה בצורה טובה, אחרת היא תתפוצץ".

אצל בעלי תשובה הלבה בוערת יותר?

"לא, אבל לאדם חרדי יש בדרך כלל יותר מודעות גם לצרכים הבסיסיים של החיים. בעלי תשובה נוטים להקצין. קשה להם למתן את ה'אורות' הגבוהים שהם זכו להם, ויש להם גם צרכים מיוחדים בגלל מסלול החיים המורכב שהם עברו. שוב, אין צורך להיות שונים או להתבדל מהכלל, אבל חשוב גם לא לחקות את החרדים בצורה עיוורת, אלא לשלב את העולם הפנימי עם מערכת התורה והמצוות".

בכל זאת רואים משפחות שהשתלבו ונטמעו בצורה מושלמת בציבור החרדי.

"יכול להיות. 'בעלי תשובה' הם מזמן לא תופעה בודדת. מדובר בסקטור מאד רחב. יש כאלו שמבנה האישיות שלהם סתגלן יותר, והם יכולים, לדוגמא, לשבת וללמוד תורה ימים מלאים. יש להם יכולת ריכוז גבוהה, יכולת לחיות חיי דחק וביטחון כלפי המשפחה החילונית שמסביב, אבל לא כל אחד יכול. צריך לחשוב ולבדוק את תופעות הלוואי של הדרך בה בחרתי ללכת. אדם צריך לקחת אחריות על המהלכים שלו. לא כל אחד יכול לחיות חיי צמצום שתלויים במלגה ובקצבאות הילדים. אי אפשר ללמוד מפרטים בודדים על הכלל. כל חודש 'אראלה ממפעל הפיס' מתקשרת למספר אנשים... אבל זו וודאי לא ההשתדלות הרגילה בדרך אל העושר.

ישנם הרבה בעלי בתשובה שגדולי ישראל מכל המגזרים, כמו: הרב שך, הרב עובדיה, או הרב אלישיב הורו להם לנצל את הכישורים שלהם ולדאוג לפרנסה מסודרת.

אני לא חושב שמשפחות שנטמעו באופן טוטאלי הן מדגם מייצג לקהילת 'בעלי התשובה'".

לא כל אחד מתאים לבני ברק

יצא לי פעם לשוחח עם בעלת תשובה מאד וותיקה ומושרשת, שהתרעמה על בעלי תשובה שמנסים לבדל ולהנציח את היותם בעלי תשובה, ומתלוננים על הקהילה החרדית.

"זה נכון שיש כאלו שלוקחים את היותם בעלי תשובה לכיוון מריר ולדעתי זה לא נכון. החרדים הם אנשים טובים, שברוב המקרים, במסירות נפש אדירה שאין כמותה, פותחים את הבתים שלהם לבעלי התשובה ומראים להם את הדרך. אבל כמו כל קבוצה וכל אדם, הם לא מושלמים. לא צריך להעתיק את התופעות השליליות ולא צריך להתמקד בהן. אני חושב שזה לא בריא לנפנף בהיותנו בעלי תשובה בנוסח של : "אנחנו והם", בעיקר מול הילדים".

מה עם אלו שלא מקבלים אותם למוסדות הלימוד החרדיים?

"וודאי שיש כאלו, אבל צריך לזכור שתנועת ה'חזרה בתשובה' היא תופעה דמוגרפית ענקית. יש מסה אדירה של חוזרים בתשובה ובסך הכל החרדים מעוניינים לשמור על צביון המוסדות שלהם וזו זכותם. אני סבור שכל אחד צריך 'לעשות חושבים' עם עצמו. אם בן אדם מקבל תשובות שליליות על ימין ועל שמאל, אולי הוא נמצא במקום הלא נכון. לא כל אזור חרדי מתאים לקבל חוזרים בתשובה. אמר לי רב של קהילה חרדית חזקה מאד, שהוא ממליץ במפורש לבעלי תשובה: 'אל תגיעו לפה! זה לא מקום שמסוגל לקבל בעלי תשובה! תישארו במקום שלכם וביישובים שלכם!'.

