בורות או עומק? כל האמת על תלמוד תורה

מן המפורסמות הוא היתרון הגדול של החינוך החרדי בכל ענין הקשור למוסר ומשמעות החיים: תורה, מוסר, דרך ארץ, חסד, כיבוד הורים ומורים וכדומה. על יתרון זה נכתוב בהמשך המאמר. אך מה שפחות מפורסם הוא היתרון שיש לחינוך זה גם בפן המדעי. הרבה מחקרים הורו על היתרון בחינוך החרדי - בכושר האנליטי ובעצמאות החשיבתית.

למשל: החוקרים בחינוך לוין דמבו וסיגלר הגיעו ב-1997 למסקנה: "ללימוד החרדי יתרון בפיתוח כישורי חשיבה כלליים", כי לומד התלמוד מתעמק בשיטתיות בסוגיות התלמודיות, ובונה לעצמו הרגלי ביקורת בטקסטים מתוך הפעלה של אסטרטגיות לוגיות המעניקות לו כישורים שהוא יכול להשתמש בהם גם בתחומים אחרים. הלומדים מתמודדים בעצמם עם הטקסט בלימוד ב'חברותא', שיטה המפתחת חשיבה עצמאית (המהפך 3 עמ' 266). 

כידוע, הילד בתלמוד תורה יודע לקרוא אותיות בגיל 3 או 4, ולקרוא ספר - בגיל 5. בכתה ח' - בזכות זַכּות שכלו, והלוגיקה המחודדת על ידי הגמרא שהוא לומד - יש לו כושר אנליטי וחוש בקורת ומקוריות (כי הדרך של לימוד הגמרא מחנכת שלא לקבל שום דבר כמובן מאליו - אלא רק אם הדבר מוכח היטב לוגית. וכל תלמיד גמרא מעמיק, מקשה ומחדש - עד שנהירים הדברים - עם תוספת המבט המיוחד שלו).

מי שהכשיר שכלו בתורה, יכול להיות בקלות "אפילו" שר אוצר או שר כלכלה או שר חינוך או איש היי-טק מזהיר,  אך מלכו של עולם נתן את שכל התורה כדי לעסוק בפסגת הרוח - התורה הקדושה המאצילה כל טוב, בגשמי וברוחני - על העוסק בה ועל העולם כולו.

באשר להשכלת המדע והטבע: כל ילד חרדי - גם הלומד ב"חיידר", לומד חשבון אלמנטרי: כפל, חילוק, שברים ואחוזים. גם דקדוק וחיבור והבעה בצורה יסודית - היאך לכתוב מכתבים ומאמרים וכדומה. ובהשכלה זו הצליחו כל אילי ההון החרדיים כגון לביוב, וולפסון, שלום פישר, ועוד מאות חרדים אחרים שהצליחו בעסקים. 

ולמי שרוצה, ישנם גם תלמודי תורה שלומדים בהם אנגלית ומתמטיקה. כידוע הבנות החרדיות לומדות אלגברה וטריגונומטריה ושאר מקצועות חול, כי אינן מחויבות בלימוד תורה, מלבד המצוות שחייבות לקיים.

מקצועות השכלה אחרים ילמד החרדי כפי הצורך. בסוגיות תלמודיות רבות נזקקים לידיעות כלליות: בסוגיות עירובין וסוכה צריך לדעת אלגברה ומשפט פיתגורס וכללים טריגונומטריים, דברים שלמדים ממפרשי התלמוד. יש סוגיות עם חישובי שטח ונפח. בהלכות טריפה ושחיטה צריך הבנה טובה באנטומיה של הבהמה.

אצל החרדי המצוי הלומד-גמרא, ידע חשוב ביותר הוא החשיבה הנכונה לחיים: פיתוח לוגיקה חדה כתער, ביקורת, יצירתיות, משפט, חינוך, הבעה, פסיכולוגיה, זוגיות, הנהגות בריאות, דרכי מסחר, וסוציולוגיה. המתמחה בהלכה צריך גם להבין בעומק את יסודות החשמל, מכניקה, כלכלה, בנקאות ועוד.

ולגבי מקצועות הקודש, אין ספק שבכל אוניברסיטה, כל אברך ממוצע היה יכול להיות שם המרצה הכי בכיר בכל אחת מהמחלקות העוסקות בלימודי הקודש: תלמוד, תנ"ך, פילוסופיה יהודית, תיאולוגיה, משפט עברי, ולפעמים גם: היסטוריה יהודית, עברית [דקדוק, פיוט וכו'], קבלה, ביבליוגרפיה, ספרנות ועוד.

