נח והמבול - במחקר ובמדע

הקבלות והשוואות ארכיאולוגיות ומדעיות, בדבר נח המבול:

1) "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח" (בראשית ו', פס' ט').

נח: "בקטע של תרגום החורי, שמו של גיבור המבול הוא נחמוליאל" (אנצ"מ, כרך ב', עמ' 494). [הערת הכותב: בנוסח הבבלי אנפשתם – דהיינו, לשון נופש. וזה מתאים לדברי הכתוב: "ויקרא את שמו נח לאמור: זה ינחמנו ממעשנו", דהיינו ייתן לנו מנוחה - נופש. (בראשית ה', פס' כט'. ועיינו רש"י על אתר)].

2) "ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפניי כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ. עשה לך תיבת עצי גופר, קינים תעשה את התיבה. וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. וזה אשר תעשה אותה: שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה, ושלושים אמה קומתה. צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה בצידה תשים. תחתיים שניים ושלישים תעשה. ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים, כל אשר בארץ יגווע. והקימותי את בריתי, איתך. ובאת אל התיבה אתה, ובניך ואשתך ונשי בניך איתך.  ומכל החי מכל בשר שניים מכל תביא אל התיבה להחיות איתך, זכר ונקבה יהיו. מהעוף למינהו, ומן הבהמה למינה, מכל רמש האדמה למינהו, שניים מכול יבואו אליך להחיות". (בראשית ו', פס כא'). "ויעש נח ככל אשר ציווהו ה'. ונח בן שש מאות שנה, והמבול היה מים על הארץ. ויבוא נח ובניו ואשתו ונשי בניו איתו אל התיבה, מפני מי המבול". (שם, ז', פס' ה' – ו').

המבול:

א. הקבלות רבות ישנם בין המסורות המסופוטמיות הקדומות , ובין הנאמר בתורה, (למעט פסקה אחת, כל הדברים מצוטטים מתוך האנציקלופדיה המקראית ערך 'מבול'):

* "כמו במסורת שומרית אחת, גם כן בתורה נחשב גיבור מעשה המבול לדור העשירי לאדם הראשון".

* "גם בתורה, כמו בסיפור המבול במסורת המסופוטמית, האל מודיע לגיבור הסיפור על בוא המבול".

* "[האל] אומר לו לבנות ספינה גדולה מטיפוס מיוחד".

* "הכופר [נקרא] באכדית – kupru, וגם שם בזיקה לסיפור המבול". (פסקה זאת מתוך פירוש 'דעת מקרא', בראשית, עמ' קעד', בהגהות).

* "בדומה לנח גם גיבור הסיפור המסופוטמי מצווה על מה שיביא לתוך הספינה".

* בדומה לתורה כלולים במצווה זו, בכל צורות הסיפור גם בעלי חיים".

* "נודע לגיבור מפי [ה]אל גם יום בוא המבול".

* "שתי העלילות האכדיות מספרות על סגירת הספינה לפני המבול".

* גיבור המבול חי שנים רבות מאוד.

ב. "סיפור המבול מוכר ב – 217 תרבויות בעולם". (מתוך מאמרו של פרופ' משה קווה: דף שבועי, של אוניברסיטת בר אילן, פרשת נח, המבול והמדע, 415, תשס"ב).

[הערת הכותב: מכיוון שלפי היהדות, כל העמים הקדמונים היו צאצאיו של נוח, מתקבל להניח שהם שמעו גרסאות של הסיפור מאבותיהם. (ועיינו בספרו של הרב זמיר כהן שליט"א: 'הצופן', עמ' 23)]

ג. פרופ' משה טרופ כתב, שעל פי הממצאים של המאובנים "אנו למדים כי שואה עולמית כבירה, אשר התרחשה בעת ובעונה אחת בשני חצאי כדור הארץ, גרמה להפחתה פתאומית בכמות החי והצומח בכלל והאנושות בפרט. דוגמאות של מאובנים, שקדמו לשואה זו, אשר התרחשה לפני כ – 5000 אלפים שנה, בתקופה המתאימה למבול, נמצאו בשפע בשכבות משקעיות, ועובדה זו מחזקת את הדעה על התרחשותו של שיטפון עולמי". (בריאה מוצא החיים, עמ' 55 – 56). [הערת הכותב: בספר 'אנחנו לא לבד', שראה אור בשנת 2008, הובאו דברים נוספים שאמר פרופ' טרופ לגבי התיארוך של המבול, וכך כתוב: "המניין של 5000 שנה מבוסס על מדידות בלתי מדוייקות, כך שיכולה להתקבל טעות של עד 1000 שנים. לאור זאת, אין כל קושי להתאים בין תיארוך המאובנים לבין התיארוך התורני" (עמ' 225). ולגבי התיארוך של המבול, ראו עוד במאמרו של פרופ' משה קווה הנ"ל, שגם תיארך את המבול סמוך לתקופה שבה הוא התרחש על פי התורה].

