יסודות איסור ערלה

נאמר בתורה: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל". ומכאן, שכל הפירות שיוציא האילן בתוך שלש שנים מזמן נטיעתו, אסורים הם משום ערלה. בציווי זה התחייבו ישראל מיד עם בואם לארץ, ומיד עם תחילת הכיבוש. ולא התחייבו אלא על עצים שניטעו מכאן ואילך, אולם עצים שכבר היו נטועים בכניסתם לארץ, היו פטורים מן הערלה, אף שלא עברו עליהם ג´ שנים. נציין מספר הלכות יסוד בדיני ערלה:

א.  לגבי אופן מניין שנות הערלה, יש לדעת שהוא אינו שווה בכל המקרים. פעמים שיש למנות שלש שנים מלאות, ופעמים שמונה פחות, ונרחיב בזה אי"ה. אולם תחילת המניין הוא לעולם מזמן הנטיעה, ולא מהזמן שהתחיל האילן להוציא פירות, ואף אם בשנותיו הראשונות לא הוציא האילן פירות כלל, מכל מקום החל מהשנה הרביעית אין בפירות דין ערלה.

ב. דין ערלה נוהג באילן בין אם זרעו מגרעין של פרי, ובין אם שתל ייחור [=ענף] של עץ, ובין אם שתל שתיל חשוף שורשים.

ג. פירות שהם אסורים משום ערלה, עומדים באיסורם לעולם, אף לאחר שעברו על העץ שלש שנות ערלה.ד. האוכל כזית מפירות ערלה, לוקה מן התורה. במה דברים אמורים, באוכל מפירות ערלה הגדלים בארץ ישראל. אולם האוכל פירות ערלה הגדלים בחוצה לארץ, אין מכין אותו אלא מכת מרדות מדרבנן.

ה. השותה שאר משקין היוצאים מפירות ערלה, אף אם שתה כשיעור אינו לוקה עליהם מן התורה. אולם השותה יין שנסחט מענבי ערלה, או שמן שנמסק מזיתים שהם ערלה, לוקה מן התורה. ושיעור שתיה לחייבו מלקות, יש אומרים שהוא בכזית, והעיקר להלכה ששיעורו ברביעית.

ו. הנהנה באיסור מפירות שהם ערלה, כגון שמכרם או נתנם לפני בהמה, יש אומרים שלוקה מן התורה, אולם העיקר להלכה שאינו לוקה מן התורה, אלא מכין אותו מכת מרדות מדבריהם.

ז. משעה שחנטו הפירות ושם ערלה עליהם, חובה לשרפם. ויש להורידם מן העץ, ולשרפם. ואם אינם ראויים לשריפה (כגון משקין) - חובה לקברם. ויש חולקים שאין חובה לשרפם. ויש אומרים שהגם שאין חובתם בשריפה, מכל מקום אם שרפם קיים מצווה. והעיקר להלכה כדעה ראשונה שחובתם בשריפה, או בקבורה אם אין דרכם בשריפה.

ח. יש אומרים שיש להוריד את פירות הערלה בעודם פרח. אמנם העיקר להלכה הוא, שהחיוב להוריד את הפירות הוא לאחר שחנטו וחל עליהם דין ערלה. ומשום כך, אם הוריד את הערלה בעודה פרחים, אין חלים עליהם דיני ערלה ואין חובה לשרפם.

ט. אין חובה על בעלי המטעים לציין את מטעי הערלה, ואין לחשוש משום הגזלנים שיכשלו באיסור ערלה. אמנם בשנת השמיטה שהמטע הפקר לכל ויד כל אדם שווה בו, חובה לציין את עצי הערלה, שלא יכשלו בזה בני אדם. וכן אם יש עצי ערלה בתוך מטע שיצא כבר מערלה, ויש חשש לתקלה, חובה לציין את עצי הערלה כדי שלא יכשלו באיסור.