ועוד, שהילד בתלמוד תורה המחונן והסקרן נוהג בדרך כלל לקרוא גם ספרי טבע, או מאמר מדעי ב"יתד נאמן" או באנציקלופדיה לבית ישראל של הלפרין על ענייני מדע ופלאות, ומכיר את העולם לא פחות טוב מהאדם הממוצע בחברה הכללית. רק שכל לימודיו מכוונים למהות הטבע, ולא רק לטבע החיצוני. הילד החרדי משתאה לא רק מהחכמה והעוצמה שבחוקיות הבריאה, אלא בעיקר: מהחסד הפנטסטי שמרעיף בורא העולם על בניו אהוביו. הנה ראו כדוגמא, פלא האופף אותנו תמיד בלא משים: אנו וכל בעלי החיים פולטים בכל נשימה גז רעיל בשם דו תחמוצת הפחמן. העולם היה יכול להתמלאות בגז זה והאנשים ח"ו היו מתים. מה עשה הבורא? ברא את הצמחים והעצים שיהיו נזקקים לגז רעיל זה, והם קולטים אותו בתהליך הנקרא "פוטוסינתזה", מפרקים אותו בשביל חיותם ופולטים בחזרה לאויר את החמצן, אותו אנחנו נושמים.

בזכות לימודיו התורניים, לא פוסקת התפעלות הילד החרדי הבוגר (בעל החשיבה העצמאית וההתפעלות הנפשית שלא הוכהתה) מכל אשר יראה, ובעקבות זה: שבח והודיה לבורא עולם על שחוננו כל זאת, עם תוספת חיזוק בעבודתו יתברך עקב הרגשת מחויבות של אהבה - הוא חלק מעולם הריגושים של ילדנו בתלמוד תורה.

ונצטט כדוגמא להרגשי האיש הנלבב מילים פיוטיות מתחילת הספר "אמונה ובטחון", דוגמא מובהקת לרגש יהודי מקורי:

"מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש: אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו... כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחושבה מראש, וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת ... ולפנינו מחזה מזעזע כל לב חכם במבנה גו האדם לקבל המזון ולעכלו ולחלקו באופן כימי ליסודות נפרדים ולשלח כל יסוד למקומו הראוי, ואשר למדנו משפטם בכח החכמה אשר חונן בה האדם, משפט הכרס והקיבה, הכבד והמרה, הטחול והכליות, הדקין וכיס השתן, הלב והמוח, ולכל אבר תפקידים מיוחדים, וכולם עובדים שכם אחד בזריזות נפלאה, עד שמבררים את הדם בירור אחר בירור, ומעמידים אותו על אפנו בכמות האודם והלובן, הדרוש לקיום המכונה הנקראת אדם, ומכוונים את מנת הסוכר בדיוק, ועוד דברים מפולסים בפלס דק על דק נבדק, והאדם טפש לבו, ואינו יודע מרב צבאו העומדים על משמרתו, ועמלים בלי לאות ובלי הרף, למען חייהו ולתת לו שארית בארץ החיים..."

* * *

המדע החשוב ביותר - על הילד החרדי הנבנה להיות חכם ואתיקן.

המילה "תורה" - היא מלשון "הוראה", כיון שהיא מורה-דרך לאדם בדבר החשוב ביותר בעולם שעליו לדעת, "הוראות יצרן" מדויקות של יוצר האדם. ידיעת ההנהגה הראויה כדי למלא את הפונקציה שלמענה נברא. זהו המדע היחיד עם משמעות קיומית.

הילדון היהודי בן השנתיים-שלוש, כאשר שותה מים, חינכוהו לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו"! היש ידע מדעי מובהק יותר מלדעת על הכח העליון שברא עולם מדהים, עם כל הנצרך לכדי חיות האדם והנאתו?