בעלי תשובה הם סיירת נבחרת, לא הייתה תופעה כזו בעם ישראל שציבור כל כך גדול בחר ללכת למדבר, לארץ לא זרועה, ולהתחיל מחדש. יש לנו כוחות אדירים של אמת ואמונה, אבל אנחנו צריכים להכיר את המקום שלנו.

כשאדם נמצא במקום שלא מתאים לו הבעיה החמורה היא הילדים. כלפיהם זה קריטי. אם ילד קולט שהוא נמצא במקום שלא מקבלים אותו הוא מפתח שנאה".

אתה בעד קהילות נפרדות לחוזרים בתשובה?

"תלוי, יש אנשים שבשבילם זה אידיאלי והצלת נפשות, אבל יש כאלו שלא יכולים לעזוב את מקום מגוריהם מכל מיני סיבות, עבודה לדוגמא.

יש קהילות מצוינות לחוזרים בתשובה: בחיפה יש קהילה מיוחדת בראשות הרב גרינוולד, בתל אביב יש קהילה משגשגת בראשות הרב מרדכי אויערבאך. לא פשוט לפתוח ולהחזיק קהילות כאלו, כי צריך הנהגה רבנית יציבה ואחדות קהילתית. זה לא פשוט”.

"בעלי תשובה הם פורצי דרך"

דן מתרעם באמצע הראיון שכיוון השאלות נוטה לצד הבעייתי והצריך תיקון אצל בעלי תשובה, ושהוא רוצה גם לדבר על הצד הטוב והמיוחד. יש לו הרבה מה לומר, מסתבר.

"קהילת החוזרים בתשובה היא קהילה פורצת דרך בציבור הכללי והחרדי. הרבה מבעלי התשובה הם בעלי נפש יצירתית: אומנים, מוזיקאים, תסריטאים וכו', והם מהווים גשר בין החברה החרדית לחילונית. שולי רנד, לדוגמא, היה שחקן נפלא שזכה בפרסים רבים, וכשהוא חזר בתשובה, הוא נעלם בישיבה למשך תקופה ארוכה. אבל הרב שלו, הרב שלום ארוש, הורה לו לחזור למשחק עם ההגבלות הנדרשות. הוא קיבל הדרכה נכונה, הפיק את סרטו הידוע "אושפיזין", וזכה בפרס התיאטרון הישראלי, ובפרס האוסקר הישראלי. אפשר לומר שהוא אייקון תרבותי. הוא שינה לחלוטין את עולם התרבות הישראלי, והוא בהחלט מהווה גשר של קירוב בין העולמות.

בנוסף, בעלי תשובה הם פורצי דרך גם בעולם החרדי".

בחברה החרדית?

"אין ספק. יש הרבה תחומים בעולם החרדי בהם בעלי התשובה מובילים. אם זה במוזיקה: האחים רזאל, האחים פיאמנטה, משפחת בנאי לענפיה המוזיקליים, אודי דוידי, יוסף קרדונר ועוד, הם כבשו את עולם המוזיקה החרדי. הם פתחו ז'אנר חדש שגם הזמרים החרדים מחקים. גם בתחום האומנות והציור ישנם יוני גרשטיין, גדי פולק ועוד, שכבשו את שוק ציורי הילדים. שוב, בתחום הקולנוע בולטים שולי רנד ורמה בורנשטיין, שהפיקו סרטים שזיכו אותם בפרסים יוקרתיים. אלו תחומים של 'שואו ביזנס', אבל גם בתחומים אחרים בעלי התשובה דומיננטיים. בבד"צים מתייעצים עם אנשי כימיה חוזרים בתשובה, בעולם החינוך והייעוץ מתייעצים עם אנשי חינוך ויועצים חוזרים בתשובה. בעלי התשובה מביאים את כל העבר והידע שהם רכשו לתוך העולם החרדי - בקדושה”.

נראה לי שיש גם השפעה רוחנית - חברתית. בגלל המסלול המיוחד שלהם הם הכניסו לציבור החרדי הוותיק מוטיבים של בקשת אמת, חיפוש ואמונה חזקה.

