בין דין לחמלה: חדוה לוי על סגולת ט"ו באב

ט"ו באב הוא אחד מהחגים היפים והחשובים במסורת של העם היהודי. לצערנו, בשנים האחרונות התאריך הזה איבד את המשמעות העיקרית בקרב אחינו הרחוקים יותר, והוא נתפס כמקבילה של "ולנטיין די – יום האהבה". כך יש המנצלים אותו באופן שטחי. אולם כדאי לדעת שזוהי נקודת זמן אופטימלית לייצר מהפך חיובי בצמיחה האישית שלך, ולמשוך שפע. "עת שערי רצון להיפתח",  והרי לא בשמים היא. בפיך ובלבבך. כתוב במשנה, במסכת תענית, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". 

מדוע יום הכיפורים? מכיוון שהיום הזה מסמל יום של מחילה לעם ישראל. ביום זה, כשהלבנה במילואה, היא מסמלת שלמות והנהגה אלוקית של שלום. ואכן כל המאורעות ההיסטוריים ביום הזה ציינו אחדות ואהבה: התבטלה הגזירה הקשה של מות בני ישראל במדבר, ביום הזה הותרו להתחתן זה עם זה, ביום זה הותר לשבט בנימין שהוחרם, לבוא בקהל ה' ולהתחתן שוב עם שבטים אחרים. ביום זה ביטל יהושע הנביא את העבודה הזרה שהציב ירבעם בדרכים, כדי למנוע מעולי רגל לעלות אל בית המקדש בירושלים. ביום זה גם הובאו המתים של ביתר לקבורה.

ואם אז.. אז גם היום מתעוררת ההשפעה של הקדוש ברוך הוא, המשפיע אהבה עצומה משמיים. ולכן, כפי שביום הכיפורים אין המקום מכפר על עבירות של בין אדם לחברו, כך על אדם למחול ולסלוח ואף לבקש מחילה וסליחה, אם צריך, כדי שיזכה להכיל את האור הגדול ביום הזה, שכן האהבה שוכנת במקום של שלום ואחדות.

ט"ו באב הוא יום המסוגל לנקודת מפנה והתחלה חדשה. תחליטי שאת מתחדשת ומחדשת את הקשרים הרגשיים שלך עם עצמך, בעלך, קרוביך וילדיך. זהו יום של התאחדות מחודשת עם בורא עולם.

המילה 'אהבה' היא 13 בגימטריה, וזו גם הגימטריה של המילה 'אחד'. ברור שיש בינהם קשר פנימי. אהבה היא-היא הדביקות והאחדות האופטימלית, ביחסי הרגש שביו אדם לחברו ובין האדם לעצמו. "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאת רוצה להיטיב עם עצמך - כך תשפיעי טוב לזולתך.

יש סיפור נפלא על הרב לווין זצ"ל, שכאשר כאבה לאשתו הרגל, הוא לקח אותה לרופא ואמר לו "דוקטור, כואבת לנו הרגל"... זה ממחיש את היכולת הרגשית של האדם לחוש את זולתו, ולהפוך שני אנשים לאחד. קשר כזה נרקם רק על ידי השפעה הדדית, שמעידה על ביטול ה"אני הפרטי" ועל ביטול האגו . כשזוג מחליט להינשא, עליו לשים לנגד עיניו את המטרה העיקרית, שהיא אחדות, ואז הקשר ביניהם יצמיח את האהבה. לא אהבה אנוכית התלויה בדבר, אלא אהבה אמיתית ונצחית.

האהבה הגדולה שאותה צריך לטפח, היא אהבתנו לבורא עולם. "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך... ואתם הדבקים בשם אלוקיכם חיים כולכם היום...". חיי אהבה נכונים נוצרים כאשר את מנקה את לבך מאהבות נפולות, ריקניות, חיצוניות, וממלאת את לבך בעיקר.

בט"ו באב חלה נקודת מפנה, שמגיעה מתוך מסלול רוחני מדויק. אחרי תקופה של ירידה וצמצום מגיעה הארה והרחבת הדעת, ואור פני מלך עלינו זורח.

ניתן ללמוד מתוך המסלול הזה על הנהגת השם כלפינו. את מבינה שאבא שבשמיים תמיד אוהב, וגם אם יש ימים של דין, של תחושת ריחוק והסתר כמו בחודש תמוז ועד ט' באב, הרי שזה זמני, והכול יכול להתהפך לטובה. אנו מבינים שגם בתוך הגלות מתגלה שעת רצון משמים. ההנהגה של ה' מתהפכת מדין לרחמים בט"ו באב, וניתן לחוש את אהבת השם וקרבתו.

גם אם נפלת לאן שנפלת, ביום הזה תקומי. אל תוותרי. אם את רוצה זוגיות טובה ואהבה אמיתית, תבקשי גם על אהבת השם, כי הזוגיות האמיתית מושתתת על ההבנה שהוא צריך לשכון בביתך ובלבך. ולכן ראוי לנצל את היום הזה לתפילה כנה בפשטות: "ריבונו של עולם, תן לי לאהוב אותך, תלמד אותי להתבונן ולהרגיש, להכניס אותך אל לבי".

אחרי המעשים נמשכים הלבבות. תשקיעי בכך ככל שתוכלי, ובעזרת השם מאת תצליחי לחדש את האהבה האמיתית, אהבת הרוממות. וכשתחדשי את האהבה והקשר הרגשי עם בוראך - "בבית אלוקים נהלך ברגש" - הרי שתחיי חיי מתיקות, עטופים באחדות ואהבה.