ואותו הילד כשמגיע לגיל הגן, אמנם אינו יודע את אותן הידיעות ה"חשובות" על השפן הקטן שקיבל [רחמנא ליצלן...] נזלת, ולא על יונתן הקטן שטיפס [ה' ישמור...] על העץ, אבל לומד את חוקי תורת האלוקים. כגון: שהמוצא חפץ ברחוב, לא רק שאינו לוקחו לעצמו, אלא הוא חייב לטרוח בכל יכולתו שישוב החפץ לבעליו מתוך רגשי חמלה ואחריות כלפי אחיו - כפי שמצווה הבורא. ולומד הילדון את הבחנת התורה בין חפץ עם סימן - שיוכל להכריז ברבים על המציאה כדי שיחזור לבעליו המכיר סימן זה, ואת ההבחנה הפסיכולוגית הדקה מתי מתייאש בעל החפץ האלמוני, אזי חייב המוצא בתנאים מסוימים לשמור להחזיר לבעלים את החפץ, ובתנאים אחרים יכול לקחתו לעצמו [אין כאן מקום לפרטי הדינים, אך אם רק ניכנס לגן החרדי הקרוב - התינוק בשמחה יאלפנו בינה].

והקטן ממשיך הלאה בהשכלתו האלוקית - חובתו לכבד ולאהוב את אחיו היהודי, לשמור במסירות עילאית לא להזיק לו או לרכושו - עם המון דיני נזיקין וממונות מהתורה והמשנה והתלמוד, עד לדיני השמיטה והיובל (יהודי שובת ממלאכת קרקע כל שבע שנים וכל הגדל בשדותיו מופקר לנצרכים. גם הלואה כספית שנתן בטלה בשמיטה, מלבד בתנאים מסוימים, וכשהיובל נוהג, כל חמישים שנה חוזרים שדותיו לזה שהוא קנה ממנו).

עד כתה ד' מתפתח הילד להיות פילוסוף ותיאולוג בעל אתיקה נשגבה ביותר – עם תרבות התורה. מתחנך הוא בשקיקה לענווה ולצניעות לוויתור ולהסתפקות-במועט בענייני החומר [כי בענייני רוח שאיפותיו הן מקסימליות ללא שיור - להגיע לדרגת גדולי התורה של האומה היהודית!]. כל זה במקום בולמוס הרהבתנות וההישגיות והרכושנות והנהנתנות של החברה המערבית. ילד בליבת-התורה נעלה בכל ערך חשוב: בהשכלה אמתית, בקנין תכונות נפש נאצלות, בכניעה לפני מלך העולם, ובשאיפה והשקעה בקנייני נצח של עולם הבא.

וכן הבנות החרדיות יודעות אף לבטא פנימיות עשירה זו במחזות ובשירים ובחיבורים ברמה ובמסר.

המדען יכול לספר על המולקולות המורכבות מאטומים, שמורכבים מאלקטרונים עם פרוטונים ונויטרונים, המורכבים גם הם מחלקיקי משנה בשם "קווארקים" מכמה סוגים. אך מהו סוד מהות חלקיקי יסוד אלה, שנוהגים כחלקיקי "אנרגיה" בגבול החומר? זהו נדבך נוסף של מהות לא מובנת - המקרבת שכל אנוש בעוד קצת לסיבה הראשונית המפעילה על ידי "אנרגיה אלוקית" את כל חוקיות החומר. הסיבה הראשונית - העל טבעית המפעילה את כל מסגרת הטבע - תמיד תהא נעלמת מהחושים. סיבה זו היא הכח העליון שמעל חוקי זמן ומקום - המפעילה את חוקיות הזמן והמקום - הוא האלקים.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

והילד בתלמוד תורה - הרי הוא עוסק ולומד ושומע ויודע על עובדה אלוקית זו - וחי אותה בלבו: הסיבה הראשונית!

וכפי שפותח הספר המונומנטאלי של הנשר הגדול הרמב"ם "משנה תורה - היד החזקה" (עיינו שם לשונו בשלמות): "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם [=דבר] מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת הימצאו כו'"

גם את חיצוניות אנו רואים שולחן - הוא למעשה מורכב מאטומים, ורובו של כל אטום הוא "ריק", וגם ה"יש" שבאטום אינו אלא "פולסים אנרגטיים" עם חוקיות תת-אטומית על-חומרית. וכבר שאל חסיד את הרבי שלו: גלה נא לי רבי היכן נמצא הקב"ה? וענה לו הרבי: ואתה נא אמור לי – היכן אינו נמצא...

נראה שהליבה הממלכתית מלמדת את "הכל" - מלבד מהמציאות האמתית - המציאות האלוקית.

וכיון שהמציאות האמתית היחידה בהוויה היא האלוקים ית', על כן הנקודה האמתית היחידה באדם - היא אותה נקודה אלוקית פנימית, צלם האלקים.

