סיפור לשבת: המוכיח הראוי

"אתה מגיע מאמריקה?" התפעל האדמו"ר מרן רבי אהרן מבעלזא זצ"ל (יום פטירתו כ"א אב) כשבא לפניו יהודי חרדי מארצות הברית, דבר שהיה נדיר באותם הימים, "אמור נא, מה מצבם של היהודים בארצות הברית?"

היהודי החל לומר: "היהודים שם באים להתפלל בבית הכנסת רק בימים נוראים". הוא התכוון להמשיך לומר שבשאר השנה הם אינם מתפללים. אבל רבי אהרן קטע אותו: "בשאר ימות השנה הם ודאי מתפללים בבית"...

כי כן היה הצדיק הקדוש, מרן רבי אהרן מבעלזא זי"ע, לא היה מסוגל בטבעו לשמוע רע על יהודי באשר הוא, ולא משנה מה מצבו. תדיר לימד זכות על יהודים בכל מיני דרכים מחוכמות. על יהודים ללא כיפה היה אומר שהם סומכים על שיטה כלשהי בהלכה שצריכים לשים כיפה רק בשעת הברכה (וכיון שאינם מברכים – אינם חובשים לעולם כיפה... אבל את זה הוא כמובן לא הוציא מפיו). על יהודים מחללי שבת אמר שאינם יודעים ששבת היום, וכן על זו הדרך.

מהרא מבעלזא

אחד מהרופאים שטיפלו ברבי הקדוש בעת מגוריו בתל אביב היה יהודי חילוני. באחד הימים הגיע אחד מחסידי האדמו"ר לומר לו שהרופא נוסע בשבת ומחלל את קדושתה. אי לכך, האדמו"ר – לדעתו של אותו חסיד – צריך להוכיח את הרופא.

"ומי אמר לך שהיה זה בעת כניסת השבת?" שאל רבי אהרן את החסיד, "שמא היה זה לפני שקיעת החמה?" החסיד ניסה להתעקש שהוא ראה את הרופא נוסע בשעה שהחושך ירד ושבת כבר הגיעה.

כאשר הגיע הד"ר בפעם הבאה לבית האדמו"ר אמר לו הצדיק בחכמתו: "אחד מחסידי טוען שהוא ראה אותך נוסע בשבת. אני אמרתי לו שוודאי היה זה אחרי השקיעה. מי מאיתנו צודק?"

הד"ר שראה שהרבי מותיר לו פתח מילוט, השיב בגמגום: "מה שהרבי אומר, הרבי תמיד צודק..."

אמרו החסידים שלא עברו ימים מרובים והרופא מהתפעלותו מרגישותו של האדמו"ר, החליט שהוא משנה את דרכו וחוזר לכור מחצבתו.

אך לא רק בלימוד זכות גרידא הסתפק הרבי. פעמים רבות היה עושה מעשה בכדי להוכיח את האדם בעדינות בכדי שיחדל מחטאיו, אך היה מקפיד מאוד שלא להגדיר זאת כ"חטא" או מעשה רע, אלא רק כרצון לשפר את הקיים.

כזה היה המעשה בקרוב משפחתו של האדמו"ר שהתקרב לציונות בעודו בחו"ל, וכאשר עלה ארצה לפני פרוץ השואה, פרק מעליו עול תורה ומצוות בהיותו ללא בני משפחתו. עם עלותו של הרבי הנערץ ארצה, השתדל הקרוב שלא להיראות ליד דודו בקלונו וכלפי חוץ הציג עצמו כשומר תורה ומצוות.

באותם הימים של קום המדינה, השתמשו ברוב הבתים ב"ארגז קרח" בכדי לשמור על מוצרי המזון, ומדי יומיים בערך היה צורך לרכוש בלוק קרח נוסף ולהחליף את הישן שנמס. מקררים עלו הון תועפות וכמעט לא היו בשימוש פרטי.

באחת השבתות הגיע אחד מגבאי האדמו"ר מזועזע כולו: קרוב משפחתו של האדמו"ר, שהיה נכד לצדיקים מפורסמים בתורתם ובקדושתם, עומד בעצם יום השבת בתור לקנות קרח ברחובה של עיר. הוא לא יכול היה להתאפק ולמרות שידע שהרבי אינו מסכים להוציא מילה רעה על יהודי – סיפר את הדבר.

הרבי החריש, אך ביום ראשון הוא קרא לאותו קרוב משפחה, ובבואו לפניו אמר לו הרבי: "שמעתי שהינך משתמש בארגז של קרח בביתך, קח לך כסף וקנה לך מקרר פרטי"...