ד. הארכיאולוג ל. וואלי גילה "שכבת טיט (בעובי 3 מטרים) מתחת לתל באור [שבעיראק], שהפרידה בין שתי תקופות יישוב. הים השאיר את עקבותיו הבלתי מפוקפקות בצורת שרידי חיות – ים קטנות בתוך הטיט" (התנ"ך כהיסטוריה, עמ' 40)... "בו ביום מודיע הטלגרף מארם נהריים את הידיעה המרעישה ביותר לעולם שהסעירה את הרוחות: "גילינו את המבול". (שם, עמ' 39).

ה. הפיסיקאי ד"ר וולטר בראון אומר: "ישנן 17 מאפיינים מוזרים בכדור הארץ הניתנים להסבר רק ע"י קטסטרופה כדוגמת המבול". (הסודות של התנ"ך, סרט דוקומנטארי. ועיינו בספרה של פרופ' הדסה מלמד: "סוד המבול", שהאריכה לבאר את אותם מאפיינים המוכיחים את אירועי המבול).

3) "ותנח התיבה... על הרי אררט, והמים היו הלוך וחסור... בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים. ויהי מקץ ארבעים יום: ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה,  וישלח את העורב, וייצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ. וישלח את היונה מאיתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ, וישלח ידו וייקחה, ויבא אותה אליו אל התיבה. ויחל עוד שבעת ימים אחרים, ויוסף שלח את היונה, מן התיבה, ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה, ויידע נוח, כי קלו המים מעל הארץ, וייחל עוד שבעת ימים אחרים, וישלח, את היונה, ולא יספה שוב-אליו, עוד. ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחודש חרבו המים מעל הארץ ויסר נוח, את מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה". (בראשית ח', פס' ד' – יג').

א. סיום המבול:

* "עלילת גילגמש, מזכירה בדומה לתורה את היראות (מלשון – נראו והתגלו) ההרים, את תנוחת הספינה על הר, את פתיחת חלון התיבה, ואת שילוח העופות". (אנצ"מ ערך 'מבול').

* הר אררט היה מכוסה כולו במים תקופה מסויימת, כפי שמוכיח הגיאולוג גארנט ריצ'רדס ('הסודות של התנ"ך').

ב. תיבת נח:

* "בירוסוס הכשדי, היסטוריון ותוכן בבלי שנולד ב – 350 לפנה"ס, כ – 2000 שנה אחרי המבול, כותב בספר: "אומרים שחלק ידוע של הספינה נמצא בארמניה על ידי הקורדאים [בתרגום יונתן (בראשית ח', פס' ד'), מבואר שהרי אררט הם שני הרים, האחד נקרא קרדניא והשני ארמינה, שעליו נבנתה העיר ארמניה], ונוהגים ליטול ממנה חתיכות של כופר המשמשות כקמיעות לבריות". (מצוטט מהספר "אנחנו לא לבד", עמ' 229).

* "הניסיונות למציאת תיבת נח עצמה נהפכו ממש לאובססיה במשך למעלה ממאה שנה. בשנת 1887 דיווחו שני נסיכים פרסיים שראו את תיבת נח על אחד מהרי אררט, ובשנת 1916 טענו שני טייסים רוסים, שראו את התיבה ממעוף הציפור. מאז פורסמו עשרות דיווחים בנושא זה. (ראה:walking the bible, feiler brud 2001)". (מתוך מאמרו של פרופ' משה קווה הנ"ל. ולהרחבה בנושא הדיווחים עיינו בספר "אנחנו לא לבד", עמ' 229 – 231).

* בדיקות פחמן 14 לעץ שנלקח משם בשנת 1969 העלו גיל של  - 5000 שנה, כשלמעשה על פסגת האררט אין גדלים עצים. (קשר החלל החיצון, עמ' 97, הרפתקאות על אררט מאת ג'ון מוריס).

4) "וייבן נח מזבח לה,' וייקח מכול הבהמה הטהורה, ומכול העוף הטהור ויעל עולות במזבח. וירח ה' את ריח הניחוח" (בראשית ח', פס' כ' – כא').  

הקרבת קורבנות: "מצינו בכל צורות הסיפור המסופוטמי, שהגיבור מביא קורבנות לאחר שיצא מהספינה... [ו]שהאלים הריחו את ריחם הטוב". (אנצ"מ ערך 'מבול').

5) "ויחל נח איש האדמה וייטע כרם" (בראשית ט', פס' כ').

נח נוטע כרם: "ראשית מעשיו של נח אחר המבול הייתה נטיעת כרם. מכאן שמטעי הכרם הראשונים בעולם נשתלו בסביבות אררט. ואומנם, לדעת החוקרים הייתה ראשית תרבות הגפן באנטליה הסמוכה לאררט ומשם התפשטה על פני ארצות רבות במזרח ובמערב". (פני עולם המקרא, עמ' 35).