בכוחו של החינוך הזה לאהוב את העולם ולהנות ממנו באמת, כמו גם היכולת להתמודד בהצלחה עם כל הייסורים, וכדברי חז"ל: "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא - משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם - אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך! כך הנשמה, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה. לָמָּה? שהיא מן העליונים!".

להמחשה נוראה ומרגשת: הנה נפטר אברך צעיר, הרב אוריה שטיין זצ"ל, ממחלה ממאירה שהחלה באיזור העיניים, וסבל שנים יסורים וטיפולים, אך תמיד היה בשמחה גדולה על שבייסוריו זכה להתקרב לאין ערוך להשם יתברך. וכשהתעוור, והיו מכריו מגלים כלפיו רחמנות, היה עונה להם בצהלה: "אני לא רואה? רק עכשיו אני רואה! מה אתם רואים? בתים ועצים ואנשים, ואילו אני רואה כל הזמן מול עיני הרוחניות: את בורא העולם בכבודו ובעצמו, המהווה בכל עת את כל עולם הדמיון שאתם רואים. עד עכשיו הייתי עיוור. כעת אני רואה את האמת האלוקית".

גם מי שיסבור בלבו: "אני אינני ברמה הנפשית של אותו ילד בתלמוד תורה שעסוק בפילוספיה אקסיסטנציאלית אלוקית, אלא אני חי פשוט - בהוויה היום יומית המעשית", לפחות ידע בלבו את הדבר ה"פשוט" הזה: בורא העולם הוא הוא המציאות התכליתית הבלעדית, הוא "מרכז העניינים", שרק למענו כדאי "לעבוד".

* * *

בכל בוקר חדש, עוד טרם יאכל - יברך וישבח הילד היהודי לאלוקיו "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ורק אחרי כן יודה לבורא על השמש הפלאית שיצר וחידש, ויהלל על הבריאה כולה: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך".

ובלשונו הנלהבת של הרמב"ם:

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי"

כמה נהדר להיות בן אהוב ואוהב, ועוד לאבא שכזה...

עלינו גם לזכור שהמדע הוא רק כלי, ואין לו ערך מוסרי: היטלר ימ"ש השתמש בטכנולוגיית אותו המדע להשמיד ששה מיליוני יהודים. נזכור מה האיראנים זוממים עלינו עם אותו ידע מדעי, ישמרנו ה'. המדע הוא כלי עם פוטנציאל תועלתי עצום למשתמש בו נכונה, אך גם להיפך, על כן המשתמש חייב להיות מופעל על ידי ערכים מוחלטים - ערכי התורה. להמחשה: "אקדח" הוא טוב או רע? תלוי אם הוא ביד השודד או ביד השוטר...

הלימוד בתלמודי התורה מכוון לערכים, לחכמת ההנהגה האלוקית. בזכות חכמת והדרכת התורה - לכל גרגיר חול יש משמעות. בלי התורה - גם לכל הקוסמוס העצום אין שום משמעות, והמדע יכול להפוך לכלי משחית.

בזכות חינוך התורה - יש לכל רגע ולכל פעולה בחיים של כל יחיד - תכלית חובקת-עולם. ובלעדיה, האדם נולד, חי, מסתובב מבולבל במעגלי החיים עד מותו - מבלי לדעת על מה ומדוע. האם נאור ומאושר הוא האדם שלא זכה ללמוד את הדבר החשוב מכל בחיים?

הרי יש לו אבא גדול בשמים שברא ומקיים למענו עולם מדהים, מסר לו הדרכה לחיי נצח. וכפי שאנו אומרים בתפילה: "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך", לא הייתם מתגאים, תיאורטית, להיות "עוזר ראש הממשלה"? וכל שכן להיות משרתו ונאמן ביתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

והרי לתלמיד החינוך החרדי יש לצדו את כל תלמידי החכמים המרוממים והמוסריים בעולם - תלמידי חכמים וגדולי ישראל שעמלו וטיפסו לפסגת השלמות - היכולים להדריכו בנפתולי החיים, ולרוממו לפסגת האושר והשמחה - על פי החכמה האלוקית הנשגבה של אבינו ומלכנו האוהב בתורתו.

מתלבטים לגבי החינוך המומלץ לילדיכם? רוצים להתייעץ לגבי מוסדות חינוך תורניים הקרובים למקום מגוריכם? חייגו למחלקת ייעוץ והכוונה בהידברות – 073-2221230, ונשמח לעזור.