ליצן עם זקן: ראיון עם אשר אוחנה

ליצן עם זקן - האם זה יכול להיות? אשר אוחנה, חוזר בתשובה בן 40 ואב לחמישה, מוכיח שזה אפשרי בהחלט. שבוע עבודה טיפוסי יכול לכלול מסיבות יום הולדת ושמחות, ובמקביל, ביקורים במחלקות ילדים בבית החולים ובבתי אבות, ולכולם הוא משתדל להרחיב את החיוך.

כיצד אדם נהיה פתאום ליצן?

"הכל התחיל כשהייתי ילד. הביאו לבית הספר הופעות של קוסמים. הופעות אלו סיקרנו והקסימו אותי ביותר, וחיפשתי את הדרך ללמוד את הטריקים בהם הקוסמים משתמשים. הייתי עורך הופעות קסמים למשפחתי ומשלב בהם קסמים שהמצאתי. "ספר הקסמים הגדול" שקיבלתי היה מתנה נפלאה שהקפיצה את הקריירה שלי כ"ילד קוסם" קדימה. רכשתי אביזרים ומקצעתי את היכולות שלי.

תחום הליצנות התחילה במקום אחר. את התואר "ליצן הכיתה" קיבלתי בבית הספר היסודי, יחד עם הזמנת ההורים לשיחה עם המנהל, שם הובהר חד משמעית שעורך דין, מה לעשות, כבר לא יצא ממני. החיים המשיכו ומצאתי את עצמי משמח את הסובבים אותי בטריקים ושטויות שונות, בעבודה, בצבא ובשכונה. זכרתי מאות בדיחות בעל-פה, וידעתי לשלוף בכל רגע נתון את המתאימה. החיוך היה נוכח קבוע על פני.

מי הקהלים בפניהם אתה מופיע?

"בדרך כלל קהל היעד הטבעי שלי הוא כמובן ילדים, אך, למעשה, לשמחה אין גיל. הוזמנתי פעם להופעה בבית אבות סיעודי "בית הדקל" בפתח תקווה. שאלתי את עצמי מה אני הולך לעשות, כי הגיל הממוצע של הקהל היה בסביבות שבעים-שמונים. כשראו אותי חשבו שהגיע פורים. מייד עלה לי רעיון ואמרתי לכולם "היום אין בעיה של גיל, אנחנו נשתמש רק בספרה אחת - מי שהוא בן שבעים, היום יהיה בן שבע, ומי שהוא בן שמונים - היום יהיה בן שמונה". פתאום הצביע אדם בקהל שאמר "אני בן שנה" - כן, הוא היה בן מאה. גיליתי, להפתעתי, שאין גיל לבלונים ולחיוכים, ובטח שלא לשמחה. מצאתי אנשים נחמדים מאד שישבו ומחאו כפיים, צחקו, נהנו (ואף ביקשו עוד). הם התנדבו לעזור לי בקסמים (ונפלו בפח), וכן, עמדו בתור כמו ילדים קטנים, וקיבלו בלונים מקופלים בצורות מגוונות... הנשים בקשו סלסלאות פרחים, בלוני לב בורוד, אדום וסגול, והגברים אהבו את הכובעים, החיות, החרבות, האקדחים, דג עם חכה ומה לא?...".

יש רגע שזכור לך כרגע מרגש במיוחד?

"פעם הוזמנתי לבית ספר לחינוך מיוחד. כבר בטלפון הודיעו לי כי אסור להכניס בלונים לבית הספר מפני שזה מסוכן, הילדים יכולים לנשוך אותם וחס ושלום להיחנק. מאד התאכזבתי, מה אני הולך לעשות בלי הבלונים? ניסיתי לשכנע אותם שיהיה בסדר, אשתמש בבלונים גדולים במיוחד ואשגיח עליהם. כשנכנסתי לחדר, ראה אותי ילד קטן מנפח בלון, הוא פתח בריצה לפינת החדר, נעמד שם וסגר את אוזניו בידיו. המורות הסבירו לי כי הוא מאד פוחד מבלונים שמתפוצצים, ואז עלה לי רעיון: ניפחתי בלון קטן, קירבתי אלי את הילד וביחד פוצצנו את הבלון בעדינות. לאט לאט הוספתי עוד אוויר, עד שהוא התרגל לרעש הפיצוץ והפסיק לפחד. מצאנו את עצמנו מפוצצים בלונים בזה אחר זה לקול צחוקו המתגלגל. המורות, מיותר לציין, היו בהלם.

