"אין תלמידה לא מוצלחת, יש תלמידה לא מטופחת"

בואו וראו מעשיהם הגדולים של האנשים "הקטנים" (או כך לפחות הם נדמים בעיני עצמם): לפני שנה בדיוק, כשבית הספר הראשון לבנות בעיר קריית שמונה עוד היה בחיתוליו, ראיינו את מר שמואל מיכאל, מנהל עמותת 'יד עזרא ושולמית' בעיר, שמשך בחוטים ודאג לגיוס כספי תרומות לטובת העניין. בניין ישן ומט לנפול הוקצה בעבורו, אולם חוץ מכתלים ועי של שולחנות וכיסאות - דבר לא היה בו כמעט. היה צורך לבנות את הכל, מן המסד ועד הטפחות. כיום, 12 חודשים בלבד לאחר שקומץ אנשים טובים, ביניהם מר מיכאל, דאגו לגיוס הכספים, הציוד וכוח האדם הדרושים – עומד בית הספר על תלו, גאה בהישגיו.

אז נכון, לעת עתה אין מדובר בכיתות גדולות (כ-12 בנות בכיתה, ליתר דיוק) - אבל דווקא משום כך מתאפשר מתן יחס אישי יותר לכל תלמידה ותלמידה, ושימת דגש לא רק על רמתה הלימודית, כי אם גם על רמתה האישית והרוחנית של התלמידה. מרגע תחילת השיפוצים ועד לרגע בו החל בית הספר לתפקד ככל בית ספר אחר – רצף של השגחות פרטיות ליוו את צוות המקום, ונסכו בו כוחות להמשיך הלאה למרות הקשיים הכלכליים, באמונה שבסוף - הכל יסתדר.

"ייאמר לזכותם ושבחם של הורי הילדות, שהם הלכו אחרינו באש ובמים, ונהגו בבחינת 'נעשה ונשמע', למרות שלא ידעו עד כמה הרעיון הזה יצלח. בכל זאת, לא פשוט לעשות יש מאין, תוך זמן כל כך קצר. בזכות התמיכה והעידוד שלהם, בית הספר עמד על הרגליים תוך חודשיים", אומרת צפנת בן יחיאל (32), בעלת תואר B.A במחשבים וניסיון מצטבר של 10 שנים בהוראה, המכהנת כמנהלת בית הספר. "בתחילת שנת הלימודים, התחלנו מאפס. המורות עבדו מאוד קשה בהכנת תוכניות לימודים ותוכניות פיתוח אישיות לכל תלמידה, ולא התלוננו על כך שאין מספיק ציוד, אלא הסתדרו עם מה שיש. ייאמר לזכותו של שמואל מיכאל - שכל בקשה שעברה דרכו, התבצעה מיד. זה לא משנה אם יש או אין כסף בקופה, הוא תמיד ראה בבקשות האלה, את טובת התלמידות לנגד עיניו. בכלל, כל האווירה במקום הייתה חיובית ומבטיחה. לא עבדנו בצורה של 'מה יהיה אם לא מצליחים לגייס את כל הכסף שנדרש', אלא חיכינו בסבלנות ולאט לאט, במהלך השנה, רכשנו יותר ויותר ציוד".

בנות בית הספר בהופעה

"התלמידה יודעת שיש אוזן קשבת לבעיות שלה"

הסבלנות הוכיחה עצמה כמנצחת, כך מסתבר, וכיום מופעלות בבית הספר כיתות א'-ד' שהמכנה המשותף לכולן הוא: יחס אישי, חם ועוטף. "זה בעצם סוד השמחה שהתלמידות מרגישות כאן. אצלנו לא באים כדי להחתים כרטיס ולסמן וי על 'עוד' יום עבודה, אצלנו נמצאים שליחים שמבינים לאשורה את השליחות שקיבלו - לחנך ולטפח את דור ההמשך. אצלנו דוגלים בחינוך מתוך אהבה ופוזיטיביות, רק כך אפשר להשריש בתלמידות משמעת אמיתית".

כשאת אומרת 'יחס אישי' – למה את מתכוונת?

"במילה אחת: חממה. כל מורה ומורה שמלמדת כאן נבחרת בקפידה, תוך שאנחנו דואגים שיהיו לה את הניסיון והתארים הרלוונטיים, במקצוע אותו היא מלמדת. זכינו במורות שמשקיעות השקעה בלתי רגילה בתלמידות כדי שהן תקבלנה את מה שהן צריכות – גם כשזה אומר להישאר מעבר לשעות העבודה שלהן. בין אם מדובר בתגבור ועזרה בחומר הלימודי, ובין אם בשיחה אישית – התלמידה יודעת שיש אוזן קשבת לבעיות שלה". אם לוקחים בחשבון את העובדה שרוב המורות מגיעות מחוץ לקריית שמונה, אכן מדובר במסירות נפש של ממש, אך לדברי בן יחיאל מדובר במורות שכל ההתייחסות שלהן למצוות החינוך, נובעת מתוך אידיאל עמוק ואהבה למקצוע, ועם מורות שכאלה - ברור לכולם שהשמיים הם הגבול.

