שאלה נוספת בעניין, מאת יבואן סוכריות ומיני מתיקה:

בבית הכנסת שלנו – סיפר היבואן – אחד המתפללים הגה רעיון מעניין על מנת לגרום לילדים להגיע לתפילה בבית הכנסת בשבת קודש; האיש הביא עמו קופסה רחבה, ובתוכה מבחר מגוון של סוכריות שוויצריות, אסף אליו את כל הילדים והכריז: כל ילד יבחר לעצמו סוכרייה אחת!

חשבתי בליבי, שכדאי שאגש ואערוך 'סקר', דהיינו אבדוק אלו סוכריות חביבות ביותר על הילדים, ובכך אדע מה לייבא. לאחר כמה שבתות, החלטתי שכדאי לעקור את מושבי בבית הכנסת בסמוך לאיש שמחלק את הסוכריות...

לאחר מכן התעוררתי בספק, האם יש בכך משום עיסוק בחפצי מסחר, או שמא אין זה אלא הרהור בעלמא?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

אסור ליבואן לעמוד ולבחון אלו מיני מתיקה כדאי לו לייבא! כפי שלמדנו לעיל בדברי השו"ע שאסור לעיין בנכסיו ולראות מה צריך למחר, וגם כאן, מאחר והציבור מודע לכך שהאיש עוסק ביבוא סוכריות, ממילא ניכר הדבר שלא לחינם בולש אחר הילדים ומנסה לבדוק מהי הסחורה המובחרת האהובה עליהם...

החזיק תמיד סוכריות בכיסו

כדאי לספר במסגרת זו, את הנהגתו המופלאה של הגה"צ רבי אריה לווין זצ"ל, שהיה מחזיק תמיד בכיסו סוכריות דבש. כוונתו בכך היתה שאם יפגוש בדרך יהודי כעוס או תלמיד שמצב רוחו ירוד, יוכל להרגיעו באמצעות הסוכרייה, וכך אכן קרה פעמים רבות!

* * *

הנער כיוון את הסוכרייה לעבר חבירו, והיא התעופפה ופגעה ב...

באחד מבתי הכנסיות, נערכה שבת בר מצוה, אליה הגיעו בני משפחה ואורחים רבים, לשמוח עם החתן הנרגש לרגל היכנסו לנועם עול תורה ומצוות. תפילת שחרית של שבת הסתיימה, והחלו בקריאת התורה. והנה, הגיעה שעת עליית חתן הבר מצוה לתורה.

"יעמוד חתן הבר מצווה... בן...", הכריז הגבאי, והבחור החל לפסוע ברעד לקראת הרגע הגדול. הקהל הרב הוציא סוכריות בשלל צבעים והחל לזרוק לעברו.

נער הבר מצווה נעמד מול ספר התורה, כשלצידו עומד הרב המקומי, שהינו ראש ישיבה מפורסם.

לפתע, באמצע קריאת התורה, זמם לו אחד מחברי החתן מזימה פרועה. בעוד חברו קורא בתורה, הוא תפס בידו סוכרייה עסיסית, כיוון אותה לעבר חברו החתן, ולאחר שווידא שאכן הסוכרייה ממוקמת לכיוון המטרה, זרק אותה בחזקה מידו...

הסוכרייה התעופפה באוויר בעוצמה, ופגעה לא פחות ולא יותר ב- - -ראש הישיבה!

הקריאה הופסקה לכמה רגעים. ראש הישיבה התאושש מהחבטה החזקה, ואף שלא הטה את ראשו לעבר הנער שהשליך את הסוכרייה 'הקטלנית', הלה נתקף בבהלה נוראה. בושה איומה כיסתה את פניו של הנער, ודמעות החלו זולגות מעיניו.

הקריאה הסתיימה בהצלחה, אך הנער שהשליך את הסוכרייה על ראשו של ראש הישיבה עדיין מלא ברגשות חרטה ובושה.

והנה, במוצאי השבת בזמן שעות קבלת-הקהל של ראש הישיבה, מבחין הרב כי אחד העומדים בתור הוא נער צעיר. תמה הרב בליבו, מעניין מה יש לילד לספר לי. והנה הגיע תורו.

הנער התפרץ בדמעות שליש: 'ראש הישיבה, אני מצטער... אנא מחל וסלח לי... אני הוא זה שזרק בבית הכנסת את הסוכרייה על ראשו של הרב, אך לא היה זה בכוונה...'

'אהה... אתה הוא זה שזרקת עלי את הסוכרייה בשעת הקריאה בתורה?...'

'כן אני הוא', אמר מתוך בושה נוראה, 'ועל כן הגעתי לבקש מכבוד הרב סליחה ומחילה'.

וכאן הגיעה תגובתו המדהימה של ראש הישיבה; 'אינך יודע כמה אני חייב לך!' – אמר בהתפעלות – 'כל השבת ציפיתי לפגוש אותך ולהודות לך'.

הבחור עמד נבוך והחל להתבלבל... ואז המשיך הרב: 'אתה מצטער ומתנצל? אינך יודע כמה עזרת לי ושימחת אותי! תראה, הייתי היום בבוקר מאוד עייף, עד שבאותו רגע, באמצע הקריאה בתורה, התחלתי להתנמנם מעט, וממש עמדתי להירדם לגמרי... ואז, לפתע פגעה בי הסוכרייה שלך, ועוררה אותי לגמרי! מאותו הרגע חזרתי להיות צלול ורענן לגמרי... זו היתה ממש סוכרייה משמים... אני מודה לך מאוד!'

הבחור, שרק לפני כמה רגעים היה מלא בחרדה ומבוכה, התמלא כעת בשמחה ואושר.

 אך כאן ראש הישיבה הרצין את פניו, והרגיע את ההתלהבות שיקדה בנער: 'אבל, דע לך יקירי, שמעשה זה מסוכן מאוד, ועלול להסתיים באסון ח"ו, ולכן אני מתחנן אליך שלהבא אל תעשה זאת. אמנם במקרה שלי זה מאוד הועיל, אך עליך לדעת שזהו מעשה שלילי מאוד, ובפרט בבית הכנסת, ובשעת קריאת התורה...'

הנער המאושר קיבל את הדברים, והבטיח שלא ישוב לכסלו עוד, ויצא מחדרו של ראש הישיבה בשמחה וצהלה!

סיפור זה מלמדנו כיצד יש להוכיח בתבונה, כפי שאותו גדול לקח נער מבוהל ומפוחד, וגרם לו לצאת בשמחה ובאושר, כשהוא מעביר לו את המסר הברור בציפוי של חום והערכה. עוד למדנו, כמה מכוער ומסוכן ה'מנהג' (אותיות 'גהנם'), של אלו ה'יורים' על חבריהם סוכריות בעוצמה, מתוך שחוק והיתול, ובפרט כשנעשה הדבר בבית אלוקינו, רח"ל. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.