גם עבודה בבתי חולים מביאה לרגעים מרגשים. בתי חולים, לדעתי, צריכים להיסגר, חוץ ממחלקת יולדות. אבל, מה לעשות? גם לשם הגעתי עם חלוק רופא, כובע צבעוני, אף אדום ו"כלי עבודה". בבתי חולים צריך בהחלט ריכוז רב ב"עבודה", אחרת כואב מאד בלב לראות כמה אנשים סובלים, במיוחד אם הם ילדים. למרות הכל, אפילו כאן, יש מקום לשמחה, חיוכים ובלונים, אם רק נותנים להם להיכנס. העבודה בבתי חולים היא בעיקר בהתנדבות, או כמו שאנחנו קוראים לזה "מצוות ביקור חולים". אני לא היחיד שמגיע לשמח, אלא רבים וטובים, ולו רק כדי לקבל חיוך מילד חולה אחד שהצלחת להצחיק. חיוך כזה ממלא אותי בהמון אושר".

נשמע כמו עבודה מלאה ברגש, כיף ושמחה...

"נכון, אך לא תמיד מדובר בעבודה קלה. הוזמנתי פעם לאירוע הכרות עם בית ספר מיוחד בדרום תל אביב, שמטפל בילדים להורים חד הוריים, חלקם גדלים עם הסבתא, מרביתם ממשפחות הרוסות. שלוש שעות לפני ההופעה נתקפתי בכאבים עזים בבטן. מניסיון העבר הבנתי שזו אבן בכליה. לא יכולתי לזוז, אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי אמור להיות מרכז ההופעה על במה ענקית, ולא היו לי מחליפים, הייתי חייב ללכת. לקחתי שני כדורי הרגעה ויצאתי לדרך, בדעה שהכי גרוע - אם בזמן ההופעה הכאבים חוזרים, אני נופל על הבמה וכולם חושבים שזה חלק מההופעה, מזמינים אמבולנס ומעמיסים על המיטה את הליצן. ברוך ה לאט לאט הרגשתי טוב יותר, שתיתי המון מים והכול היה בסדר. ההופעה הייתה מוצלחת וכולם היו מרוצים. בסוף ההופעה הייתי חלש מאד ולא ידעתי מה לעשות. ארזתי את הציוד בכוחותיי האחרונים, ויצאתי לדרך עם בגדי הליצן והאיפור. תודה לאל, בסופו של דבר הכאבים חלפו ולא נזקקתי לטיפול רפואי".

ואיך, למעשה, הגעת לעולם היהדות?

"גדלתי כחילוני. למדתי בתיכון רגיל, שירתתי בצבא בתור מדריך בבית-הספר לחי"ר, אחרי הצבא התחתנתי ועברתי עם אשתי לגור בפלורידה. אשתי הייתה ילידת ארה"ב וחודשיים אחרי החתונה החלטנו לטייל קצת באזור. הטיול נמשך... ובכן, עשר שנים. עוד לפני שחזרנו בתשובה היינו מסורתיים. היהדות הייתה חשובה לנו, שמרנו חגים בצורה סמלית: סופגניות בחנוכה, מצות בפסח וצמנו ביום כיפור, אך זה היה מכוח האינרציה. בארץ השמירה על זהות יהודית מינימאלית היא די פשוטה ולא מצריכה מאבק. מרבית המסעדות בארץ כשרות בכשרות בסיסית והשבת הינו יום המנוחה הרשמי. זה קל. בארה"ב זה אחרת. בשנה השנייה לשהותנו בארה"ב גילינו שאין הרבה מה להתגאות בלהיות ישראלי שמנשק מזוזה, ושזה לא מספיק. היינו חייבים משמעות עמוקה יותר ליהדות שלנו. כדי לבדל את עצמנו כיהודים בין שאר האמריקאים, חיפשנו קהילה להשתייך אליה, ומהר מאד מצאנו קהילה יהודית אורתודוקסית באזור מגורנו במיאמי ביץ, שקיבלה אותנו אליה בשמחה. תוך חצי שנה היינו מאובזרים בכל האקססוריז היהודיים הדרושים: פמוטות, תפילין, קערת פסח, ספרי קודש וקלטות (היה זה בתקופת הקסטות...). כך חזרנו בתשובה".