"אין ספק שבציבור החרדי, כמו בכל חברה שמושרשת על מסורת, יש סיכון של 'מצוות אנשים מלומדה', וכשמגיעים אנשים שמביאים איתם הרבה התחדשות והתלהבות אמיתית, זה מכניס המון חידוש ותחייה רוחנית לחברה כולה. אפשר לראות את זה באופן מעשי בעובדה שסיפורי החיים של בעלי התשובה נהפכו למאד פופולאריים בשנים האחרונות, לא בגלל שזה סיפור מתח יפה, אלא כי יש הרבה מה ללמוד מהם. בעלי תשובה נקראים לספר על המסע הרוחני שלהם לעולם התורה והמצוות בסמינרים לבנות או במחנות קיץ ישיבתיים לבנים, כדי לחזק ולהפיח חיים והתלהבות בקיום המצוות אצל אותם תלמידים. יש לבעלי תשובה הרבה כח, דבקות ומסירות נפש לקדוש ברוך הוא, שמלמדים ומחזקים את החברה כולה".

מנסים לתת 'מענה'

אם בעלי תשובה הם פורצי דרך, אפשר לומר שטיומקין הוא אחד הבולטים שבהם. הוא פורץ דרך בכך שהוא לא מפחד לומר את האמת ולא נרתע מלגעת בכל ה'פרות הקדושות' ולהוכיח שרבות מהן... טרפות. טיומקין מתייחס בספרו "במקום שבעלי תשובה עומדים" לנקודות שבעלי תשובה רבים נופלים בהם: זוגיות, חינוך ילדים, פרנסה ועוד, ולא נרתע גם מלגעת בשאלות כבדות משקל כמו בחירת רב.

מדוע דווקא בנושאים הללו?

"מניסיון ראיתי שאלו התחומים שיותר פגיעים אצל בעלי תשובה. אפשר לומר שהכח שלנו הוא גם הבעיה שלנו. דווקא בשל קירבת ה' הגדולה לה זכינו ו'האורות' הרבים שקיבלנו, אנחנו נוטים להישאר בעולם האצילות ולא לרדת אל עולם המעשה... זה בולט בעיקר בנקודות הללו שהן אולי עורקי החיים המרכזיים. לפעמים צריך פשוט להזכיר לאנשים את הדברים הפשוטים שנראה שכל אחד יודע אותם, אבל במציאות נוטים לזלזל בהם.

בזוגיות - חשיבות ההשקעה בקשר עם בן הזוג, לדבר, לשתף, לצאת לערבים רומנטיים (בגבולות הקדושה כמובן).

בחינוך הילדים - אם בעלי תשובה לא ישדרו לילדים שלהם דרך מאוזנת, הילדים יקלטו את זה ובגיל ההתבגרות הם עלולים לצאת כנגד ההורים.

בפרנסה – גם בזה צריך איזון. אדם שאין לו משכורת מסודרת כל חודש, או שהוא נאלץ לחיות מתמיכתם של אחרים, יכול להחזיק מעמד רק כשיש משפחה קטנה, אבל כשהמשפחה מתרחבת והילדים גדלים, מגיע שלב שפתאום ההוצאות נהיות אדירות: כל חילוף עונות דורש אבזור מחדש לכל בני הבית, צרכי מזון, וענייני רפואה שדורשים  הון. אדם צריך פתאום להשקיע משאבים רבים במחשבה איך להצטמצם. הוא יכול לגלות את עצמו יום אחד עסוק כל כולו בדקדוקי עניות ובריצה אחר מבצעים והנחות, כשבשורה התחתונה הוא עסוק הרבה יותר בענייני כספים מהשכן שלו, שהולך כמה שעות לעבודה כל יום וחי עם משכורת מסודרת ויציבה.

