ט"ו באב - סקירה היסטורית מרתקת

הָעֶרֶב יָחוּל לֵיל ט"ו בְּאָב, שֶׁהוּא לַיְלָה מְיֻחָד, קָדוֹשׁ וְשָׂמֵחַ. עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (פֶּרֶק ד): "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים", וְצָרִיךְ לְהָבִין מָה שֹׁרֶשׁ הָעִנְיָן? עַל מָה הַשִּׂמְחָה וְהַקְּדֻשָּׁה? בִּכְדֵי לְהָבִין זֶה נָבִיא כָאן מַעֲשֶׂה הַמּוּבָא בְסֵפֶר שׁוֹפְטִים (פֶּרֶק יט), שָׁם מְסֻפָּר עַל אִישׁ אֶחָד שֶׁהִסְתַּכְסֵךְ עִם אִשְׁתּוֹ וּמֵחֲמַת כָּךְ בָּרְחָה לְבֵית אָבִיהָ, הָלַךְ הָאִישׁ לְבֵית אָבִיהָ וּפִיְּסָהּ וְחָזְרוּ יָחַד, בְּדַרְכָּם חֲזָרָה לְבֵיתָם עָשׂוּ תַחֲנַת בֵּינַיִם בַּגִּבְעָה שֶׁהָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, שָׁם הִתְאָרְחוּ אֵצֶל אָדָם אֶחָד. בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה קָמוּ אַנְשֵׁי בְלִיַּעַל בִּכְדֵי לְהִתְעַלֵּל בָּאוֹרְחִים וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַעֲשִׂים מְגֻנִּים, כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אֲלֵיהֶם אֶת הָאִשָּׁה הַחוּצָה הֵם הִתְעַלְּלוּ בָהּ כָל הַלַּיְלָה, בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ הָלְכָה עַד פֶּתַח הַבָּיִת וְנָפְלָה וָמֵתָה. בַּבֹּקֶר רָאָה אוֹתָהּ בַעֲלָהּ וְהִזְדַּעֲזֵעַ מְאֹד. מָה עָשָׂה? לָקַח אֶת גּוּפָתָהּ וְחָתַךְ אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת, אֶת הַחֲתִיכוֹת שָׁלַח לְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּרְאוּ מָה עוֹלְלוּ שֵׁבֶט בִּנְיָמִין. כָּל יִשְׂרָאֵל הִזְדַּעַזְעוּ וְהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּבְעָה. הֵם בִּקְּשׁוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין לְהַסְגִּיר אֶת הַפּוֹשְׁעִים, אַךְ שֵׁבֶט בִּנְיָמִין סֵרְבוּ, וְלָכֵן יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְמִלְחָמָה עִם שֵׁבֶט בִּנְיָמִין. הַקְּרָב הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, שֵׁבֶט בִּנְיָמִין הָיוּ חַיָּלִים מְעֻלִים וְלוֹחֲמִים מֻמְחִים, וְלָכֵן בִּשְׁנֵי הַסִּבּוּבִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם נִצְּחוּ בַקְּרָב וְהָרְגוּ מֵעַם יִשְׂרָאֵל 40.000 אִישׁ!! לֹא יֵאָמֵן! מִלְחֶמֶת אַחִים, יְהוּדִים הוֹרְגִים יְהוּדִים! בַּסִּבּוּב הַשְּׁלִישִׁי עַם יִשְׂרָאֵל הִתְגַבְּרוּ וְהָרְגוּ מִבִּנְיָמִין 25.000 אִישׁ. לְאַחַר שֶׁהַמִּלְחָמָה הִסְתַּיְּמָה נִשְׁבְּעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִתְּנוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לְנָשִׁים לִבְנֵי בִנְיָמִין הַמּוּעָטִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. אַךְ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֶל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל: וַיֹּאמְרוּ לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד", הִתְחָרְטוּ עַל שְׁבוּעָתָם, אַךְ לֹא הָיְתָה לָהֶם בְּרֵירָה וְלֹא יָדְעוּ כֵיצַד לְהַתִּיר אֶת הַשְּׁבוּעָה, וְכֵיצַד הַנּוֹתָרִים מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין יוּכְלוּ לִשָּׂא נָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי לְשַׁקֵּם אוֹתָם. לְאַחַר מַחֲשָׁבָה מָצְאוּ פִתְרוֹן!

