בין טרור לפחד: חיי היהודים בסוריה, תימן ועיראק

מדינות ערב באזור המזרח התיכון עוברות בשנים האחרונות מסע טרור היקפי, על-ידי ארגונים קיצוניים הזורעים הרס וחורבן והרג של המונים מבני עמם, ללא כל רחמים. במדינות אלו עדיין מתגוררים יהודים. בעבר היו אלפים ואף יותר, אך בתקופת העליה הגדולה, רבים עזבו את מדינתם ועלו לארץ ישראל ולשאר המדינות בארה"ב ובאירופה, כשהם מותירים מאחוריהם יהודים שהחליטו להישאר מסיבות של פרנסה וכדומה.

במשך השנים, ישראל עוקבת בדאגה גדולה אחר היהודים שנותרו במדינות אלו, ובמאמצים לא קלים ובמבצעים מיוחדים, חלק מהם חשאיים, דאגו להעלותם ארצה יחד עם משפחותיהם. האחרונה שבהן היתה עליית משפחות בודדות מתימן ומסוריה.

בראיון שערך העיתון 'ג'רוזלם פוסט' עם סגן השר לשיתוף פעולה ופיתוח אזורי, ח"כ איוב קרא, סיפר כי יהודי סוריה חשים מאוימים והם חוששים לדבר בחופשיות. הוא הוסיף כי הוא נמנה עם האנשים הבודדים מישראל ששומרים על קשר עם יהודי סוריה.

"יהודי סוריה מעוניינים לדבר איתי כדרוזי, משום שיש להם קשרים מצוינים עם הקהילה הדרוזית המקומית בסוריה", הסביר קרא.

בדבריו גילה, כי מתוך כ-140 יהודים שהתגוררו עד כה בדמשק בירתה של סוריה ובעיר חאלב, שהיוותה מרכז יהודי גדול, נותרו רק כ-50 יהודים. נתונים אלו הגיעו אליו כאחראי לשיתוף הפעולה האזורי, לאחר  ששוחח עם מנהיג יהודי בסוריה, שלא מסר את שמו.

(צילום: Roni Schutzer / פלאש 90)

הלה עדכן אותו כי חלה צמיחה חדה במספרם של יהודי סוריה בשתי הערים הראשיות של סוריה. המנהיג היהודי מסר את הנתון שנמסר נכון לחודש שעבר, אך ביקש לשמור על חיסיון זהותו. לדבריו, בעיר חאלב מתגוררות רק שמונה נשים יהודיות, ואין בה אפילו יהודי אחד. בשנתיים האחרונות כולם עזבו.

ח"כ איוב קרא טוען כי להערכתו חלק מהסיבה לשיתוף הפעולה עמו נעוץ באיום המתמיד המרחף על ראשיהם של היהודים מכיוון ארגון דאע"ש ומוסלמים נוספים. "מרבית היהודים שנותרו בסוריה מבוגרים, וזה מה שמקשה עליהם לנוס על נפשם".

חלק מהיהודים ברחו מדמשק בתקופה האחרונה ואחרים נהרגו. מבחינת ח"כ קרא, הוא רואה לעצמו מטרה להתמקד בהצלת יהודים, דרוזים, נוצרים וכורדים החיים בסוריה ונתונים בסכנה ממשית וקיומית. "ארגון המדינה האסלאמית דאע"ש הוא בעיניי הנאצים בני דורנו", הוא קובע.

כששאלו אתו האם יש יהודים שמתגוררים באזורים דרוזיים מובהקים, כמו העיר 'סווידה' הסמוכה לגבול עם ירדן, השיב קרא כי הוא אינו יכול לשוחח על פרטים כאלה. ובמענה לשאלה על יהודים במקומות אחרים באזור, טען כי היהודי האחרון שהתגורר בלבנון נהרג, עד כמה שידוע לו, וכי הוא ניסה בשעתו לשכנע אותו לעזוב לפני שהדבר קרה, אך הלה לא אבה לשמוע.

יהודי תימן בסכנה

בעיר 'אלכסנדריה' במצרים גרות כיום שבע נשים מבוגרות, ובקהיר המצב דומה. במדינת 'בחריין' שבסעודיה מתגוררים שבעה יהודים, ובתימן מגיע מספרם לכ-100 - כך מסר קרא. בתימן קיימת דאגה לביטחונם האישי של חברי הקהילה היהודית הקטנה, במחוזות ובערים שבהם מורדים נתמכים על ידי איראן, אך הם מסרבים לעזוב את הארץ, אם כי ארגונים יהודיים מנסה לשכנע אותם לשנות את דעתם.

להערכתו במרוקו המצב הוא אחרת, הוא אומד את מספר היהודים שנותרו שם בכמה אלפים, ואומר כי מעט פחות מזה מתגוררים בתוניס ובאלג'יריה.

השאלה הבאה שהופנתה אליו היתה, האם הוא עושה מאמצים להביא יהודים מהעולם הערבי לישראל? קרא אמר בתגובה, כי קיימת מגמה להביא ארצה יהודים מסוריה ומתימן לישראל, בגלל היחס הגרוע השורר שם כלפיהם, והוא מספר כי נפגש לשם כך עם יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, והם מנסים יחד לקדם את העניין.

יצוין כי לפני זמן לא רב נפגש ח"כ קרא עם עלי עבדאללה אלסאלח, הנשיא המודח של תימן, שביקש להעלות ומיד את שארית הקהילה היהודית בתימן, מכיוון שהנשיא המכהן, עבד רבו האדי, איננו יכול לערוב לביטחונם, כפי שהוא עשה. 

במדינות נוספות במזרח התיכון עדיין מתגוררים מעט יהודים, כמו: שישה יהודים בבגדד, עוד כמה במחוז כורדיסטאן בעיראק. באיראן קיימת הקהילה היהודית הגדולה ביותר, עם ​​כמעט 20,000 חברים, שם הם מנהלים קהילה יהודית מסודרת ויש באפשרותם לנסוע ולבקר בכל מקום, מלבד ישראל.

"יום ליום" שוחח עם עולה מתימן בשנים האחרונות, ר' יוסף קרני, שחלק מבני משפחתו עדיין מתגוררים ב'ריידה', שרוב היהודים שנותרו בתימן מתגוררים שם, והוא מספר, כי כבר כמה שנים מאז הודח הנשיא יש ממש מלחמה בכל האזור. "המורדים החות'ים, שבמשך שנים מתנכלים ליהודים ושרפו את החנויות ואת הבתים שלהם, צועקים בהפגנות שלהם נגד היהודים ונגד אמריקה, והיהודים שם שהולכים מהבית לשוק או לכל מקום כבר מחביאים את הפאות שלהם מתחת לכובע, הם פוחדים לבלוט כיהודים, ודבר כזה שנים לא היה. אני זוכר שעד לפני שעליתי לארץ הלכנו בתוך השכונות של הערבים עם הילדים שלנו עם פאות ארוכות בחוץ, שאלה הסימנים, ללא מורא ופחד כלל. היום זה כבר מסוכן, יש פחד שלא היה פעם. אני מקווה שיעזבו שם כמה שיותר מהר, אני מדבר עם המשפחה בטלפון כשיש לי אפשרות וכך הם מספרים לי, ואני אמרתי להם, שבמצב כזה אין מה לעשות שם".