בחלק הרוחני בעלי התשובה בדרך כלל 'מסודרים'. אם זה בתפילה, בלימוד תורה, מוסר וחסידות, כל אחד מוצא את הנישה שלו ואת המקום שנותן לו חיות. בחלק הגשמי של החיים קל לשכוח ולהזניח. הספר נוגע בכל הסוגיות הללו ומעלה אותם למודעות; אל תשכח לפנק את עצמך, תשקיע בזוגיות ובילדים, אל תחשוב שאם הם בחיידר טוב או בבית יעקב הכל בסדר. חשוב לחשוף אותם למצוות בצורה נעימה. בפרנסה - תדאג שתהיה לך עצמאות כלכלית, אל תזלזל בחובת ההשתדלות".

מהו ארגון 'מענה' ומאיפה צץ הצורך לפתוח אותו?

"דבר ראשון 'מענה' זה לא רק אני אלא גם הרב עופר גיסין. בעקבות הספרים שכתבתי אני מקבל הרבה מאד פניות מבעלי תשובה. גם שותפי, הרב עופר גיסין, זכה וזוכה ללוות הרבה בעלי תשובה. כשנפגשנו גילינו שיש לנו הרבה מן המשותף בהדרכה לבעלי תשובה. בשלב מסוים הגענו למסקנה שכדאי שתהיה הדרכה מאוזנת לבעלי תשובה מלכתחילה ולא רק טיפול וייעוץ ב'בית חולים שבקצה הגשר'. עדיף למנוע את הפציעות מראש".

מה עם ארגוני הקירוב?

"בדרך כלל ארגוני הקירוב לא מתעסקים בנושאים הללו. באתר שלנו מופיעים בעלי תשובה שונים שמספרים את הסיפור שלהם. לא את הסיפור הקלאסי של 'איך חזרתי בתשובה', אלא איך עשיתי זאת בצורה מאוזנת...

אנשים מפורסמים כמו: יוני גרשטייין, שולי רנד, אביתר בנאי, מספרים על ההתמודדויות, על הדרך, על הקשיים, וזה נותן לבעלי תשובה צעירים הרבה כח ופרספקטיבה איך לעשות את הכל בצורה ישרה, איך לתעל את העבר בצורה נכונה ולא להדחיק.

אין לנו אג'נדה שכולם יעבדו או ישמעו מוזיקה... יש לנו מטרה שבעלי תשובה יראו את תופעות הלוואי של מי שלא חזר בתשובה בצורה יציבה, וישמעו מהי ההדרכה המאוזנת שקיבלו אותם בעלי תשובה וותיקים שהלכו להתייעץ עם גדולי ישראל, כמו: הרב שך, הרב עובדיה או הרב שלמה זלמן אויערבאך. יש באתר גם ראיונות עם רבנים חשובים, כמו: האדמו"ר מביאלה שמתייחס לנושאים מאד קריטיים לבעלי תשובה. הוא אומר בראיון דברים מאד נחרצים: לא לשנות את הלבוש, לא לעבור לאזורים חרדיים ותיקים ולוחצים ועוד".

מה עוד כולל הארגון?

"אנחנו נותנים שירותי יעוץ ומעבירים סדנאות בכל רחבי הארץ. כרגע אנחנו מסיימים סדנא באלעד. הפנייה היא  דרך האתר. בנוסף פתחנו כעת את עמותת 'ביחד - בעלי התשובה בישראל'. בחודשים הקרובים אנחנו פותחים במסגרתה מרכז יעוץ ארצי של בעלי מקצוע ויועצים בכל התחומים, שיסייעו חינם או באופן מסובסד לבעלי תשובה. כמו כן, אנחנו מקימים איגוד של מוסדות החינוך לבני הדור השני, ומארגנים כנס גדול שיעסוק בהקמת פורום רבני שיכוון בענייני חינוך ומשפחה.