וְזֶה הַפִּתְרוֹן: הַשְּׁבוּעָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה שֶׁהֵם לֹא יִתְּנוּ לְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין נָשִׁים, אַךְ אִם שֵׁבֶט בִּנְיָמִין יַחְטְפוּ לָהֶם נָשִׁים בְּאֹפֶן עַצְמָאִי – אֵין בְּכָךְ אִסּוּר. וְלָכֵן, בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַבָּנוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן וּצְרִיכוֹת לְהִתְחַתֵּן, לָצֵאת לַכְּרָמִים וּלְהִתְקַשֵּׁט, בְנֵי בִנְיָמִין הָיוּ עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים מֵהַצַּד מִי נִרְאֵית לָהֶם מַתְאִימָה וְכָךְ בָּחֲרוּ לָהֶם כַּלּוֹת. וְכָךְ כָּתוּב בַּפְּסוּקִים: "וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים, וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ, וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן, וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ".

הַיּוֹם, לְצַעֲרֵנוּ קוֹרְאִים לְט"ו בְּאָב "יוֹם הָאַהֲבָה". וְהָאֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ בִּלְבּוּל גָּדוֹל בֵּין הַמֻּשָּׂג 'אַהֲבָה' לְ'תַאֲוָה'. 'תַּאֲוָה' - זֶהוּ חֵשֶׁק פְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם לִגְרֹם לְעַצְמוֹ סִפּוּק, כָּל אָדָם חָי סְבִיב עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ אֶת צְרָכָיו וּרְצוֹנוֹתָיו כַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן הוּא תָמִיד חוֹשֵׁב אֵיךְ לָקַחַת מִסְּבִיבָתוֹ הֲנָאָה וְעֹנֶג לְעַצְמוֹ. 'אַהֲבָה' - זֶה בְדִיּוּק לְהֶפֶךְ! כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹצֵא מֵעַצְמוֹ, וְחוֹשֵׁב אֵיךְ לְהֵיטִיב וּלְהַעֲנִיק לַשֵּׁנִי - זוֹהִי אַהֲבָה. וְרֶמֶז לְכָךְ נִמְצָא בְמִילַת אַהֲבָה, מִילַת אַהֲבָה מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵי מִלִּים: "הַב" וְ"הֵא". "הַב" פֵּרוּשׁוֹ: תֶּן! זֶהוּ הָרָצוֹן לָקַחַת. וְאִלּוּ "הֵא" פֵּרוּשׁוֹ: - קַח, זֶהוּ הָרָצוֹן לָתֵת. אַהֲבָה הִיא לַהֲפֹךְ אֶת הַ"הַב" לְ"הָא", כְּלוֹמַר לַהֲפֹךְ אֶת הָרָצוֹן לָקַחַת לְרָצוֹן לָתֵת. הַיּוֹם, כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר לַשֵּׁנִי "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ", הוּא מִתְכַּוֵּן: שֶׁכֵּיף לִי לִהְיוֹת אִתְּךָ, אֲנִי נֶהֱנָה בְחֶבְרָתְךָ, וְהָיִיתִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ וְלֵהָנוֹת כָּךְ עוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת הוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא בְרֶגַע שֶׁהַקִּרְבָה הַזּוֹ לֹא תִגְרוֹם לוֹ הֲנָאָה אֶלָּא לָחַץ, עֹמֶס, דְּרִישׁוֹת וְכוּ' - הוּא יַפְסִיק לֶאֱהֹב וְדַרְכָּם תִּפָּרֵד, - זוֹהִי בְדִיּוּק הַתַּאֲוָה!! וְלָכֵן, אֲחוּזִים גְּבוֹהִים מְאֹד מֵהַזּוּגוֹת הַנְּשׂוּאִים - מִתְגָּרְשִׁים!! כָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ אֶת הֲנָאוֹתָיו וְאֶת סִפּוּקוֹ בִלְבַד. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ מַה הִיא אַהֲבָה אֲמִתִּית, אֵיךְ נוֹתְנִים מֵעַצְמֵנוּ לַשֵּׁנִי, וְאֵיךְ שְׁנֵי בְנֵי הַזּוּג נוֹתְנִים מֵעַצְמָם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כַּאֲשֶׁר הַכֹּל מְבֻסָּס עַל נְתִינָה וְלֹא לְקִיחָה - הַדְּבָרִים נִרְאִים אַחֶרֶת. בְּהַצְלָחָה.