גם בארה"ב היית ליצן?

"לא. בארה"ב עבדתי בתור צלם אירועים. זו הייתה עבודה קשה ומפרכת, שאמנם הביאה כסף הביתה, אך לא נתנה לי סיפוק. לאחר עשר שנים ושלושה ילדים, חזרנו לארץ. בארץ שבתי לאהבה הגדולה שלי - קסמים וליצנות, עבודה שנתה לי המון שמחה וסיפוק, בה זכיתי לשמוח ולשמח אחרים. הבנתי סופית שזה המקום שלי לאחר שקיבלתי ברכה מהרב דוד אבוחצירא, שטען שהפנים שלי נמתחות באופן טבעי לכיוונים שונים, שזה התחום בו כדאי שאעסוק, ושבו אצליח".

מה ההבדל בין הליצנות שלך לבין הליצנות שהתורה מסתייגת ממנה?

"הליצנות הבעייתית היא, למעשה, לעג. זו ליצנות שהופכת הישגים לחסרי משמעות, היא מנפצת רעיונות חשובים, היא מלאה בגאווה ובביטחון מופרז, והיא גם מרוקנת מתוכן כל עקרון חשוב. החמור מכל הוא שהליצן אינו חייב לתת דין וחשבון על דבריו, שהרי הוא "רק סיפר בדיחה". לפעמים הומור מהסוג האסור כולל בתוכו עלבון או פגיעה במישהו. הליצנות שאני משתמש בה היא כזו שמטרתה לשמח, בלי לפגוע, בלי להעליב ובלי ללעוג על ערכים – זו ליצנות שמגיעה ממקום אחר לגמרי. הבעל שם טוב כתב "עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות!" - לשמחה הזו אני מתכוון בעבודתי".איך קסמים מסתדרים עם יהדות?

"לאחר שחזרתי בתשובה הבנתי שתחום הקוסמות כרוך במספר בעיות הלכתיות, והחלטתי לעבור ל"קסמים מצחיקים", כשהמטרה היא לא להיראות כבורא או מאחז עיניים. אני לא משתמש בבעלי חיים, משום "צער בעלי חיים", הקסמים שאני משתמש בהם היום הם כאלה שמטרתם לשעשע, ואני מבהיר שהכול טריק. חלק מהקסמים אני גם מסביר לקהל ומראה להם כיצד זה עובד".

איך אנשים מקבלים אותך, כליצן עם זקן?

"כפי שציינתי אני נכנס לבוש בבגדים רגילים (שחור-לבן), אני מייד מסביר שאני העוזר והליצן מגיע מייד, שהרי אני זה שמעמיס את הציוד, ואז, תוך חצי שעה, אני נהפך לבריה חדשה, והזקן שלי כבר לא מפריע לאף אחד... פעם קרה שפתאום בסופרמרקט ילד צעק לאימא שלו "אימא, הנה הליצן", והאימא היסתה את בנה ואמרה לו "אל תדבר ככה על הרב, לא יפה". ובכן, הזקן אכן מטעה...".

מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא להמשיך לשמוח ולשמח, להישאר צעיר לנצח (או לפחות עם רוח צעירה), ולדעת שה שמח במעשי".