למה ה' העניש את דור המדבר בחומרה?

שלום רב יש לי שאלה, קראתי את פרשת השבוע בהעלותך, וניראה כאילו שה' במידותיו הוא מאוד תקיף, מי שחטא ישר נהיה מצורע וכו' וכו', או נאמר ויחר אף ה', אז מתו הרבה אנשים. אבל אנחנו רק בני אדם חלשים, אז זה לא מובן לי. וגם כשמרים הייתה מצורעת, רשום שה' הסתלק בענן, זאת אומרת שהשאיר אותה לבדה לסבול? קשה לי לקבל את ההנהגה של ה' כי היא כלכך אמיתית אבל גם כל כך חדה וכואבת. אשמח לכל מענה.

* * *

שלום וברכה,

כגודל השכר - כך גם גודל האחריות. האנשים בזמן המקרא היו בדרגה רוחנית הרבה יותר גבוהה מאיתנו, הם זכו להתגלות גלויה, ולכן נדרש מהם דקדוק הדין. מרים היתה נביאה בזמן מתן תורה, והצרעת נועדה לכפר בעד חטאה כדי שתשוב לנבואתה וקדושתה הקודמים. לא זאת בלבד שה' לא עזב אותה, אלא שכל עם ישראל כולו המתין למרים עד שתתרפא, כדי שתחזור לבריאותה וקדושתה - ורק אז המשיכו בני ישראל בדרכם במדבר. כלומר ה' התייחס למרים כבת אהובה, וביקש להועיל ולכפר לנשמתה.

אנו כיום חיים בהסתר פנים, והקב"ה יודע את לבנו, ואת גודל הנסיונות שבהם אנו חיים. אמרו חז"ל שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו (כלומר אינו מדקדק בהם לבקש את מה שאינם מסוגלים לו, אלא מתחשב בהם ובמצבם). אנא קרא את המאמר הבא שיפתור לך הרבה קושיות על אהבתו של ה':

https://www.hidabroot.org/node/125233

בספר ירמיהו (פרק ז, יט) אומר הנביא בשם ה': "האותי הם מכעיסים (?!), נאום ה', הלוא אותם למען בושת פניהם".

ה"מצודת דוד" מבאר: "האותי - רוצה לומר וכי הכעס הוא בעבורי, כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי (?!), הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה".

בפסוק זה אומר הקב"ה בלשון תמיהה כי בני האדם מנסים להכעיס אותו, כאשר פשוט ומובן שלא ניתן לפגוע באלוקים או ב"רגשותיו". הפסוק מסביר שכל מעשיהם הרעים של בני האדם כנגד הקב"ה מביישים ופוגעים רק בעושים אותם.

כך מלמד אותנו שלמה המלך בפסוק קצר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה" (משלי ג', יב).

התקיפות של התורה דווקא מוכיחה עד כמה בני ישראל חשובים לה', ועד כמה אבינו שבשמים דואג לנו ולא רוצה שניפגע ונפסיד חלילה את העולם הבא שלנו. כגודל התוכחות, כך גודל החשיבות שבה ה' מחשיב אותנו ואוהב אותנו.

אך יש סיבה לכך שאנשים רבים בדורנו מתקשים להתחבר לדברי תוכחה קשים. בזמן מתן תורה והדורות הראשונים, אנשים היו בדרגה רוחנית גבוהה משלנו, ולכן נהגה עימם יותר מידת הדין, כי הם יכלו לשאת את האמת כפי שהיא, ולהשיג ממנה את המיטב.

אולם דורנו חלש יותר מן הדורות הראשונים, ולכן גם דרכי החינוך לדור הצעיר ניתנים בהתאם. תוכחה נוקשה מידי של אב בדורנו לא תתקבל בלב הצעירים בהבנה, כי האמת צריכה להיאמר, שצריך הרבה מאוד שכל ובגרות נפשית בכדי לאהוב תוכחה, ולהבין עד כמה גדולה אהבתו של המוכיח!

הילד הלא בוגר עשוי לחשוב שאביו שונאו ומתנכל לו לחינם, כי איננו מבין את גודל אהבתו אליו. אך אהבת האב לא השתנתה לרגע. הקב"ה עדיין אוהב אותנו עד מאוד, אך אנו מתקשים להבין זאת, ולכן ספרי המוסר בדורנו מדגישים נקודה אמיתית זו, ופונים יותר אל רגש האהבה, כדי שנזכור ולא נשכח לרגע עד כמה גדולה ואדירה אהבתו של הבורא לכל אחד ואחת מאיתנו.

בברכה,

דניאל בלס