חשבון, אנגלית, מדעים, גיאוגרפיה, לשון, הבעה ועוד – הם רק חלק מהמקצועות הנלמדים בבית הספר וכפופים לדרישת משרד החינוך אולם מלבד זאת, מעניק בית הספר חוגים והעשרה שאינם נכללים בתוכנית הלימודים כגון חוג אנגלית חינמי שמתחיל מכיתה א', חוג דרמה, חוג ריתמיקה, חוג מחול ועוד. "מכיוון שמדובר בכיתות קטנות, אנחנו עובדים על הכל מהכל עם שימת דגש על הפן הלימודי, אך לא רק. אחת התוכניות היותר חשובות ומשמעותיות לדידנו היא תוכנית חברתית בשם 'שיעור כישורי חיים', שתפקידה ליצור קשר רגשי חזק, בין אם לבתה.

"בד בבד, אנחנו מקדמים תוכניות להעצמה אישית של הילדות, בצורה חווייתית וכיפית ובאמצעות משחק ומופע. השנה למשל, עשינו יום מיוחד שבו כל תלמידה בחרה תכונה אחת שלה ועל אותה תכונה, העבירה שיעור מול בנות כיתתה. ביום הזה השתתפו גם בנות שאינן מורגלות להיות ב'אור הזרקורים', ועצם המעמד הקנה להם רמה אחרת של ביטחון עצמי. במהלך השנה עשינו גם שני מופעים גדולים שבהם כל בת השתלבה לפי תכונות האופי שלה, ולפי המסוגלות האישית שלה. ההורים הופתעו לראות שבנות שהיו בצד בשיעורי הדרמה ולא שיתפו פעולה - קיבלו לפתע תפקידים משמעותיים בהצגה, למרות שאף אחד לא האמין שהן מסוגלות לצאת מהנישה הביישנית משהו, ולהופיע בפני קהל זר".

וכיצד מתמודד בית הספר עם בעיות משמעת? תתפלאו לשמוע, אבל המושג 'עונש' לא נכלל בלקסיקון הפנים-ערכי שלו. "אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שכל ילדה רוצה ושואפת להיות טובה, כך שרק אם מחפשים בה את נקודת הטוב שלה ומאדירים אותה – היא תהיה פתוחה לשינוי התנהגותי. אני יכולה להגיד שבמהלך השנה כולה, לא הזדקקתי לכלי הענישה כלל. ברור לי שילדה שלא מתנהגת יפה – זו הדרך שלה לומר שהיא זקוקה למשהו. המשימה שלנו היא לגלות מה חסר, ולהשלים את זה. כשיש יראת כבוד כלפי המורות, יש דרך לפתור בעיות בצורה חיובית ובונה".

איך הגעת מהוראה לניהול בית ספר?

"בד בבד לעיסוקי כמורה, אני מנהלת עסק של הפקות במה ומולטימדיה לבתי ספר ובכלל זה מחזות זמר, צילום סטילס ווידאו, אולפן הקלטות לנשים, תוכניות למידה ואמנות וכדומה. מי שהכיר אותי מקרוב, זיהה את הפוטנציאל הניהולי שבי והחליט לתת לו במה. כשנכנסתי לתפקיד, כבר ידעתי איך הדברים עובדים מבפנים וקיבלתי המון עצות וטיפים ממנהלות וסגניות שהכירו אותי, כך שהפחד די התגמד".

על השאלה האם באמת חשבה שתצליח להיכנס לנעליים גדולות כל כך, השיבה בן יחיאל כי "השאלה הנשאלת היא לא 'האם', אלא 'כיצד'. אדם יכול להיכנס לכל זוג נעליים, לו רק יאמין בעצמו ובכישוריו ויתפלל להצליח בייעודו. ידעתי שאם הקב"ה הביא כזו הצעה אל פתחי - זה לא סתם, וכנראה שיש לי ייעוד למלא, בחינוך בנותיו ליראה ולאהבת ה'. מה גם שידעתי שיש לי את הכישורים להצליח לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר".

קשיים? אין. אתגרים? יש, וטוב שכך. "ההורים והצוות החינוכי, נותנים לי הרבה כוח לעמוד במשימות שהצבתי לעצמי, ואין דבר כזה שמשהו ייפול בין הכיסאות, או שהורים לא יידעו על כל שלב ושלב מהתהליך ההתפתחותי שבתם עוברת. התלמידות שלי הן נסיכות מדהימות, ואני אוהבת אותן כאילו היו בנותיי. כך שהאתגרים איתן רק נוסכים בי את הכוח לתת עוד יותר, ולהיות טובה יותר – ממה שהייתי ברגע הקודם".