הנחמה אחרי הכאב: סוד שבע ההפטרות שמבשרות על תקווה וגאולה

1. לאחר שלוש הפטרות הפורענות הנקראות בשלושת השבועות שלפני תשעה באב, באות שבע שבתות עם הפטרות נחמה.

2. "שבעה דנחמתא" היא סדרה של שבע הפטרות הנקראות משבת שלאחר תשעה באב עד סוף חודש אלול. ההפטרות נקראו "שבעא דנחמתא" כיוון שעיקרן הוא נחמה לעם ישראל האבל על חורבן בתי המקדש.

3. ההפטרות הן:

• "נחמו" (ישעיה מ', א'-כ"ו) - לפרשת ואתחנן.
• "ותאמר ציון" (ישעיה מ"ט, י"ד עד נ"א, ג') - לפרשת עקב.
• "עניה סוערה" (ישעיה נ"ד, י"א עד נ"ה, ה') - לפרשת ראה.
• "אנכי" (ישעיה נ"א, י"ב עד נ"ב, י"ב) - לפרשת שופטים.
• "רני עקרה" (יישעיה נ"ד, א'-י') - לפרשת כי תצא.
• "קומי אורי" (ישעיה ס', א'-כ"ב) - לפרשת כי תבוא.
• "שוש אשיש" (ישעיה ס"א, י' עד ס"ג, ט') - לפרשת ניצבים או לפרשות ניצבים-וילך.

4. מטרת הפטרות הנחמה: עידוד ישראל בגלותם - למרות קשיי הגלות, תיקנו חז"ל לישראל את "שבעה דנחמתא", משום שכל שנה נוספת של גלות מקרבת את קיצה. האהבה והתקוה שמרעיף הקב"ה על ישראל מתוך הפטרות הנחמה, מחזקת את עם ישראל בגלותו, ומפיחה בו רוח של אמונה ותקוה לעתיד לבוא.

הפטרות אלו מעבירות אותנו מאווירת היגון האופפת את בית ישראל בשבועות של "בין המצרים" לאווירת עידוד ונוחם. ענני התוגה כמו נעלמים, ומפנים הם מקום לתחושות תקווה. יבואו ימים טובים לישראל ויש להיערך לקראתם.

הבה נאזין לקריאתו של ישעיהו הנביא: "התעוררי התעוררי, קומי ירושלים... הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה... ושמתיה ביד מוניך". (ישעיהו נ"ז). ישעיהו קורא להתנער מהאבל ולהתעודד באמונה שכשם שנבואות הפורענות התקיימו במלואן, כך תתקיימנה נבואות הנחמה.

אנו מובטחים שהטובה המצפה לנו תגדל מעבר לכל הצרות שסבלנו. נוסף על כך שעם ישראל ישוב לאיתנו, הטובה תושפע עליו מעבר לכל ההשגות האנושיות. מתוך דבקות באמונה זו אנו שואבים עידוד ותקווה לעתיד הטוב הצפוי לנו.

5. בשאלת תכליתן של נבואות הנחמה כותב האברבנאל בפירושו לנביאים אחרונים, "שלא יתייאשו בגלותם מתוקף הצרות ומאורך הגלות".

האברבנאל מפרט את הספקות שהיו בלב העם ושהצריכו את ריבוין של נבואות הנחמה: ישראל נתמעטו ונתדלדלו בגלות; חסרון המלכות; המחשבה שבגלל החטאים שחטאו הם לא יזכו להיגאל, ושה' זנח אותם; אבדן העצמאות המדינית והיכולת הצבאית; ההימצאות תחת שלטון זר ותחושת ההשפלה והביזיון שבאיבוד הארץ.

6. על פי נבואות הנחמה, העם עתיד להבין שהגלות לא הייתה פרי החלטה שרירותית של הקב"ה, ובעקבות זאת יצדיק עליו את הדין, שכן הגלות הייתה תקופה של מירוק עוונות. עם זאת מודגש, שהגאולה לירושלים תבוא משום שכבר נענשה דיה, ומן הצדק שהעונש ייפסק.

בהתאם לכך, מונה אברבנאל מספר ייעודים בנבואות הנחמה: נקמה באומות העולם על שהענישו את ישראל יותר מדיי והסרת שעבוד מלכויות; תשועת ישראל וגאולתם וקיבוץ גלויותיהם; הגאולה העתידית תהא כגאולת מצרים; חזרה בתשובה של החוטאים; חידוש המלוכה מבית דוד; אחדות העם; הכרת אומות העולם במלכות ה' ושלום אוניברסלי.

7. האבודרהם חרז את תוכן ראשי ההפטרות למעין דו-שיח בין עם ישראל לקב"ה. בתחילה מצווה ה' על הנביאים לומר לעם ישראל "נחמו נחמו עמי", ועל כך עונה כנסת ישראל בתרעומת "ותאמר ציון עזבני ה'". או אז חוזרים הנביאים ואומרים לקב"ה "עניה סוערה לא נוחמה", כלומר שכנסת ישראל ממאנת להתנחם. אז אומר ה' בעצמו "אנכי אנכי הוא מנחמכם" בנחמות האלה "רוני עקרה לא ילדה" וכן "קומי אורי כי בא אורך". בשלב זה משיבה כנסת ישראל המנוחמת ואומרת "שוש אשיש בה'".

הרב ברוך רוזנבלום בשיחה מיוחדת אודות שבת נחמו: