"שמעתי את הרב זמיר נון-סטופ"

כבר מכיתה ד' כספה נפשו של ידידיה (ארתור) אלישיב (26), סו-שף מת"א – ליהדות. אמנם היה זה, פחות או יותר - הגיל שבו גם התוודע לדרך זו לראשונה, אבל כבר מההתחלה ידע שזוהי האמת על פיה ירצה להשית את חייו.

"אמנם נולדתי וגדלתי במשפחה חילונית, אבל ניסיונות החיים – ביניהם נישואי הוריי שעלו על שרטון - הביאו את אמי לרשום אותי ואת אחי הצעיר לפנימייה חרדית". לדברי אלישיב, ההתאקלמות בפנימייה הייתה קלה, וכמעט מיד מצא שיחה משותפת עם חבריו לחדר ורבני המקום. בד בבד, גילה את אהבתו ללימודי התורה, אליהם נחשף בפעם הראשונה בחייו. "הבעיות התחילו בגיל ההתבגרות, כאשר כמו כל נער אחר בגילי – גם אני מצאתי עצמי מתחבר לכל מיני טיפוסים תמהוניים ומחפשים. אמנם הייתי נטוע חזק באמונה שלי ובדרך התורה, אבל אין ספק שחיבור כזה - תרצה או לא תרצה – עם הזמן, משפיע לרעה".

הקשיים היותר מהותיים התחילו בכיתה ז', כשמהחינוך החרדי עבר אלישיב מרצונו, לתיכון ממלכתי-דתי. משם, הדרך לבית ספר חילוני הייתה מובנת מאליה, לדידו. "בגיל 13, במקום להשקיע את כוחי בלימודים, מצאתי עצמי מתנדב במוסך – כדי ללמוד את העבודה. כבר אז ידעתי לפרק גלגלים, לסדר שסתומים ועוד. כל מה שעניין אותי באותה תקופה סבב סביב מכוניות, ואם מוסיפים לזה את הסביבה החילונית שהקיפה אותי, אפשר לומר שזו הייתה הנוסחה המנצחת שגרמה לי לשנוא כל מה שקשור לדת".

אז מתי החלה החשיבה שלך להשתנות?

"כששירתי בצבא. יום אחד קרה ש'במקרה', ראיתי הרצאה של הרב זמיר כהן בבסיס. כבר אז משכה אותי הדמות שלו – הסגנון האכפתי, הדברים החכמים שדיבר עליהם, הקול הרגוע. כל אלו, הצליחו להשפיע עליי ולגרום לי לחפש את הרב בכל מקום, למרות שלא ידעתי איך קוראים לו". שנה לאחר שחרורו, לגמרי 'במקרה', שוב נתקל אלישיב בשיעור התורה של הרב זמיר. הפעם כבר מיהר לרשום את שמו על פיסת נייר, והבטיח לעצמו כי בקרוב, אף ילך להרצאה פרונטלית שלו. וכך היה. "הלכתי לשיעור ולקחתי מקדם ביטחון של שעה יותר, אך משמיים כיוונו שדווקא את השיעור הראשון עם הרב, אפספס. כשאני הגעתי, הרב כבר היה בדרכו החוצה, אבל זה לא שינה לי הרבה. עצם העובדה שזכיתי לחזות בפניו פנים מול פנים, עשתה עליי אימפקט מאוד גדול". אבל זה עוד לא הכל. באותו שיעור, קצת לפני שהוא הסתיים – התוודע אלישיב אל אחד התלמידים בישיבתו של הרב זמיר כהן, שלימים יהיה השליח שלו להיכנס בעצמו אל הישיבה.

איך האימפקט הזה בא לידי ביטוי בפועל?

"דבר ראשון, תוך כדי שמיעת שיעורי הרב נון-סטופ, החלטתי להתחזק בכל מה שאני יכול. הצעד הראשון שלקחתי על עצמי, היה שבת. זה לא היה קל. אני זוכר שלקראת סוף השבת, אולי שעתיים לפני, נשברתי. אבל לא נתתי לזה לקלקל את ההחלטה שלי. בשבת הבאה, התחלתי הכל מהתחלה, וברוך ה' - הצלחתי".

וביום בהיר אחד, אתה מודיע למשפחה שאתה עולה לישיבה. איך היא קיבלה את זה?

"אמא מאוד תמכה בי, כי היא ידעה שזה מה שעושה לי טוב. אני מצדי לא כפיתי עליה שום דבר, לא אמרתי לה איך להתנהג – היא מעצמה כיבדה אותי: שמה פלטה, הכשירה את המטבח ועוד. ייאמר לזכותה, שבאמת, היא הלכה איתי עד הסוף ועשתה כל מה שהיא יכולה כדי לשמח אותי".

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il