באתר יש גם כתבות וידאו על קהילות מצליחות של חוזרים בתשובה. הרבה בעלי תשובה לא מרוצים במקום שלהם והם בטוחים שכל בעלי התשובה מרגישים כך. הם משוכנעים שבכל מקום המצב הוא כמו בקרית ספר, רכסים או ביתר. אנחנו מראים באתר את הקהילה במעלות או הקהילה בתל אביב. אנשים לא חושבים על הכיוון. מבחינת בעלי תשובה לחזור לתל אביב לא עולה על הדעת. אנחנו מראים את הקהילה; את הרב מדבר, את האנשים רוכבים על אופניים ומספרים על ההתמודדות עם שמירת העיניים, וזה נותן פתח לאנשים לבדוק בעצמם את המקומות הללו ודומים להם".

אתה והרב גיסין זה ממש ו'גר ליטאי עם ברסלב', האחדות שלכם מעוררת התפעלות.

"שותף איתנו גם הרב חגי מזור, ראש כולל וקהילה לחוזרים בתשובה בגבעת זאב. החיבור שלנו כל כך מיוחד. פשוט גילינו דבר מעניין; למרות שאנחנו מגיעים מרקעים שונים לגמרי, ההתמודדות בכל מקום היא שווה.

למרות שבעלי תשובה 'ברסלברים' שונים מאד מבעלי תשובה 'ליטאים', הבעיות הן, בדרך כלל, הן אותן בעיות. זה מדהים. ומה שעוד יותר, שגם התשובה והתיקון נמצאים אצל הרבנים בכל המגזרים הליטאיים, החסידיים, הספרדים. מצאנו התייחסות לנושאים הללו אצל החפץ חיים, אצל רבי נחמן וגם אצל הרב עובדיה. התורה היא תורת אמת וזה לא משנה לאיזו קבוצה אתה משתייך.

מעבר לכך, זה לא מפליא שאנחנו יחד, משום שכל החלוקה המגזרית זרה לנו. נכון שזה עולמנו, עולם של פירוד, של מחלוקות, של חצרות וזרמים, שבו כל אחד בטוח שלו ולרב שלו יש את הנוסחה הנכונה והרצויה לעבודת השם, שהאחרים טועים ומטעים, ועינינו רואות וכואבות את חילול ה' הנורא שבמחלוקות הקשות שבכל מקום. אבל יחד עם זאת, נראה שדווקא לנו, בעלי התשובה, יש סיכוי לתקן את זה, ולו במעט. דווקא משום שלא נולדנו בקהילה X, וגם לא חזרנו בתשובה בשביל חברה Y. בעוד שרבים הם האנשים שהמחויבות לקהילה 'שלהם' מחזיקה אותם במערכת הדתית, אנחנו פה בשביל הקב"ה, למענו, ורק למענו. וכיון שכך, אני חושב שיש לנו משימה חשובה של הפצת אחדות בעם ישראל, לא 'לתייג' את השני לפי ההשתייכות החברתית שלו".

אבל לא לחינם אנחנו מחולקים לקבוצות, כל אחד והדרך בה הוא מוצא את עצמו.

"אני לא מזלזל בחשיבות של החלוקה לקהילות. זה ממלא הרבה תפקידים בחייו של יהודי, הרבה מעבר לבית כנסת או מוסדות חינוך. יחד עם זאת, צריך להיזהר שלא להתחיל להגדיר את השני רק על פי המסכה החיצונית של ההשתייכות המגזרית שלו, וממילא לפסול אותו. צריך לזכור שהחסידה היא עוף טמא, כיון שהיא עושה חסד רק עם חברותיה. זה יצר רע שלא אמור להיות קשור אלינו! אצלנו לא אמורים להצטמצם במגזר מסויים, אלא כולם בני אברהם, יצחק ויעקב".

מה עם בחירת רב, עוד נושא טעון שבעלי תשובה רבים נופלים בו?

"יש על זה מאמר מפורט באתר 'מענה', אי אפשר לענות על זה תשובה 'על רגל אחת'...".

* * *

על זה ועל נושאים רבים נוספים אתר 'מענה' נותן תשובה (תרתי משמע). תשובה שמנסה להעמיד את בעלי התשובה (ואולי את כל מי ששכח מהי הדרך המאוזנת...) על שתי רגליים, ולהצעידם בשלום בבטחה בדרך העולה בית א-ל.

לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.