נשיא ורוח: כך הפך ריבלין ליקיר השמאל הקיצוני

אם יש משהו שהשמאל מצטער עליו בהקשר לריבלין, זהו חוסר התמיכה בו כשרץ לתפקיד נשיא המדינה. מי חלם שלנעליו הגדולות של נביא מחנה השלום, שמעון פרס, ייכנס נשיא ימני-לכאורה ויוכיח את עצמו כמתמודד היטב עם מידת הנעליים? בשנים האחרונות נהוג להאשים את הקרן החדשה לישראל במעורבות בכל פרויקט חברתי, שמאלני או פלורליסטי במדינה הזו. אבל כנראה שאת הסקופ האמיתי כולנו פספסנו: אם לשפוט לפי התנהלותו של ריבלין מאז נבחר לנשיא, יש מצב שהקרן החדשה עמדה מאחורי המרוץ שלו לנשיאות.

כמובן, זוהי תיאוריה לחובבי קונספירציות בלבד. האמת היא שרובי ריבלין נבחר כחבר כנסת וותיק וחביב הידוע באהבתו לירושלים, חיבתו למסורת, והיותו איש ארץ ישראל השלמה. חבל שאת כל התכונות הללו הוא הותיר בפרופיל של 'חבר הכנסת ראובן ריבלין'. לאדם המתכנה 'נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין', ריבלין בחר לצייר פרופיל שונה לחלוטין.

את ההתנהלות שלו מאז נבחר לנשיא ניתן לסכם במילים 'הנשיא מגנה'. יהודים מפגינים נגד חתונת מוחמד ומורל? הנשיא מגנה. יהודים עוברים לגור בבתים בשכונה ערבית בירושלים? הנשיא מגנה. עמיר בניון שר שיר על טרוריסט ערבי? הנשיא מגנה (ומבטל את הופעתו של בניון בבית הנשיא.) אפילו התנהלות פרטית של אנשים פרטיים הנשיא יודע לגנות,  כפי שהוכח כאשר ביקר ביקור תנחומים בבית משפחתו של דני גונן הי"ד, שנרצח על ידי מחבל כשטייל במעין סמוך ליישוב דולב. גונן אמנם כבר נקבר באותה שעה, אבל לריבלין היה גינוי נבון גם עבורו: "למה הוא טייל שם בלי נשק?" נזף הנשיא במשפחה.

הגינויים, כמובן, מגיעים רק למי שלא נמצא בצד הנכון של המתרס. ריבלין לא יכול שלא לדבר על הטרור בירושלים – בכל זאת עיר מגוריו – אבל על האינתיפאדה בעצימות נמוכה שמתרחשת מידי יום בכבישי יהודה ושומרון? רק בלחש. עם עמיר בניון הוא לא יופיע חלילה, אבל עם אביב גפן, שהסית בעבר נגד ראש הממשלה? מה השאלה. על זכויות הערבים הוא ידבר בלי סוף, אבל על זכויות החרדים, למשל, אל תצפו לשמוע ממנו. (הוא אפילו ימצא זמן לגנות את ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות שתמכו בו) איש עסוק הוא, הנשיא. כשחיה זיסל בראון – תינוקת בת שלושה חודשים – נרצחה באכזריות במרכז ירושלים, הנשיא התייצב כיאות להלוויה אבל נמנע מלגנות את כלל ערביי ירושלים על העשבים השוטים שצומחים בערוגתם. על רצח התינוק הפלשתיני, לעומת זאת, הוא ידע היטב לדבר בהכללות: "בני עמי בחרו בדרך הטרור". כאילו לא היה מדובר במטורף בודד אלא במגמה לאומית של רציחת תינוקות ערביים במיטתם. ריבלין עמד בכיכר רבין והיכה קולקטיבית על החטא הישראלי: כולנו אשמנו, בגדנו, לא טיפלנו בארגוני הטרור היהודיים הרבים הפועלים בארץ.

החטא הישראלי הקדמון הוא כנראה עצם המוסד של נשיא המדינה, תואר המותיר לנושאיו יותר מידי זמן פנוי שמאפשר להם להזות על הבטחת מקומם בהיסטוריה. בשביל ריבלין מאוחר מידי בשביל להיות לוחם אמיץ, מנהיג פוליטי מוצלח, או איש עסקים ממולח. מה שמשרת הנשיא מאפשרת לו, בגיל שבו אחרים נהנים מחיי גמלאות, זה לפלס את דרכו אל לב המחנה הנאור. האנשים שמקבלים בחילה כשהם שומעים את המילה 'ליכוד' מאירים את פניהם יותר ויותר אל ריבלין ככל שעובר הזמן. גם הם יודעים שבמקום שבעלי תשובה עומדים -  אין צדיקים יכולים לעמוד. אם ריבלין פתאום ליברלי כל כך – אז ריבלין הוא אח.

"חוסר הסבלנות יוביל אותנו לאסון", קונן ריבלין בדף הפייסבוק שלו בסוף השבוע שעבר, אחרי התקרית בה מעורער בנפשו דקר שישה משתתפים בצעדה המחללת את קדושת ירושלים (בצעדה הזו, כמובן, הוא תומך בהתלהבות). "אם יש מי שיכול לפורר אותנו מבפנים הרי זה רק אנחנו, בבחינת 'מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאו' ". ובכן, כבוד הנשיא, קשה להאמין שמטורף אחד עם רקע פלילי הוא זה שיפורר אותנו. מה שכן, כולנו מסכימים עם סיומת הדברים. אכן, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו.